ראבנה מהליגה האיטלקית השלישית היא לא בדיוק אימפריה יוצאת דופן. אפילו כינוי משלה אין לה – סתם "ג'אלורוסי", הצהובים־אדומים, בדיוק כמו רומא שחולקת את אותם הצבעים איתה. לפעמים היא מתפרקת וקמה מחדש, לפעמים מגיחה לליגה השנייה, אבל הישגים מרשימים לא תמצאו אצלה. ובגלל כל זה, ייתכן שההחתמה של רונאלדיניו היא האירוע הגדול בתולדות המועדון על כל גלגוליו. היא בטח האירוע המרגש והמרתק ביותר.
עברו 11 שנה מאז שהוא שיחק בפעם האחרונה. זה היה במדי פלומיננסה, במשחק מול גויאש בליגה הברזילאית. אחר כך הוא פרש מכדורגל. לפחות ממשחק הכדורגל הפעיל, המקצועני, כי רונאלדיניו הוא דמות מאוד דייגו מרדונאית, תמיד נוכח איכשהו בצורה כלשהי, אם כשחקן חופים, או שכיר חרב במשחקי ראווה, או איש קרקס אזוטרי בפונקציה ספורטיבית הזויה (מופע המחצית לצד מדונה בגמר המונדיאל עונה להגדרה הזו). ועם כל החשיפה הקבועה, לא חשבנו שנראה אותו חוזר למגרש בגיל 46, ודווקא לראבנה.
הברזילאי האחרון
להלן רונאלדיניו, למי שהספיק לשכוח: אחד השחקנים הכיפיים בהיסטוריה, לא רק בגלל היכולת הטכנית הפנומנלית, אלא גם בזכות שמחת החיים המטורפת שפיזר ללא הרף. פ.ס.ז', ברצלונה שאותה הוביל לזכייה בליגת האלופות, מילאן, נבחרת ברזיל שאיתה לקח מונדיאל וקופה אמריקה. יש גם כדור זהב אחד ב־2005, ממש בשנים האחרונות לפני הכיבוש של לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. במובנים רבים, רונאלדיניו היה השחקן הברזילאי האמיתי האחרון, כמו שאנחנו מדמיינים אותם ולא בגרסה החיוורת והכושלת של היום (למשל, ההפסד 3:2 ליפן במשחק ידידות בסוף השבוע).
רונאלדיניו הצטרף לראבנה כבר בתחילת העונה, אבל במועדון סירבו להתחייב שהוא יקבל דקות משחק, בזמן שהוא ניסה לחזור לכושר. למעשה, לא היה ברור כלל אם הוא מיועד לשחק בנקודה כלשהי, או שהצטרף רק במחשבה כלכלית – הוא קנה מניות במועדון האיטלקי, וכמובן נחשב כנכס שיווקי. סגן הנשיא אריידו בריידה הודה במהלך הקיץ: "רונאלדיניו יופיע באירוע שלנו, אבל לא ישחק בליגה. הלוואי שהיה יכול לשחק, אבל הוא כבר בן 46".
רק כעת המאמן אנדראה מנדורליני הצהיר לתקשורת: "רונאלדיניו יפתח בוודאות מול פורלי (הערב ב־18.30). אנחנו תמיד משחקים עם שלושה חלוצים, והוא יהיה אחד מהם. נחליט יחד כמה זמן הוא ישחק. הוא אחד השחקנים הגדולים בעידן המודרני – אבל אנחנו גם צריכים להשיג תוצאה".
רונאלדיניו מוצג בראבנה
(צילום: AP Photo/Luca Bruno)
ראבנה, אגב, מדורגת שנייה במחוז B של הליגה השלישית, מה שמבטיח רק מקום ברבע גמר פלייאוף העלייה, ומכוונת למקום הראשון שמקנה עלייה אוטומטית לליגה השנייה, שם נמצאת כרגע ספציה במרחק שש נקודות. אבל נראה שה"תוצאה" שמנדורליני דיבר עליה אינה בהכרח רק קבוצתית ונוגעת למה שראבנה תשיג במשחק.
לרונאלדיניו יש 299 שערים בקריירה – לפחות ככה זה משווק, למרות שבחלק מהרישומים המספר שונה. כאשר הגיע לראבנה, בעלי המועדון איגנציו צ'יפריאני (רכש אותו ב־2024) הצהיר: "המטרה שלו רומנטית, להבקיע שער אחד אחרון. הוא היה האליל שלי בנעוריי, וההשפעה שלו רחבה יותר מאשר רק כדורגל. אני מקווה שהמעורבות שלו תמשוך דור חדש של אוהדים לראבנה. אבל זה לא תעלול יחסי ציבור". אם כל המטרה היא שישחק רק עד שיבקיע את השער הזה ויפרוש שוב, ויפתה את הקהל לאצטדיון, אז מדובר באמא של תעלולי יחסי הציבור, עם כל הכבוד לצ'יפריאני.
רונאלדיניו במשחק ראווה בוונצואלה
(צילום: Federico PARRA / AFP)
חיוך חדש
כל ההיערכות למשחק הקרוב, שנראה כי נבחר בגלל חולשת היריבה וההתאמה למידת הכושר של רונאלדיניו, נראית מותאמת לשער: ראבנה בנתה יציע זמני במיוחד להכיל את הקהל הרב שצפוי להגיע למגרש – שמכיל ביום־יום 12 אלף צופים – והחלוץ סימונה ראבי הודיע כי אם הקבוצה תזכה בפנדל, רונאלדיניו יקבל את הכבוד לבעוט אותו. ויותר מכך, צ'יפריאני סיפר: "רונאלדיניו רוצה גם להשיק את מותג ההלבשה החדש שלו, R10, בערך בסגנון של מייקל ג'ורדן, וראבנה תהיה הקבוצה הראשונה שתלבש אותו".
אם כבר קראנו לו "השחקן הברזילאי האמיתי האחרון", אז נראה שמה שהוא באמת רוצה בימים הוא לא להיות שייך לדור ההוא, אלא לדור הנוכחי – ולו רק מבחינת מיקסום רווחים ותדמית. צריך לזכור שהוא גם הסתבך בעבר, וב־2020 נשלח למספר חודשי מאסר בפרגוואי לצד אחיו לאחר שהואשמו בכניסה למדינה עם דרכונים מזויפים. רונאלדיניו עדיין מחזיק בכוח ממגנט, ורוצה להרוויח מכך כמו שכוכבי היום עושים. לקבל פרידה כמו לאו מסי מהנבחרת, לשווק את עצמו כמותג סטייל כריסטיאנו רונאלדו כדי להגדיל את ההכנסות, לחגוג הישגים כמו מספר שערים עגול, להיות ויראלי בימים שזה שווה כסף ויוקרה.
"צבעים חדשים, חיוך חדש", אמר הסופרסטאר הברזילאי כשהצטרף לראבנה. "אני כבר לא יכול לחכות לרקוד שוב עם הכדור ולכתוב סיפור חדש עם איגנציו וכל משפחת צ'יפריאני. כדורגל תמיד היה מקור לאושר עבורי, ואני רוצה להביא את הרגש הזה לראבנה". והאמת היא שגם אם המניעים אינם ספורטיביים ב־100 אחוז, אפשר לסלוח לו, רק בשביל האפשרות לראות אותו שוב משחק כדורגל. כיף איתו.
