"אני לא נהנה מהכדורגל לאחרונה", אמר אגדת העבר רוד חוליט. "ראיתי ארסנל-צ'לסי וזה נראה כמו משחק לוח". אין דבר ששחקני עבר נהנים יותר לדבר עליו מאשר על הכדורגל של פעם, אבל במקרה הזה הביקורת של חוליט לא מגיעה רק ממבט נוסטלגי. אותו משחק הסתיים ב־1:2 לארסנל, וכל שלושת השערים הגיעו ממצבים נייחים.
זה לא היה מקרה. ארסנל השוותה העונה את שיא כל הזמנים בפרמייר־ליג לשערים מקרנות (16) שהם בערך 27 אחוזים מכלל שעריה. מבקריה כבר מצאו לה שם: Set-Piece FC, קבוצת המצבים הנייחים.
במשך שנים ארסנל הואשמה שהיא קבוצה רכה מדי לאליפות. הקבוצה של מיקל ארטטה הפכה את הטענה הזו על הראש. היום היא אחת הקבוצות הפיזיות והמחושבות בליגה, והמצבים הנייחים הפכו לנשק המרכזי שלה. "זה הכדורגל עכשיו", הודה מגן צ'לסי ריס ג'יימס אחרי המשחק בין הקבוצות. "כובשים בעיקר ממצבים נייחים". אבל כשמדברים עם אגדות עבר כמו פול סקולס, מקבלים תשובות כאלה: "לא ראיתי העונה אף קבוצה שראויה להיות אלופת הפרמייר־ליג".
הנוסחה פשוטה אבל קטלנית: מגביהים מדויקים כמו דקלן רייס ובוקאיו סאקה יחד עם בלמים דומיננטיים כמו וויליאם סאליבה וגבריאל וסביבם פועלת מערכת מתוזמרת היטב של חסימות ותנועות. שחקני ארסנל מציבים חסימות כמו בכדורסל, מפעילים פיזיות של פוטבול אמריקאי, ואז מגיעה ההרמה – מדויקת כמו חבטה בגולף. בתוך שנייה הרחבה הופכת לבלגן מבוקר שממנו הכדור בדרך כלל נכנס.
הבונוס של ז'ובר
מאחורי ההצלחה הזו עומד ניקולה ז'ובר, צרפתי שנולד בגרמניה. עבור אוהדי ארסנל הוא גאון חד־פעמי. עבור רבים אחרים, הוא האיש שהרס את הכדורגל.
ז'ובר בן ה־42, בעבר במנצ'סטר סיטי ובברנטפורד, התמקצע בשנים האחרונות בתחום והוכתר למומחה המוביל בעולם למצבים נייחים. הוא הפך את זה למדע של ממש. תרגילים מתוזמנים, תנועות קבועות, שחקנים שתפקידם רק לחסום או להפריע לשוער – וכל זה מתורגל שוב ושוב באימונים. "זה לא יפה, אבל זה עובד", הסביר את המובן מאליו.
אוהדי ארסנל דווקא אימצו את הסיפור בהתלהבות. באמירויות שרים אחרי כל קרן מוצלחת "שוב שער במצב נייח, אולה־אולה" (באנגלית זה נשמע יותר טוב), וציור קיר של ז'ובר מופיע מחוץ לאצטדיון, כשלידו נקודת הקרן. ארטטה מפרגן לו בכל הזדמנות, וז'ובר התחיל קיבל הארכת חוזה הכוללת בונוס על כל שער שנכבש במצב נייח, בגלל שכל אירופה רודפת אחריו.
אבל לא כולם נהנים מהמהפכה הזו. ארסנל אמנם מובילה את המגמה, אבל היא רחוקה מלהיות היחידה. הנתונים מראים שמדובר בתופעה רחבה בפרמייר־ליג. בהפסד הביתי של אברטון למנצ'סטר יונייטד, המארחת הציבה שוב ושוב בקרנות מספר שחקנים על קו השער, מה שהפך לקטטה שחזרה על עצמה.
עד כה הובקעו העונה רק 505 שערים ממשחק פתוח, נתון נמוך כמו בעונת הקורונה 2020/21 והנמוך ביותר מאז עונת 2009/10. הפערים בין הקבוצות הצטמצמו בצורה משמעותית, אבל יש לכך מחירים. בעבר הפערים היו גורמים לראות יותר משחקים של 0:4 או 0:5. היום התוכנית של הקטנות עובדת בצורה טובה יותר: להצטופף בהגנה, לצמצם שטחים, ולחכות להתקפה מתפרצת אחת. יש להן שחקנים בעשרות מיליונים בשביל המשימות האלה.
ארטטה טוען שלמעשה אין לארסנל ברירה: קבוצות מתגוננות, ובשביל לפצח את הבונקר צריך להיות יצירתי. ארסנל סיימה במקום הראשון בשלב הליגה בצ'מפיונס וסיפקה לפרקים כדורגל יפה מאוד, נגד קבוצות שבאו לשחק ולא להתגונן. כמו באיירן מינכן, למשל.
כדורגל מתמטי
פפ גווארדיולה מהמקום השני מנסה לשמור על עקרונות המשחק ההתקפי. מנצ'סטר סיטי שלו כבשה העונה כ־84 אחוזים מהשערים שלה ממשחק פתוח. הוא דווקא יצא להגנת ארסנל. ארטטה היה העוזר שלו, והם נשארו חברים. "האם הכדורגל פחות כיפי? אני לא יודע", אמר, "אבל אני בטוח שאוהדי ארסנל לא היו מעדיפים להיות במקום השני עכשיו".
אחד הנתונים שממחישים את הטענות הוא הזמן שלוקח לארסנל לבצע קרן: 44 שניות בממוצע, הארוך בפרמייר־ליג. בזמן הזה הרחבה הופכת לזירת היאבקות – שחקנים שחוסמים, דוחפים ומפריעים לשוער.
מבקרים טוענים שהחסימות האלה כבר חוצות את הגבול האפור של החוקים. מאמנים יריבים התלוננו ששחקני ארסנל מבטלים לחלוטין את היתרון של השוער ברחבת החמש. אחרים טוענים שמדובר פשוט בניצול חכם של מה שהשופטים מאפשרים. אולי כבר בעונה הבאה נראה חוקים חדשים שיהפכו את מלאכת הכיבוש ממצב נייח לקשה יותר, או שפשוט שופטים יאכפו יותר את החוקים הקיימים.
כך או כך, ארסנל הפכה לסמל של עידן חדש באנגליה: פחות כאוס, פחות התקפות מתפרצות, יותר חישוב קר ומתמטי של אחוזים. יכול להיות שזה פחות מרגש לצפייה. אבל כל עוד הכדור נכנס לרשת, למה להפסיק?
