"הכרישים הכחולים" ניצחו את "האריות הבלתי ניתנים להכנעה". לא מדובר בסדרת טלוויזיה לילדים, אלא במשחק במסגרת מוקדמות המונדיאל של אפריקה, בין קייפ ורדה לבין קמרון, שתיים מהנבחרות עם הכינויים המגניבים בתבל.
קמרון היא אחת הנבחרות המפוארות באזור, עם שמונה הופעות במונדיאל – יותר מכל אחת אחרת ביבשת – וחמש זכיות בגביע אפריקה לאומות. קייפ ורדה, לעומת זאת, מדינת איים קטנטנה, אפילו לא עלתה לאליפות היבשת הקרובה, מסתפקת במקום ה־72 בדירוג פיפ"א ומעולם לא העפילה למונדיאל - אך זה צפוי להשתנות בקרוב.
בתחילת ספטמבר ניצחה קייפ ורדה את קמרון 0:1 בביתה, ופתחה ממנה פער של ארבע נקודות בפסגת בית 4, שני משחקים לסיום המוקדמות. המשמעות: ניצחון חוץ היום (רביעי, 16:00) על לוב יספיק לעלייה היסטורית. היא כמובן פייבוריטית – במשחק הקדום מול לוב היא ניצחה 0:1 – ובכל מקרה תהיה לה הזדמנות נוספת לסגור את הסיפור במחזור האחרון, בבית מול אסוואטיני החלשה, שצברה רק שתי נקודות בשמונה מחזורים.
אז הסיכויים של קייפ ורדה טובים מאוד, ועלייה שלה לגביע העולם תהיה סיפור ענק, אפילו כשלוקחים בחשבון את הגדלת המונדיאל ל־48 נבחרות וריבוי הנבחרות שישתתפו לראשונה (כמו ירדן ואוזבקיסטן). הרי בקבוצת האיים הקטנה שבמערב אפריקה חיים רק 611 אלף תושבים, כך שקייפ ורדה יכולה להיות המדינה השנייה הכי קטנה אי פעם ששולחת נבחרת למונדיאל, אחרי איסלנד שעשתה זאת ברוסיה ב־2018 כשחיו במדינה 335 אלף תושבים.
לעומת המצב בצפון אמריקה, אסיה ואפילו דרום אמריקה, הגדלת מספר העולות למונדיאל מאפריקה, מחמש לתשע ושליש (שתיים מסגניות הבתים יעלו לפלייאוף הביניבשתי בהשתתפות שש נבחרות) נראית הגיונית וסבירה. הרי בכל מונדיאל נשארו אפריקאיות חזקות למדי בחוץ. ב־2022, למשל, היו אלו בין היתר מצרים, אלג'יריה וניגריה, שלא שרדו את סיבוב המוקדמות השלישי האכזרי, ששוחק בשיטת נוקאאוט. ניתן היה לצפות שהפעם כל האפריקאיות הגדולות יעלו בקלות. לקייפ ורדה היו תוכניות אחרות.
עם סגל אלמוני למדי היא צברה 18 נקודות בשמונה משחקים - שישה ניצחונות, תיקו והפסד אחד - ומוצאת את עצמה לפני קמרון, שאמנם לא ממש מזכירה את הנבחרת הגדולה של סמואל אטו, אבל בסגל שלה יש שחקנים ממנצ'סטר יונייטד, נאפולי וברייטון. אצל קייפ ורדה, לשם ההשוואה, עלו מהספסל מול קמרון הליו וארלה, שחקן הכנף של מכבי ת"א; איילסון טבארש, קשר בית"ר ירושלים; והריברטו טבארש, המגן/כנף של מכבי נתניה. עוד סיבה עבור אוהד הכדורגל הישראלי להיות בעד סיפור הסינדרלה הזה.
קיבוץ גלויות
קייפ ורדה מורכבת מ־15 איים, ששטחם הכולל קטן בערך פי 11 מזה של ישראל, ואוכלוסייתה גדולה רק במעט מזו של ת"א. האיים, המרוחקים כ־500 קילומטר מחופי מערב אפריקה, היו בלתי מיושבים עד שגילו אותם הפורטוגלים במאה ה־15. לאחר שנים רבות תחת שלטון פורטוגלי, קייפ ורדה זכתה לעצמאות רק ב־1975. רוב תושביה עוסקים בענפי התיירות והדיג, והיצוא המרכזי של המדינה כולל מוצרי טונה משומרים, לובסטר ומלח. כדורגל הוא ללא ספק ענף הספורט הפופולרי ביותר במדינה, ותשתיות הכדורגל מפותחות באופן יחסי לגודל האוכלוסייה והשטח. מגרשי כדורגל נבנים לאורך חופים, נהרות ואפילו באזורים הרריים. בתשעה מתוך עשרת האיים המיושבים במדינה פועלות ליגות כדורגל מקומיות, ובשניים מהם אף פועלות שתי ליגות כל אחד.
נאני, ששיחק במנצ'סטר יונייטד ובנבחרת פורטוגל, הוא יליד קייפ ורדה. בשנים האחרונות פועלת ההתאחדות כדי ליצור מצבים הפוכים - לגייס שחקנים אירופאים ממוצא קייפ ורדי. בין היתר, הבלם רוברטו לופש הוא יליד אירלנד, המגן סטיבן מוריירה הוא צרפתי, הקשר ההתקפי טלמו ארקנז'ו מגיע מפורטוגל, והחלוץ דאליון ליבראמנטו – מלך שערי הנבחרת במוקדמות (3) שגם כבש את שער הניצחון מול קמרון – נולד בהולנד. גם השחקן הטוב ביותר של הנבחרת, בלם ויאריאל לוגאן קוסטה, הוא יליד צרפת - אך לא נכלל בסגל למשחקים הקרובים בגלל פציעה - בעוד וארלה וטבארש של נתניה הם ילידי פורטוגל. בגביע אפריקה 2023, שבו קייפ ורדה השוותה את הישג השיא שלה מ-2013 עם עלייה לרבע הגמר, נכללו בסגל 13 מתאזרחים, כשהשם הגדול היה בבה, יליד פורטוגל ומהפלופים הגדולים בתולדות מנצ'סטר יונייטד.
בקייפ ורדה, כאמור, אוהבים כדורגל. לפי הדיווחים, אוהדים עוקבים אחרי אוטובוס הנבחרת כבר מהבוקר בכל פעם שנערך משחק ביתי. אחרי הניצחון מול קמרון, ולמרות שהעלייה עוד לא הובטחה, האוהדים פרצו למגרש ויצרו סצנות מרגשות. מוריירה, שמשחק בקולומבוס קרו מה־MLS, סיפר בראיון בשבוע שעבר כי "כל המדינה בטירוף. במיוחד אחרי הניצחון על קמרון, האווירה לוהטת אפילו יותר". המשמעות עבור קייפ ורדה חורגת בהרבה מעבר לכדורגל, ומוריירה בטוח כי אחרי העלייה "הכל ישתנה. יותר אנשים יבואו לראות כמה המדינה שלנו יפה". זה סיפור שצריך להזכיר שבכדורגל הדברים יכולים להשתנות במהירות – כאמור, קייפ ורדה אפילו לא עלתה לאליפות אפריקה הקרובה – ושנבחרות קטנות יכולות לחלום בגדול. כן, גם ישראל.
המדינות הקטנות ביותר ששיחקו במונדיאל
3. צפון אירלנד (1.9 מיליון תושבים, 1.4 מיליון ב-1958)
ערכה את הופעת הבכורה במונדיאל 1958 בשבדיה, היחיד שבו כל ארבע הנבחרות הבריטיות השתתפו, ועלתה על כל הציפיות עם עלייה לרבע הגמר. בשנות ה-80 העפילה לשני טורנירים רצופים – ב-1982 ו-1986 – כך שהיא המדינה הקטנה ביותר שעלתה ליותר מגביע עולם אחד. אחרי שנים שחונות, ב-2016 עלתה לשמינית הגמר בבכורה ביורו, אך זו הייתה הצלחה חד-פעמית.
2. טרינידד וטובגו (1.5 מיליון תושבים, 1.3 מיליון ב-2006)
עם דור זהב בהובלת דוויט יורק - שמאמן את הנבחרת כיום – היא סיימה ב-0:0 מול שבדיה של זלאטן איברהימוביץ' והנריק לארסון במחזור הראשון של מונדיאל 2006 באיטליה, אך אחרי זה הפסידה 2:0 לאנגליה ופרגוואי וסיימה אחרונה בבית. מאז היא מתקשה, ולמרות הגדלת הטורניר לא נראה שתחזור בקרוב. הכוכב של הנבחרת כיום הוא ליוואי גרסיה, אקס בית"ר ירושלים ועירוני קריית שמונה.
1. איסלנד (390 אלף תושבים, 335 אלף ב-2018)
שנתיים אחרי שהדהימו את אירופה עם עלייה לרבע גמר היורו בזכות ניצחון על אנגליה, האיסלנדים עשו היסטוריה עם הופעת בכורה בגביע העולם, ברוסיה 2018. אחרי 1:1 מול ארגנטינה הגיעו הפסדי 2:1 לניגריה והפיינליסטית לעתיד קרואטיה – ואיסלנד סיימה אחרונה בבית. הנפילה של דור הזהב לאחר מכן הייתה חדה ומלאת שערוריות, אבל כעת צומח שם דור חדש ומבטיח, כפי שישראל חוותה על בשרה בפלייאוף העלייה ליורו האחרון.
פורסם לראשונה: 01:30, 08.10.25
