כמו שהעונות האחרונות של ארסנל הסתיימו, נדמה היה שמיותר לבזבז את הקיץ על פיתוח ציפיות ממנה. זה לא שהקבוצה של מיקל ארטטה לא הייתה נחשבת בלאו הכי מועמדת לאליפות, אבל הנטייה לקרוס במעלה הדרך לא עשתה חשק לשים ז'יטונים על האפשרות שהיא גם תיקח אותה. ובהינתן שהפרמייר־ליג כבר מזמן הפכה מליגת כדורגל למרוץ חימוש גרעיני שבו סכומים בלתי נתפסים נזרקים על שחקנים עם יותר פוטנציאל מקבלות, כך היה נראה שארסנל לא תדורג גבוה במדד ההתלהבות. ואז הגיע גיוקרש. ויקטור גיוקרש.
החתמת החלוץ השוודי וכוכב ספורטינג ליסבון בקבוצה הבכירה של צפון לונדון התקבלה כמו שחרור פקק של בקבוק שמפניה: רעש קצר ומענג של התחלה חדשה ואחריו זרם של יין משמח לבב אנוש. האוהדים בחלל, גם ואולי בעיקר כי מנצ'סטר יונייטד הייתה במרוץ ההחתמה ונותרה מאחור, ההכנות של ארסנל הפכו לחדשות החמות של הכדורגל האנגלי, ואם זה לא מספיק, גיוקרש בחר וקיבל את החולצה האדומה מספר 14, זאת שלבשו בעבר אגדות כמו פייר־אמריק אובמיאנג, ת'יאו וולקוט ומעל כולם גדול הכובשים של ארסנל – תיירי הנרי – שהיה גם האחרון שהוביל את הקבוצה לאליפות לפני 21 שנה.
"אם להיות כן, לא היו הרבה מספרים פנויים", אמר גיוקרש על המספר הסמלי. "לא היו הרבה אופציות לבחור מהן. אבל כמובן שכשנודע לי שהוא פנוי, זאת הייתה בחירה קלה". הבחירה אולי לא הייתה מסובכת, אבל מה שיקרה בעקבותיה הולך לשבת על גיוקרש. למזלו, יש לו גוף שוודי חסון וגובה של 1.87 מטר: הכתפיים שלו נראות רחבות למדי, גם אם מדובר במשא כבד שנמשך כבר שני עשורים.
פריחה בפורטוגל
התקווה הגדולה של ארסנל נולדה לפני 27 שנה בשטוקהולם, בירת שוודיה, למשפחה ממוצא הונגרי. אביו היה כדורגלן, לא בולט במיוחד, וגם המאמן הראשון של הבן. אחרי שצמח במפעל הנוער של המועדון השוודי ברומפויקרנה והפגין כישורי הבקעה מרשימים, הוא המשיך לברייטון, שם שיחק בקבוצה לבני 23 ומטה, ומשם עבר בהשאלה לקבוצות כמו סנט־פאולי בגרמניה וסוונסי באנגליה. הפריצה המשמעותית החלה בתקופת השאלה לקובנטרי, שהפכה לרכישה ולתואר סגן מלך השערים בליגת המשנה ב־2023. אלא שהקבוצה הפסידה בפנדלים את ההזדמנות לעלות לליגה הבכירה, וזה היה האות של ספורטינג ליסבון להסתער. התענוג עלה לה יותר מ־21 מיליון ליש"ט, סכום שקובנטרי מעולם לא קיבלה עבור שחקן אחד.
5 צפייה בגלריה
בהופעת הבכורה במשחק ההכנה מול טוטנהאם
(צילום: Christopher Wong/Eurasia Sport Images/Getty Images)
כשמביטים על מה שגיוקרש השיג בספורטינג בשתי עונות בלבד, אפשר לחשוב שקובנטרי יצאו פראיירים. את העונה הראשונה סיים עם 29 שערי ליגה ותואר אליפות. אחר כך התאושש מניתוח בברך כדי לזכות בעוד אליפות עם ספורטינג והפעם עם 39 שערים. בליגת האלופות הבקיע שישה שערים, מהם שלושער נגד מנצ'סטר סיטי. השורה התחתונה היא 97 שערים ב־102 משחקים, כלומר ממוצע של כמעט שער למשחק.
אבל אולי המשחק הכי חשוב שלו בקדנציה הזאת היה זה שבו לא הבקיע וספורטינג הובסה בלי תנאי. זה קרה במפגש ביתי עם ארסנל, גם הוא בליגת האלופות: התותחנים הבקיעו חמישייה, ספורטינג הסתפקה בשער בודד, וגיוקרש הבין איך נראית קבוצת צמרת אירופית עם סגנון משחק מהיר ויצירתי, חדר הלבשה צעיר ומקום שלא יזיק לו חלוץ מרכזי קלאסי. "כששיחקתי נגד ארסנל יכולתי להרגיש שזאת קבוצה מאוד חזקה, שמאוד קשה לשחק נגדה", אמר. "זה גרם לי לבחור בה".
אפקט ארטטה
וארסנל גם בחרה בו, בתום מו"מ לא פשוט שהסתיים בחוזה לחמש שנים ועסקה בשווי 63.5 מיליון ליש"ט בסך הכל, מהם 55 מיליון תמורת ההעברה והשאר בבונוסים. כאמור, בהתחשב במצבו האגרסיבי והקטטוני של השוק, יש שרואים בזה מחיר מציאה, אם כי המעבר מהליגה הפורטוגלית לפרמייר־ליג זוכה לתוצאות מעורבות: יש רק כריסטיאנו רונאלדו אחד והרבה יותר דרווין נונייס, שעלה לליברפול כמעט כפול. "צפיתי בגיוקרש שלוש פעמים ממש־ממש מקרוב", אמר ריו פרדיננד בפודקאסט שלו. "ובשלוש הפעמים הגעתי למסקנה: אין מצב שהוא מגיע לכאלה הזדמנויות בפרמייר־ליג".
5 צפייה בגלריה
אקזיט היסטורי עבור המועדון האנגלי. גיוקרש במדי קובנטרי
(צילום: Nathan Stirk/Getty Images)
5 צפייה בגלריה
97 שערים ב־102 משחקים. גיוקרש במדי ספורטינג ליסבון
(צילום: Gualter Fatia/Getty Images)
פרשנים אחרים קצת יותר אופטימיים, אבל לאוהדי ואוהדות ארסנל זה לא משנה: העובדה שחלוץ שנחשב למלפפון לוהט בעונת הקיץ בחר דווקא באצטדיון האמירויות כמגרשו הביתי לחמש השנים הקרובות היא כשלעצמה הצהרת כוונות. הרי מן הסתם, הבן אדם יודע כמה שנים חלפו מאז זכתה ארסנל באליפות, שלא לדבר על מפחי הנפש בליגת האלופות שבה לא זכתה מעולם. ובכל זאת הוא החליט שעתידו נמצא שם, ויידרש הרבה מאוד כסף כדי לחלץ אותו במידה שהניסוי ייכשל.
אלא שזה גם לא כל כך פשוט. ראשית, מהופעת הבכורה של גיוקרש ביום חמישי, במשחק ידידות נגד טוטנהאם, לא יזכרו את 13 הדקות שבהן היה על המגרש, אלא את השער שהבקיע פפה מטר־סאר מהקבוצה היריבה ממחצית המגרש. אבל מעבר לזה, אפקט ארטטה על ארסנל, בהמשך ישיר למורשת המפוארת של ארסן ונגר, הוא השימוש הנהדר בקיצוניים מהירים, יצירתיים וחדים כמו בוקאיו סאקה וגבריאל מרטינלי, ולאו דווקא הישענות על חלוצי מטרה כמו גיוקרש. גם קאי האברץ, שפציעתו פגעה בסיכויי האליפות של ארסנל בעונה הקודמת, הוא לא השחקן למסור לו עם הגב לשער. מנגד, גיוקרש יידרש להשקיע לא מעט זיעה בהפעלת לחץ על המגינים ויצירת הזדמנויות לשחקנים באגף, משהו שבליגה הפורטוגלית אפשר לדפדף באהלן־אהלן.
כמו שמוכיחים רוברט לבנדובסקי בברצלונה וארלינג הולאנד במנצ'סטר סיטי (לפחות בעונת 2023/24), זאת לא משימה בלתי אפשרית והיא בהחלט משתלמת, אבל השאלה היא גם מידת הסבלנות של המועדון והאוהדים עד שכל חלקי המכונה יתחברו: כבר ב־17 באוגוסט ארסנל עתידה לפגוש את מנצ'סטר יונייטד, ומבחינת התותחנים זה יהיה נחמד למדי לנצח יריבה מרה בזכות הרגליים ו/או הראש שכמעט נחתו באולד־טראפורד.
פורסם לראשונה: 01:30, 03.08.25
