כשהתפרסם ההרכב הפותח של ליברפול למשחק גביע הליגה נגד קריסטל פאלאס שלשום, לא מעט אוהדים ואוהדות של האדומים תפסו את הראש ושאלו: מה המנג'ר ארנה סלוט יודע שהם לא על ההרכב שנשלח להתמודד עם זוכת הגביע האנגלי ואחת הקבוצות הכי עקשניות ומאמללות בפרמייר־ליג?
מדוע קבוצה שזקוקה בדחיפות לניצחון, לא משנה המפעל, מאפשרת מנוחה לשחקניה הכשירים הטובים ביותר? התשובה התקבלה עוד לפני שריקת הסיום, כשהתוצאה היא 0:3 לטובת פאלאס: האוהדים לא פיספסו כלום. סלוט, לעומת זאת, בדרך להחמיץ יותר מאשר את גביע הליגה.
למעשה, אם ליברפול תפסיד לאסטון וילה מחר בערב - תרחיש שהוא הרבה יותר מריאלי לאור היכולות שמפגינות שתי הקבוצות לאחרונה - היא תשבור את אחד מאותם שיאים שכל מי שהקבוצה יקרה לו מעדיף להשאיר במגירה האחורית של המוח: חמישה הפסדים רצופים בליגה לראשונה מאז 1953(!). גם ככה המרחק מארסנל, מוליכת הטבלה, צמח לשבע נקודות, נתון שנוטה להיות קריטי בעונות האחרונות (אם כי הנטייה של ארסנל לשפוך מנוע בישורת האחרונה היא סיפור בפני עצמו). אלוהים ישמור, אפילו מנצ'סטר יונייטד, שק חבטות גלובלי, אוחזת בנקודה אחת יותר מהאלופה האולי־יוצאת, וזה אחרי שהצליחה לשבור את בצורת הניצחונות באנפילד לפני שבועיים. להפסיד בהרבה משחקים זה אכן משבר. לראות את הגב של יונייטד זאת כבר השפלה.
אימת הכדורים הארוכים
לשאלה כיצד הגענו עד הלום יש לא מעט תשובות – וכל המוצא אותן מתבקש גם לאתר את הגאון המצרי שפשוט הפסיק לרוץ - אבל כתובת אחת מרכזית: סלוט, שעונת הבכורה החלומית שלו השקיטה את החרדה לאחר עזיבתו של יורגן קלופ, אבל עכשיו נראה כמו ילד שאיבד את ההורים שלו בקניון עמוס להחריד במדינה זרה. וזה לא שהקבוצה הפגינה שאננות בקיץ: הארכת החוזה של מוחמד סלאח, אחרי סאגה מתוקשרת, הובילה את סלוט למחשבות על היום שאחרי (וכמו שסלאח נראה, היום הזה מתקרב בצעדי ענק) והוא מילא את הקבוצה בכישרונות צעירים והתקפיים, כגון הוגו אקיטיקה בן ה־23 ופלוריאן וירץ בן ה־22 שהגיעו מפרנקפורט ולברקוזן, בהתאמה, וכמובן אלכסנדר איסק בן ה־26 שהגיע מניוקאסל אחרי מו"מ שהיה מתיש אפילו את סטיב וויטקוף. קודי גאקפו המצוין משלים אוסף טאלנטים שאמור להתגבר על האובדן הנורא של דיוגו ז'וטה המנוח, ולאפשר לליברפול להסתער שוב על האליפות וליגת האלופות.
הבעיה היא שכדורגל, כך מתברר, הוא משחק שבו לא רק צריך להבקיע - אלא לעשות את זה יותר מהקבוצה היריבה. ובהיבט הזה, הבעיות של ליברפול לא נפתרו. להיפך, הן רק החמירו: ההידרדרות המשמעותית ביכולת של וירג'יל ואן דייק מטרידה לא פחות מזאת של סאלח ואולי אפילו יותר, מהטעם הפשוט שאין לו חלופה ראויה. איברהימה קונאטה נראה כמי שמנסה לסתום 200 חורים בסכר עם 10 אצבעות בלבד. עזיבתו של טרנט אלכסנדר־ארנולד הותירה חלל באגף ימין שטרם התמלא כראוי על ידי ג'רמי פרימפונג, ובאגף השני נמצא רכש חדש, מילוש קרקז, עליו אמר מגן הקבוצה במיל' גלן ג'ונס: "היו לו כמה משחקים טובים ואז משחקים שנראה כאילו הוא מתאמץ שירחיקו אותו".
אולם את הכישלון המרכזי בהגנה התנדב סלוט לחשוף בעצמו, כשהודה שהקבוצה מתקשה להתמודד עם כדורים ארוכים שנשלחים על ידי היריבה. "ראיתי נגד כמה כדורים ארוכים אנחנו צריכים להגן", סיפר לאחר המשחק מול יונייטד, "178 בשבעה משחקים ואז יונייטד באה ונאלצנו להתגונן נגד 59 כדורים". ברנטפורד, היריבה הבאה של ליברפול בליגה, הבינה את הרמז ושלחה אותה להגן על 64 כדורים ארוכים. זה נגמר ב־2:3 לברנטפורד ובהודאה של סלוט: "עוד לא מצאנו לזה פיתרון". ובכן, קח את הזמן גבר. ובאותה הזדמנות, אולי כדאי לעבוד גם על המצבים הנייחים: ליברפול ספגה כבר שבעה שערים מקרנות ובעיטות חופשיות, שלישית רק לווסטהאם ונוטינגהאם (10), בזמן שארסנל שולטת בליגה בזכות כיבושים מאותם מצבים.
דרך ממשבר לקטסטרופה
סלוט כמובן לא שכח איך לאמן, לקבוצה יש רגעים של כדורגל יפהפה והיא ניצחה את ארסנל בעימות הישיר ביניהן, וגם הפציעות של השוער אליסון ושחקנים אחרים לא עוזרות. בליגה אמנם פער הנקודות מתחיל להדאיג, אבל בליגת האלופות המאזן עדיין חיובי (ניצחונות על אתלטיקו מדריד ופרנקפורט, הפסד לגלאטסראיי) וניצחון בבית על ריאל מדריד באמצע השבוע הבא, רצוי תוך תזכורת שסלאח היה שווה את חוזה העתק שהשאיר אותו בקבוצה ולא הד קלוש לסופרסטאר שהיה, יכול לאותת לכל אירופה שההספדים היו מוקדמים.
ובכל זאת, הדומיננטיות המקומית בעונה הקודמת ומאות מיליוני הפאונדים שהושקעו בקיץ, יצרו ציפייה למוצר הרבה יותר שלם, מגובש ולכל הפחות יציב מזה שהפסיד בחמישה מששת המשחקים האחרונים בכל המפעלים. הפסד בשבת והכותרת כבר לא תהיה "משבר" – אלא קטסטרופה.
פורסם לראשונה: 01:30, 31.10.25
