ברצלונה איכזבה מול אתלטיקו מדריד, שבתורה לא הצליחה להתגבר על משוכת חצי הגמר. ריאל מדריד נבלמה גם היא בדרך. זו השנה השנייה ברציפות שבה לא תהיה קבוצה ספרדית בגמר ליגת האלופות, אבל הפיצוי הוא דרבי מאמנים, לואיס אנריקה מול מיקל ארטטה. אבל מלבד האזרחות והגאונות על המגרש, קשה למצוא קווי דמיון בין השניים.
הראשון היה אחד מנערי הזהב של הכדורגל הספרדי בשנות ה-90, כשהנבחרת עוד הייתה פלופ עקבי בטורנירים הגדולים, שיחק גם בריאל וגם בבארסה, והאחרונה גם נתנה לו להתחיל בקריירת האימון בקבוצת המילואים וקיבלה טרבל בהמשך; השני היה קשר מבריק שאף פעם לא זכה להערכה הראויה, כזה שפרש בלי אף הופעה בנבחרת, ולמרות שגדל במחלקת הנוער של ברצלונה הסתובב שנים באירופה עד שקיבל עדנה בארסנל, שכיום נהנית ממנו כמנג'ר. לואיס אנריקה הוא כבר יותר מעשור אחד המאמנים המוערכים בעולם, עם 21 תארים בברצלונה ופ.ס.ז'. ארטטה לקח בשבוע שעבר אליפות ראשונה ומרשימה באנגליה, ובעיקר חוטף בראש על הסגנון חסר האטרקטיביות של הקבוצה, למרות שתרם המון לפפ גווארדיולה כששימש כעוזרו במנצ'סטר סיטי. הם גם בקושי התאמנו יחד: מאמן פ.ס.ז' שיחק בברצלונה כשארטטה עלה שם לבוגרים (ואז הושאל לפ.ס.ז'...).
5 צפייה בגלריה
כבר יותר מעשור שהוא אחד המאמנים המוערכים בעולם. לואיס אנריקה
(צילום: Getty Images/Alex Grimm)
ומעל הכל, זה הניסיון: לואיס אנריקה (56) עבר עליות ומורדות, וטרגדיה אחת גדולה בחייו. הוא למד על צניעות, על מה חשוב באמת, ועושה טוב לראות אותו שוב נהנה מכדורגל ומחלים ממות בתו בת ה־9 צ'אנה מסרטן ב־2019. ארטטה (44) חי בחממה של ארסנל ורק בשנים האחרונות מרגיש את הלחצים האמיתיים של הטופ העולמי. אולי זו הסיבה שמאמן פ.ס.ז' איבד את שלוותו לקראת גמר ליגת האלופות מול ארסנל (שבת, 19.00), והעמיד את ארטטה במקום אחרי שזה אמר שהוא בטוח שארסנל תזכה באליפות אירופה.
"אני חושב שארטטה שכח דבר אחד חשוב", אמר לואיס אנריקה השבוע, "שפ.ס.ז' היא אלופת אירופה המכהנת. אתה לא יכול לדבר על הגביע כאילו הוא שייך לארסנל ולהתעלם מהאיכות, הניסיון והמנטליות שלנו. כבוד הוא דבר חשוב מאוד לפני גמר. בגמרים לא מנצחים במילים, אלא במשמעת, הקרבה ואופי. הייתה לארסנל עונה אדירה, אבל הם צריכים להבין את חשיבות הניסיון ברגעים כאלה".
יכול להיות שהוא כועס גם בגלל שהרעש סביבו נמוך ביחס למה שמגיע לו. ספרדים שולטים בעולם האימון כרגע, והוא לא להיט טרי. ארטטה מקבל עכשיו כמה רגעי תהילה, ססק פברגאס לקח את קומו האיטלקית לליגת האלופות בסיום שנה מבריקה, צ'אבי אלונסו מעורר סקרנות בתור הבוס שינסה לעשות סדר בצ'לסי וכולם מנסים לנחש מה התוכניות של גווארדיולה. לואיס אנריקה נמדד רק בדבר אחד - ליגת האלופות. לא שומעים ממנו ועליו במשך עונה שלמה, מתוך ההנחה שפ.ס.ז' תזכה באליפות, ורק בשלבי ההכרעה של הצ'מפיונס מגלים תמיד מחדש באיזה ענק מדובר. ה־0:5 על אינטר בגמר הקודם היה יצירת מופת, וכך גם שני המשחקים המדהימים מול באיירן מינכן בחצי הגמר השנה.
שילוב של מוח וכוח
במובן מסוים, זה היה הגורל שלו גם בנבחרת ספרד. הוא אימן דווקא בין תור הזהב של 2008־2012 לזכייה ביורו 2024. אולי הוא היה זה שמקבל ליד את לאמין ימאל ומשחרר את העוצמה הטמונה בסגל, אבל את הקדנציה הראשונה הקצרה הוא סיים בגלל מחלת בתו, ובפעם השנייה התפטר אחרי ההפסד האכזרי בפנדלים למרוקו בשמינית גמר מונדיאל 2022. המחליף שלו, לואיס דה לה פואנטה, הוא המאמן הגדול האלמוני ביותר בעולם. נסו לכנס 100 אוהדי כדורגל שרופים בחדר אחד. פחות מחצי מהם יזכרו את שמו, פחות מחצי מהחצי יזהו את התמונה. אם ההישג היה מגיע תחת לואיס אנריקה היה מדובר בשם ופנים מוכרים יותר, אבל גם במישהו שהסופרלטיב הכי גדול שהיה מקבל הוא "המאמן עשה את מה שהיה צריך עם נבחרת מעולה".
אז צריך לדבר ולהזכיר יותר את מה שלואיס אנריקה מביא לעולם כמאמן כבר שנים ארוכות, עוד מימי ברצלונה. הקשר הספרדי תיאגו אלקנטרה אמר פעם שהוא מביא שילוב בין המוח של פפ לאגרסיביות של יורגן קלופ, יחד עם יחסי אנוש מעולים וקשר חם עם השחקנים (הוא נותן להם להחליט בינם לבין עצמם מי יבעט פנדלים). ההתפוצצות של שלישיית לאו מסי־ניימאר־לואיס סוארס הייתה באחריותו, עם הישענות גדולה יותר על מעברים מהירים על חשבון טיקי־טקה קלאסי. גם בפ.ס.ז' יש לו שחקני התקפה מדהימים כמו עוסמאן דמבלה, דזירה דואה וחביצ'ה קבראצחליה, אבל השינוי הגדול בקבוצה הגיע כאשר הספרדי בנה את משולש מרכז המגרש של ויטיניה־ז'ואאו נבש־פביאן רואיס, ולאחרונה משתמש ומוציא את מלוא הפוטנציאל מהקשר הצעיר וורן זאיר־אמרי.
5 צפייה בגלריה
שילוב בין המוח של פפ לאגרסיביות של יורגן קלופ, יחד עם יחסי אנוש מעולים וקשר חם עם השחקנים
(צילום: REUTERS/Sarah Meyssonnier)
עכשיו הוא מתגאה בהיבט חדש שהכניס לפ.ס.ז' העונה - המחשבה המוגברת על ההגנה, כחלק מהלמידה העקבית שלו, השיפור העצמי והקבוצתי שהוא שואף לו בקביעות. בראיון ל־TNT הוא הסביר: "היריבות שלנו הכריחו אותנו לעשות התאמות. אנחנו מעדיפים לשלוט בכדור, אבל כאשר הקבוצה ממול טובה יותר במהלך חלקים של המשחק, אתה חייב להתגונן טוב יותר - וזה מה שעשינו השנה. שיחקנו טוב יותר נגד צ'לסי מאשר בגמר גביע העולם למועדונים, ובמשחק השני מול באיירן מינכן היה שיפור לעומת המשחק הראשון. אנחנו חזקים משהיינו בחלק האחורי. גם מול ארסנל נצטרך לעשות התאמה ולהתגונן אחרת מאשר בדרך כלל".
הכוונה היא לריסון עצמי מצד לואיס אנריקה - הגנה שמרנית וקרובה לשער במקום קו שיוצא גבוה. בדרך הזו הוא חנק את באיירן בגומלין, וארסנל תתקשה להתמודד עם המערך הזה, אבל היא מביאה סיכון אחר בדמות המצבים הנייחים שאליהם לואיס אנריקה מודע היטב. ועדיין, פ.ס.ז' פייבוריטית לזכייה בגלל ההתקפה שלה, שתפגוש את ההגנה החזקה באירופה. "היא הקבוצה הטובה בעולם בלי הכדור", אמר לואיס אנריקה על ארסנל, ויודע שזו בדיוק הצרה שלו.
"הוא שינה הכל במועדון", התלהב המגן המרוקאי אשרף חכימי. "המנטליות של כולם השתנתה. עכשיו אנחנו קבוצה, אנחנו משחקים אחד בשביל השני, אנחנו רצים אחד בשביל השני, אנחנו משפחה".
זה בא לידי ביטוי גם בשקט היחסי בסגל. פ.ס.ז' משתוללת בלי חשבון כמעט בכל קיץ, אבל השנה היה מדובר ב־103 מיליון יורו בלבד על שני שחקנים - השוער לוקה שבאלייה והבלם איליה זבארני - כשהעזיבה המשמעותית היחידה הייתה של ג'יג'ו דונארומה שהסתכסך עם ההנהלה. כלומר, המבנה נשאר שלם ויציב, והמאמן גם לא חש צורך להצדיק את הרכישות המעטות: שבאלייה לא הצליח להיכנס לנעליים של דונארומה, ואחרי חצי עונה לואיס אנריקה סיפסל אותו בלי רחמים. בעקבות זאת, מי שנחשב כשוער העתיד של צרפת אפילו לא נכלל בסגל למונדיאל, בזמן שמאטביי סאפונוב הרוסי תפס את העמדה ונראה פשוט נהדר. זבארני האוקראיני שיחק בעיקר בליגה. לספרדי פשוט אין סיבה לשנות את מה שמחובר כל כך טוב.
בדרך לחוזה חדש
מאז שהתחיל לאמן - והוא היה גם ברומא ובסלטה ויגו בשלב מוקדם יותר בקריירה - לואיס אנריקה לא נשאר יותר משלוש שנים במקום אחד. הסטטיסטיקה היא סוג של סיבה לדאגה עבור אוהדי פ.ס.ז', כי הוא מסיים את עונתו השלישית במועדון, אבל המצב נראה רגוע למדי בגזרה הזו. ראשית, הוא חתום לעונה נוספת, ומעבר לכך, אחרי הגמר ההנהלה צפויה להעניק לו חוזה חדש ומשודרג עד 2030. אם השיחות יתנהלו אחרי אליפות אירופה שנייה ברציפות, המאמן הספרדי יוכל לקבל כל סכום שירצה מהבוסים, שעבורם הוא הגשים את החלום של שליטה יבשתית.
הבעיה האמיתית של הקהל הפריזאי היא לא מה שיקרה בגזרת המאמן הקיץ, אלא רחוק יותר. בשבוע שעבר הוא שלף במסיבת עיתונאים כי יפרוש לפני גיל 60, כלומר תוך ארבע שנים, כלומר בסיום החוזה שהוא עומד לקבל מפ.ס.ז'. "אני לא רוצה להיות סבא שמאמן", הוא אמר. "אחי פליפה צעיר ממני בשנה, בן 55, ואני כל הזמן מקניט אותו שאצא לפנסיה לפניו".
אחרי הניצחון בגמר הקודם, אוהדי פ.ס.ז' הציגו שלט לכבוד המאמן, בו נראית בתו המנוחה לבושה בחולצת הקבוצה. הוא לא מסתיר את האובדן, אלא חי איתו, ולפני שנתיים סיפר בסרט דוקומנטרי: "אנחנו ברי מזל שצ'אנה באה לחיות איתנו לתשע שנים. היא תמיד איתנו, אולי לא בגוף אבל במובן הרוחני".
זה המכלול שמרכיב אותו: כאב עצום עם הצלחה שמביאה אושר, פרגמטיות ולמידה לצד פנטזיות התקפיות נפלאות, אישיות חמה שלפעמים יכולה גם לסעור. לפעמים קשה מאוד לטעון שיש בעולם מאמן טוב יותר מאשר לואיס אנריקה. זה יהיה הרבה יותר קשה אם הוא יניף שוב את הגביע.
