אחת התקופות המרתקות בכדורגל האירופי היא אותם חודשיים שבין הגרלת שמינית גמר ליגת האלופות ועד שריקת הפתיחה למשחק הראשון. ההגרלה מגיעה טרייה אחרי סיום שלב הבתים, כשהצבע על המשחקים האחרונים עוד לא התייבש, וכולם מתחילים בניתוחים של יחסי הכוחות — שלעיתים קרובות משתנים לחלוטין במהלך הזמן שעובר. עניין של מומנטום, כושר, פציעות.
השנה, בחסות הקורונה, קיבלנו גרסה נוספת של תקופת ההמתנה — אבל בווליום חזק יותר. הפעם, לא רק הזמן הממושך שעבר בין הפסקת הכדורגל באירופה לחידוש ליגת האלופות מחר מעצים את הדרמה, אלא גם העובדה שבחלק משמיניות הגמר העצירה הגיעה בין המשחק הראשון לגומלין. מדהים לחשוב על כך, אבל כמעט חצי שנה תעבור בין היציאה לדרך להכרעה בארבעה מהמפגשים.
מדובר בפרק זמן שהוא עידן שלם בכדורגל — ויחסי הכוחות השתנו באופן משמעותי בשלוש מבין ארבע השמיניות שעוד נותר להשלים (באיירן כבר בטוחה אחרי 0:3 על צ'לסי בלונדון). רוצים להוסיף עוד היבט לסיפור? זו לא תהיה הפתעה אם ריאל מדריד, ברצלונה ויובנטוס יעופו, כך שנקבל שמינייה אחרונה שלא כוללת את לאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו וזינדין זידאן. וזו כבר רעידת אדמה.
הצרות של סטיין
אחרי ה־1:1 בנאפולי, נדמה היה שגם אם היא מעט מקרטעת, ברצלונה אמורה לגלוש בקלילות על שער החוץ אל עבר רבע הגמר. תריצו קדימה לאוגוסט ותקבלו מצב קטסטרופלי. בארסה איבדה בלי קרב את המקום הראשון לריאל, ולאחר מכן כבר לא הייתה מסוגלת לסגור את הפער. וזו אפילו לא היכולת שצריכה להדאיג את קיקה סטיין, כמו העובדה שאין לו איך לנער את הקבוצה. המאמן נתקע עם 15 שחקנים בלבד בגלל מכת הפציעות, ההשעיה של סרחיו בוסקטס וההברזה של ארתור, שסירב לחזור לאימונים בגלל הסיכום על מכירתו ליובנטוס בניגוד לרצונו. שאר הסגל יורכב משחקני נוער, וזה ממש לא אידיאלי במציאות שבה ניתן לבצע חמישה חילופים.
שאלה קריטית נוספת נוגעת לאנטואן גריזמן. התקופה שלפני המשחק בנאפולי הייתה הטובה שלו בקבוצה, אבל חילופי המאמנים עשו לו רע. מסי ולואיס סוארס החזיקו את הקבוצה לבדם בשלהי העונה, ואם הם יתפסו ערב רע וברצלונה תהיה חייבת לכבוש (הגיוני לאור ההגנה החלשה שלה), גריזמן יהיה קריטי.
בלי לורנצו אינסינייה הפצוע לא יהיה לנאפולי קל אף אחד לא מצפה ממנה לעשות סנסציה, והיא יכולה לבוא בראש נקי ולסיים מנצחת.
התלות בכריסטיאנו
אם בארסה עוד יכולה להסתפק ב־0:0, יובנטוס מגיעה לגומלין בפיגור 1:0 מהמשחק בליון. הצרפתים לא זוכרים איך נראה דשא, אבל מסתמן שהם מסוגלים לעמוד בפרץ אם יובה של השבועות האחרונים היא זו שתעלה למגרש. גם לפני הבטחת האליפות וגם אחריה, הקבוצה של מאוריציו סארי לא תיפקדה וספגה שלושה הפסדים בארבעת מחזורי הסיום.
דיברנו על התלות במסי? בלי השערים של רונאלדו, היא פשוט לא הצליחה לעשות כלום. לא בטוח שהחזרה של פאולו דיבאלה מפציעה תספיק.
היתרון השביר של פפ
סימן השאלה הגדול ביותר נוגע לדו־קרב בין זידאן לפפ גווארדיולה. ותהיו בטוחים שפפ מודאג מאוד, בעיקר אחרי שחשב שהמפגש כבר הוכרע. 1:2 בברנבאו זה ניצחון מפואר עבור מנצ'סטר סיטי, אבל גומלין "ביתי" ללא קהל, מול יריבה ששינתה את פניה וטסה לאליפות עם רצף של עשרה ניצחונות, הוא נהר גועש מלא בתנינים שאתה לא יודע איך תצא ממנו.
התוצאות של סיטי מטעות, ועלולות להכניס את השחקנים לשלווה הרסנית. מאז הקורונה היא השיגה ארבעה ניצחונות של 0:5 ועוד שניים של 0:4, אבל מה שמסתתר מאחור הוא שהמשחקים המאתגרים יותר הסתיימו בכישלון.
הפסד 2:1 לצ'לסי, הפסד 2:0 לארסנל בחצי גמר הגביע במשחק שאליו סיטי הגיעה כפייבוריטית מוחלטת, ואפילו 1:0 בסאות'המפטון. סיטי עוברת מקיצוניות לקיצוניות, אבל גרוע מכך, נראה שמאז הקורונה המשחקים הקשים אף פעם לא מסתיימים בצד החיובי של הספקטרום – פרט ל־0:4 הביתי על ליברפול שהגיע אחרי שהאדומים כבר הבטיחו את האליפות.
סיטי צריכה לספוג לפחות פעמיים כדי לעוף, וזה דבר מעודד עבורה, אבל חשובה יותר תהיה היכולת להכניע את ההגנה הטובה באירופה. רק תחשבו שריאל ספגה שש פעמים בלבד מאז הקורונה, וארבעה מהשערים עוד הגיעו בשלושת המשחקים האחרונים, כשהאליפות כבר הייתה במרחק נגיעה או הובטחה. במאני־טיים הרשת לא זזה. יש לסיטי את ההתקפה הטובה בעולם גם בלי סרחיו אגוארו הפצוע, אבל לפעמים, כשזה לא זורם בחמישיות, היא נעלמת.
וכמובן שראוי לדבר על מה שעבר על ריאל עצמה. במקום הקבוצה השבורה של המשחק הראשון, היא אלופת ספרד. במקום הציפייה להתעלות של אדן הזאר, זידאן יודע שהשיטה שיצר והלב של קארים בנזמה יכולים להביא תוצאות גם אם זה לא בצורה מפוארת.
