ב-99.9 אחוז מהמקרים, לא משמח לשמוע על פרויקט ספורטיבי שנגנז ומגיע לסיומו. אבל אנחנו עוסקים הפעם באחד האירועים הנדירים יותר, כי הפירוק הרשמי של רעיון הסופרליג הוא בשורה נהדרת לאוהדים בכל העולם, שהכוח שלהם ניצח את החמדנות של הבעלים.
במשך זמן רב, אחרי ההכרזה הרשמית באפריל 2021 שהובילה לגל מחאה אדיר ולפרישה מהירה של רוב המעורבות במיזם, רק שלושה מועדוני ענק נותרו בו: ריאל מדריד, ברצלונה ויובנטוס. הבוסים של הקבוצות הללו המשיכו להילחם בעקשנות נגד אופ"א והגיעו להישגים נקודתיים בבתי המשפט, בטענה שאין לארגון היבשתי ולפיפ"א שגיבתה אותו זכות למנוע תחרות לליגת האלופות. החברה שעמדה מאחורי הפעילות אפילו הודיעה בנקודה מסוימת על מיתוג מחדש תחת השם "הליגה המאוחדת", עם כוונה לכלול מספר גדול יותר של קבוצות מאשר ביוזמה הסגורה המקורית. אבל המומנטום המקורי מעולם לא נוצר מחדש.
לפני שנה וחצי, יובה הייתה הראשונה מבין השלוש שפרשה. האויבות הספרדיות שהפכו לשותפות האחרונות בסופרליג עוד ניסו להתקדם, אבל בסוף השבוע האחרון, ברצלונה הודיעה רשמית לחברה האחראית שגם היא בחוץ. זה היה רק עניין של זמן, והאחרונה שכיבתה את האור הייתה ריאל מדריד, שחתמה אתמול רשמית עם אופ"א על הסכם עקרונות ש"נועד לכבד את הספורט ולסיים את המחלוקת סביב הסופרליג". בשורה התחתונה – הזנב קופל והפרויקט נסגר. אין יותר סופרליג, הליגה שעשתה הכי הרבה רעש בינלאומי מבלי שהתקיימה מעולם.
"אני מאושר מכך שריאל ובארסה הצטרפו מחדש למשפחה שלנו", אמר בחיוך מנצח נשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין. "מעולם לא איבדנו את הכבוד ההדדי והאהבה לספורט. רק הכדורגל ניצח". ישנן עוד נקודות שנשיא ריאל פלורנטינו פרס מנסה להילחם עליהן - ובראשן הניסיון שלו ליצור מודל כלכלי שוויוני יותר בליגת האלופות, שימנע מ"מועדונים הנשלטים בידי מדינה" הוצאות אסטרונומיות (הכוונה, למשל, לפ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי שנמצאות בידי השייח'ים בעלי הכיסים העמוקים) – אבל זה כבר דיון שייערך במסגרת שיחות רגועות ולא ממקום של איום.
הנשמה ניצחה את הכסף
12 המועדונים המקימים רצו כסף. הרבה יותר כסף. יחד עם מנצ'סטר סיטי ויונייטד, ליברפול, ארסנל, צ'לסי, טוטנהאם, אתלטיקו מדריד, אינטר ומילאן, המטרה הייתה לייצר תחרות אירופית פרטית ומגודרת, שתאפשר מפגשים בין גדולות היבשת על בסיס שבועי (בניגוד לשלב הבתים הדלוח של ליגת האלופות באותה תקופה), מה שייצר יותר עניין והכנסות. גופי השקעה חזקים, כמו ג'יי־פי מורגן, עמדו מאחורי הפרויקט ותמכו בו במיליארדים.
אבל ברגע שהוא יצא לאור לפני כמעט חמש שנים, הכל התפוצץ. מועדונים חזקים נוספים, ובראשם פ.ס.ז' ובאיירן מינכן, סירבו להצעה להצטרף ופגעו בתדמית המדומיינת של האחראים. אופ"א ופיפ"א איימו בענישה חמורה, כולל איסור על שחקנים שיופיעו בסופרליג להשתתף במונדיאל ובאליפות אירופה. שחקנים ומאמנים בקבוצות המייסדות עצמן הביעו התנגדות לליגה.
והקהל? האוהדים מאותן הקבוצות יצאו בהמוניהם לרחובות כדי למחות נגד הצעד שהיה פוגע אנושות במפעלים של אופ"א, ובהתאם גם בליגות המקומיות שהיו עלולות לאבד עניין יחד עם הסיכוי של מועדונים קטנים יותר להתקדם. בסופו של דבר, האוהד שברחוב היה זה שניצח, ותוך 48 שעות הסופרליג נותרה רק עם יובה, ריאל ובארסה, שבאמת החזיקו מעמד יפה לבדן - עד שהבינו שזה לא יילך, גם בזכות ההצלחה של מודל ליגת האלופות החדש.
אולי בעתיד העולם יהיה מכיל יותר לרעיון כל כך בדלני. אבל לפחות זמנית, אפשר לומר שגם בעידן של כסף גדול, הנשמה של הכדורגל עוד לא מתה.
