ימים ספורים אחרי שנבחרת צרפת סיימה את דרכה במונדיאל 2026, מייקל אוליסה היה אמור לעשות את מה שכוכבי כדורגל נוהגים לעשות בתום עונה מתישה: לטוס לאי פרטי, להצטלם על יאכטה ולהזכיר לעוקבים שחייהם פחות מוצלחים משלו. במקום זאת, הוא הגיע לפארק בניו יורק והצטרף למשחק כדורגל עם חובבנים.
בלי נעלי כדורגל, במכנסיים רחבים, אחד השחקנים הטובים בעולם פשוט ביקש לשחק. הסרטונים, כמובן, הפכו לוויראליים. אוליסה אולי הפך לכוכב־על, אבל עדיין מתנהל כמו ילד שראה כדור פנוי ולא הצליח להתאפק. בלי צוות צילום, זה בלי להגיד מי הוא. זה גם לא היה קמפיין או פרסומת.
לא מדבר, עושה
בגיל 24, אוליסה מגיע לעונת 2026/27 כאחד השחקנים המשפיעים והמבוקשים באירופה. במונדיאל הוא היה המנוע היצירתי של צרפת, שהגיעה עד חצי הגמר וסיימה במקום הרביעי. שבעת הבישולים שלו בטורניר לא רק הפכו אותו למלך הבישולים, אלא גם השלימו עונה שבה כמעט כל התקפה מסוכנת שעברה לידו הסתיימה בשער, בבישול או בהזדמנות גדולה.
עוד לפני הטורניר הוא רשם עונה פנומנלית בבאיירן מינכן. בבונדסליגה לבדה כבש 15 שערים והוסיף 19 בישולים ב־32 הופעות — מעורבות ישירה ביותר משער למשחק. הנתון הזה הפך אותו לאחד משני השחקנים היחידים מאז החל התיעוד המפורט בליגה שהגיעו באותה עונה ל־15 שערים ול־15 בישולים לפחות. בכל המסגרות סיים עם 22 שערים, לצד יותר מ־20 בישולים.
מייקל אוליסה
(צילום: FRANCK FIFE / AFP)
אלה מספרים של כוכב, אבל אוליסה הוא כמעט ההפך מהכוכב המודרני. הוא לא מרבה לדבר, לא ממהר לחשוף את חייו ולא נראה מוטרד מהצורך לבנות לעצמו דמות ציבורית. באחד הראיונות הזכורים מתקופתו בקריסטל פאלאס נשאל כיצד הבקיע שער דרמטי. התשובה כללה בערך את כל המידע שהיה מוכן למסור: “וילף מסר לי, בעטתי והבקעתי"
גם חגיגות השערים שלו נראות לפעמים כמו אקט של התנגדות. בעוד שחקנים אחרים משקיעים חודשים בתנועה שתהפוך לסימן מסחרי, אוליסה עומד בפנים חתומות, מקבל כמה חיבוקים וחוזר למרכז המגרש. קשה לדעת אם מדובר בביישנות, באדישות מכוונת או בביטחון מוחלט. אולי מבחינתו שער הוא פשוט מה שהיה אמור לקרות. "הוא לא צריך לדבר הרבה", אמר עליו תיירי הנרי, "שימשיך לעשות את מה שהוא עושה על המגרש. הוא רואה המון דברים שאחרים לא רואים והכי חשוב שהוא יודע בדיוק מה לעשות עם הכדור".
כולן פיספסו אותו
רבים לא הבינו למה באיירן מינכן קנתה אותו מקריסטל פאלאס, אבל החיבור היה טבעי כל כך. בקבוצה ששולטת בכדור ופוגשת בדרך כלל הגנות צפופות, אוליסה מקבל שוב ושוב את הסיטואציה האהובה עליו: כדור ברגל שמאל, מגן מולו וכמה אפשרויות למסירה. תחת וינסנט קומפני הוא גם הפך לשחקן שלם יותר שמייצר איום בכל התקפה.
באיירן רכשה אותו מקריסטל פאלאס בקיץ 2024 תמורת כ־60 מיליון אירו. בדיעבד, זה נראה כמעט כמו מחיר מציאה. מי שנתפס אז כאחד הכישרונות הגדולים בפרמייר־ליג הפך בתוך שנתיים לשחקן שסביבו אפשר לבנות אימפריה. הדרך לשם לא הייתה מובנת מאליה. אוליסה נולד בלונדון לאב ממוצא ניגרי ולאם צרפתייה־אלג'יראית, ויכול היה לייצג את אנגליה, צרפת, ניגריה או אלג'יריה. הוא גדל בכדורגל האנגלי, אבל בחר בצרפת — החלטה שהיא מברכת עליה עד היום. צרפת חיזרה אחריו לפני כולם, ואוליסה מצידו רצה להיות חלק מנבחרת שתמיד נמצאת בטופ העולמי.
בילדותו עבר בכמה מהאקדמיות הגדולות באנגליה. הוא התאמן בארסנל, שהה שנים בצ'לסי והגיע גם למנצ'סטר סיטי, אך בשום מקום לא מצא בית אמיתי. הוא היה שקט, עצמאי ולעיתים לא התאים למסגרות הנוקשות. מבנה גופו הצנום עורר ספקות, והאישיות הסגורה לא תמיד עזרה למאמנים להבין מה מסתתר מאחוריה. אבל על המגרש הוא משחק בפראות של כדורגלן שמשחק ברחוב, בקטע טוב.
אוליסה במדי באיירן מינכן
(צילום: Reinaldo Coddou H. / Getty Images)
רדינג הייתה זו שנתנה לו את ההזדמנות. ז'וזה גומש, שאימן את הקבוצה הבוגרת, זיהה את הכישרון והתעקש לקדם אותו. אוליסה הוקפץ להתאמן מול שחקנים מבוגרים וחזקים ממנו, ספג תיקולים וקם בכל פעם מחדש. בגיל 17 כבר ערך הופעת בכורה בצ'מפיונשיפ.
בעונת 2020/21 הגיע השינוי הגדול: שבעה שערים ו־12 בישולים, תואר השחקן הצעיר של העונה בליגות המקצועניות באנגליה ובעיקר תחושה שמדובר בשחקן שרואה את המשחק אחרת. קריסטל פאלאס הפעילה את סעיף השחרור שלו ושילמה קצת יותר משמונה מיליון ליש"ט — סכום זעום במונחי הפרמייר־ליג.
בפאלאס התקדם בהדרגה, עד שבעונת 2023/24 הכול התחבר. פציעות בשריר הירך האחורי הגבילו אותו ל־19 הופעות ליגה בלבד, אבל הוא הספיק לכבוש עשרה שערים ולבשל שישה נוספים. מעורבות בשער בכל 80 דקות בערך הספיקה לבאיירן כדי להבין שהפציעות הן סיכון שכדאי לקחת.
ריאל מדריד באמת רוצה אותו?
כמעט בלתי אפשרי לספק עונה כמו זו של אוליסה מבלי ששמה של ריאל מדריד יופיע בסביבה. לאורך הקיץ פורסמו דיווחים שלפיהם פלורנטינו פרס סימן אותו כמועמד בכיר, עם הערכות לעסקה שעשויה להגיע ל־150 מיליון אירו ואף יותר.
מבחינה מקצועית, העניין הגיוני. אוליסה הוא שחקן שמאלי שפועל בצד ימין — פרופיל שחסר לריאל ויכול לאזן התקפה המבוססת במידה רבה על שחקנים שמעדיפים לצאת משמאל. הוא גם צעיר מספיק כדי להפוך לחלק מהקבוצה לשנים ארוכות, אך מנוסה ומוכח מספיק כדי להשפיע מיד.
אלא שבין התאמה מקצועית לעסקה ממשית יש מרחק גדול. באיירן אינה מעוניינת למכור, אוליסה חתום עד 2029 ולא ביקש לעזוב. גורמים במועדון הגרמני חזרו והבהירו שהשחקן נמצא במרכז התוכניות. כריסטוף פרוינד דחה את הדיווחים על מעבר, ובגרמניה נטען כי לא התקיים משא ומתן ממשי. גם ריאל הפנתה בינתיים את תשומת לבה ליאן דיומאנדה מלייפציג,
לכן לפחות בקיץ הזה, אוליסה צפוי להישאר במינכן. השאלה המעניינת יותר נוגעת להמשך. באיירן רוצה להאריך את חוזהו ולשדרג את שכרו, בעוד ריאל יכולה להמתין ולבדוק אם בעוד שנה או שנתיים תיפתח הזדמנות. בכדורגל האירופי אין כמעט שחקן שאינו למכירה.
עד אז, אוליסה נמצא בעמדה מצוינת. הוא משחק במועדון ענק, אצל מאמן שסומך עליו ובמערכת שמעניקה לו חופש. הוא אינו צריך לעבור לריאל מדריד כדי להפוך לכוכב עולמי כי זה כבר קרה.
אולי זו גם הסיבה שהוא מסקרן כל כך. בעולם שבו כדורגלנים נדרשים להיות במקביל ספורטאים, מותגים, משפיענים ומפיקי תוכן, אוליסה מתעקש להישאר רק כדורגלן. הוא כמעט לא מדבר, ממעט לחייך מול המצלמות ולא מספק הצהרות גדולות. ואז המשחק מתחיל, הכדור מגיע לרגל שמאל — והוא אומר הכול.
