יום שני, מצעד האליפות של ברצלונה ברחובות העיר. באוטובוס הפתוח של אלופת ספרד, ילד הפלא והכוכב הגדול של הקבוצה, לאמין ימאל, מניף את דגל פלסטין ומעורר סערה.
בכל העולם עסקו בסקרנות במקרה, אבל במדינה קטנה במזרח התיכון, בה הקבוצה פופולרית מאוד, הוא הידהד במיוחד מאחר שימאל נגע בעצבים חשופים. הנפת הדגל שברה לא מעט לבבות של אוהדים ישראלים מושבעים, שעדיין מנסים לעשות סדר ברגשות הסותרים, בין האושר העצום שסחף אותם בעקבות הזכייה באליפות ובין הטעם החמוץ שצבע את החגיגות בצבעים פוליטיים.
מי שלקח קשה במיוחד את האירוע הוא מרואן ג'אבר, יוצר תוכן ופעיל הסברה בן העדה הדרוזית, שלא היסס אחרי שראה את התמונות וזרק לפח את החולצה של ימאל. הוא גם תיעד זאת ברשתות החברתיות, והסרטון הפך ויראלי עם מאות אלפי צפיות.
ג'אבר: "אני אוהד שרוף של ברצלונה ומעריץ של ימאל, שמבוגר ממני בשנתיים בסך הכל. הוא השראה עבורי עד כדי כך שצבעתי את השיער שלי כמוהו, למרות שהסביבה שלי לא אהבה את זה. אחרי שזרקתי את החולצה שלו החשבון שלי נסגר. היה לי ממש קשה לגלות שהשחקן הנערץ עליי מניף דגל פלסטין. אני אוהד ברצלונה, אבל סיימתי את האהדה לימאל.
"אני לא מבין למה הוא היה צריך להניף את הדגל, זו שטות מוחלטת. הוא לא יודע מה זה פלסטין והוא טיפש. יש לי חברים שגם מתנערים ממנו. אולי מישהו צריך לספר לימאל על 7 באוקטובר, אין לו מושג. אני מאוד כועס עליו, ואמשיך לעשות עליו סרטונים כדי שיבין איפה הוא טעה".
כחול־לבן ואדום־כחול
תום רוזנווסר, מחבר הספר על לאו מסי "מסיפור עשר מעשר", הוא חבר צוות בכיר ב"בארסה מאניה", ארגון האוהדים של ברצלונה בישראל שמונה למעלה מ־300 אלף עוקבים ברשתות החברתיות, מעלה עדכונים מהמועדון ומארגן אירועי צפייה משותפת המוניים. "לראשונה בהיסטוריה חגגנו אליפות בניצחון על ריאל מדריד והיינו באופוריה", הוא מספר. "אלא שאז הגיע האקט של לאמין ימאל. עכשיו, היה לנו ברור שכמוסלמי ימאל לא בצד שלנו, אבא שלו גם מטנף על ישראל. אחד החברים הכי טובים של ימאל הוא פלסטיני שניתן לשער שממלא אותו בדיסאינפורמציה השכם והערב, אז יכולנו לנחש את הדעות של ימאל.
"עם זאת, הופתענו והתאכזבנו שהוא בחר לערב פוליטיקה וספורט. יכול להיות שימאל 'בתמימותו' לא הבין את האקט שלו, אולי מה שאנחנו תופסים כעלבון זו לא כוונתו. עם זאת, בשבילנו הדגל הזה הוא לא רק 'שחרור' אלא שפיכות דמים שהייתה בקרבנו. יש אצלנו כאלה שאומרים שהם מאסו בו ושעדיף שיימכר לפ.ס.ז'".
ב"בארסה מאניה" הגדילו לעשות והוציאו מכתב מחאה לראשי ברצלונה, שבו נכתב: "המעשה של הילד הטיפש וחסר האחריות, נקיטת צעד פוליטי באמצע חגיגות אליפות, פגע בנו וברבבות ישראלים. זאת עובדה ואנחנו מגנים זאת". בהודעה הודגש גם כוחם של האוהדים הישראלים: "מאות אלפי ישראלים מהווים כוח צרכני משמעותי ומכניסים מיליונים למועדון הכדורגל ברצלונה. אנחנו פועלים כדי שהקול של כולנו יישמע ויילקח ברצינות".
"הוצאנו מכתב בגלל שאי־אפשר לערב פוליטיקה וספורט", מסביר רוזנווסר. "ברגע שימאל מרים את הדגל הפוליטי הזה פה יש לנו בעיה. הוא פירסם שרשרת של תמונות באינסטגרם שלו – הראשונה היא 'תודה לאל שאני לא מדרידיסטה' וזה בסדר, אבל השנייה היא של דגל פלסטין וזה כבר לא מקובל עלינו. יש 1.4 מיליארד מוסלמים בעולם וזה פלח שוק עצום עבור ברצלונה, אז אנחנו לא מצפים שהמועדון יתנער מהמעשה של ימאל, אבל ניסינו לעשות את שלנו. אנחנו עומדים מאחורי דגל ישראל הכחול־לבן לא פחות מהדגל האדום־כחול של ברצלונה".
שחף צור, חבר נוסף ב"בארסה מאניה": "אחרי מה שעברנו כמדינה ובמיוחד כאוהד ברצלונה, כאב לי בפן האישי לראות את הכוכב הכי גדול של המועדון עושה מעשה כזה. אנחנו משתדלים להפריד בין האהבה לקבוצה לבין האכזבה והכעס. נישאר אוהדי בארסה כי היא יותר גדולה מכל שחקן. הוא חשוב לנו במיוחד כשחקן בית, אבל אם הוא יחליט לעזוב את ברצלונה הצער יהיה יותר קטן אחרי האקט הזה".
העיתונאי הבינלאומי אנריקה צימרמן מקורב מאוד לברצלונה, היה מעורב בהבאת הקבוצה לארץ ב־2014 והוא גם ידיד אישי של נשיא המועדון ז'ואן לאפורטה. "הנפת דגל פלסטין של ימאל", אומר צימרמן, "היא סימפטום של תופעה שהולכת וגדלה בכל ספרד כשהמוקד הוא ברצלונה, וזה הניסיון לערער על זכותה של ישראל להתקיים. בשנות ה־70 וה־80 בברצלונה מאוד חיבבו את ישראל, אפילו הגיעו לכאן כדי ללמוד מקרוב איך פועלים אולפנים ללימוד עברית כדי לחקות את המודל ללימוד השפה הקטלאנית. מאז, לצערנו הרב, יש בספרד, בקטלוניה וגם בהנהלת ברצלונה, יותר מדי קולות שבטוחים שישראל איבדה את הבלמים. הם שונאים את בנימין נתניהו, רואים בו אשם בכל מה שקורה מול עזה ואיראן ומבחינתם זה חומר בעירה לאנטישמיות.
אווירה כללית עוינת
"מבחינת גורמים בהנהלת ברצלונה, ימאל בחר בצד הנכון של ההיסטוריה", מוסיף צימרמן, "אבל לאפורטה ממש לא אוהב את זה. הוא מסתייג מהאווירה האנטישמית הכללית בספרד בחסות ראש הממשלה ומהסיקור התקשורתי המוטה נגד ישראל, וכך גם מהמעשה של ימאל, אבל כנשיא שהמניות שלו בעלייה בזכות שתי אליפויות ופעולות שיקום המצב הכלכלי, הוא לא ידבר בפומבי. אנשים שנגד המעשה שומרים על שתיקה, כי באווירה של ספרד אתה לא יכול להציג עמדה כזו. קח למשל את המאמן האנזי פליק, שביקר בצורה מאוד עדינה את הנפת הדגל. אפילו הוא, שנחשב לקונצנזוס, זכה לשיחות מאנשים שאמרו לו שהוא טועה בעוד ימאל הוא הקול שלהם".
צימרמן מתכוון בין היתר לג'ורדי קוסטה, פרשן רדיו קטלוניה, שאמר בתוכניתו: "אני מצטער לומר את זה, אבל זו הטעות הגדולה השנייה של פליק מאז שמונה למאמן ברצלונה. הראשונה הייתה ביום שבו כעס על דרו (שחקן שעזב לפ.ס.ז', ש"א), טעות שהוא עצמו הבין מאוחר יותר. הוא לא רק הגביל את חופש הביטוי של ימאל, אלא שאני מניח שבאותו מכתב מפורסם שבו הסביר לו מה זה מועדון הכדורגל ברצלונה, הוא אולי שכח לציין שבארסה מחויבת להגן על זכויות אדם בכל דרך אפשרית".
ח"כ לשעבר עיסאווי פריג', גם הוא אוהד ברצלונה, לא מרוצה גם הוא מימאל: "אני מחפש שהספורט יאחד בין אנשים, ואני חושב שהוא עשה שטות של ילדון שיש לו אמנות ברגליים אבל הראש עדיין חסר ניסיון. לא ראוי לחגוג ככה אליפות של קבוצת פאר בינלאומית שיש לה אוהדים בכל מקום בעולם, אם זה יהודים ואם זה מוסלמים. יש מחלוקות פוליטיות עם נרטיבים, ואסור להיכנס בספורט למבוך והזה. כשזה קורה זה מקומם. ימאל לא פוליטיקאי ולא נציג ציבור, אלא מישהו שמייצג את הענף היחיד שמאפשר לנו לדבר ולהתחבק אחד עם השני – אז בואו נשמור עליו".
