עם 1:4 גדול על טרבזונספור הטורקית בגמר שנערך שלשום בשווייץ, ברצלונה הפכה לשיאנית הזכיות בליגת האלופות לנוער – שלושה תארים מבין 11 הגמרים שנערכו עד כה. בהחלט השראה ראויה לבוגרים של המועדון, שיארחו הערב (22.00) את אינטר במשחק הראשון של חצי גמר הצ'מפיונס (אלא אם הפסקת החשמל המסתורית שוב תתקוף את ספרד).
בזמן ההגרלה אינטר נראתה מאיימת יותר, אבל התזמון אידיאלי עבור ברצלונה: האיטלקים קרסו תחת העומס לאחרונה, הפסידו בשלושה משחקים רצופים בכל המסגרות, הודחו מהגביע ואיבדו את המקום הראשון בליגה. ברצלונה, מצידה, הניפה גביע אחרי הניצחון המטורף על ריאל מדריד בגמר, וגם בלי רוברט לבנדובסקי הפצוע נראית פייבוריטית להמשיך במסע לטרבל.
מן הסתם, החלק הקדמי האימתני עומד במוקד, אבל אסור להתעלם מחשיבות ההגנה המוזרה שעושה את העבודה. מדובר בחיבור אקלקטי של שחקנים בשלבים שונים מאוד של הקריירה, שאיכשהו מגשימים יחד את חזון מלכודת הנבדל הגבוהה של האנזי פליק. זו לא הגנת ברזל, היא סופגת יותר משער אחד בממוצע (58 ב־53 משחקים), אבל איכשהו, דווקא הצוות ההזוי הזה הוא מה שנחוץ כרגע.
מי האמין שזה יעבוד
וויצ'ך שצ'סני: אי־אפשר למצוא שינוי קיצוני יותר בספורט מאשר זה שעבר השוער הפולני. האיש, להזכירכם, פרש מכדורגל הקיץ בגיל 34 – ואחרי חודש וחצי הוזעק לברצלונה, שחיפשה מחליף אמין למארק־אנדרה טר־שטגן שעבר פציעה קשה. לשצ'סני יש שלל תארים מארסנל ויובנטוס, אבל העונה הטובה בקריירה שלו יכולה להגיע דווקא אחרי הפרישה...
פליק אישר אתמול כי למרות שטר-שטגן החלים מוקדם מהצפוי, הפולני יישאר בשער בהמשך הקמפיין האירופי. זו הצהרה חשובה לביטחון של שוער שלא תמיד היה מושלם, אבל התברר כבחירה מדויקת בזכות הניסיון והשקט שנתן להגנה. לא נראה שהוא ימשיך בעונה הבאה, אלא אם ירצה להאריך את הקריירה כדי לשמש כשוער משנה, אבל זה לא אומר שהעבודה שלו הסתיימה. הוא הגיע ברגע של מצוקה לקבוצה, והוכיח שבחרה נכון ושיש על מי לסמוך.
פאו קובארסי: וריאציה מעניינת של לאמין ימאל, עוד שחקן שקשה להאמין לאיכות וחשיבות התרומה שלו בגילו. הוא מבוגר יותר מימאל, קשיש בן 18, וכמובן שכבלם הוא לא סקורר, אבל מדהים לראות איך כבר מדובר בבאנקר. שחקן הגנה בוגר מגילו, כזה שכמעט לא טועה, מנהיג שיש קריירה מופרעת לפניו.
הוא כל כך שייך לתרבות ולאזור, שהוא גדל כמעט בלעדית על השפה הקטלאנית ומתקשה לדבר ספרדית. אין בלם בעולם שייתן יותר מעצמו עבור ברצלונה, והיופי הוא שמדובר במישהו שאפילו לא התחיל לגרד את הפוטנציאל.
איניגו מרטינס: ברצלונה רצתה אותו כבר לפני שנים, אבל במשך יותר מעשור בסוסיאדד ובילבאו, המחיר הנקוב היה גבוה מדי עבורה, או שנהנתה מבלמים אחרים שהורידו אותו מהפרק. החיזור הצליח לפני שנתיים כשהפך לשחקן חופשי – אבל מרטינס כבר היה בן 32. לא היה ברור מה תהיה מידת ההשפעה שלו. העונה שעברה לא הייתה מדהימה, אבל השנה הוא קריטי להצלחה, האיש שמאזן בין בלם טינאייג'ר לשוער שהגיע במקרה, כזה שימאל הצהיר אתמול שזוכה ליחס לא הוגן ושהתקשורת לא מכירה בחשיבותו.
רונלד אראוחו שוב מסומן לעזיבה בקיץ, אחרי שאיבד את המקום בהרכב ונחשב כמישהו שיכול להכניס לקופה כ־70 מיליון יורו. זה בעיקר מוכיח שמרטינס, עוד מעט בן 35, נתפש כדמות אמינה שאפשר להמשיך לרוץ איתה. ברגעי האמת של גמר הגביע הוא אפילו נשלח לסגור את עמדת המגן השמאלי הלא מוכרת לו ועשה זאת בהצטיינות.
אלחנדרו באלדה: המגן השמאלי שיחמיץ את המשחק הערב, ופיספס גם את גמר הגביע, זוכה לעדנה מחודשת. לא אומרים דבר כזה בדרך כלל על שחקנים בני 21, אבל כאמור, שום דבר בהגנה של ברצלונה לא רגיל. הבעיה של ילד הפלא מלה מאסיה – עוד אחד כזה – היא בדיוק מה שקורה עכשיו: הוא כל הזמן נפצע. וזה חבל, כי כשהוא כן משחק, מדובר באחד הטובים בעולם בעמדתו, וזו גם העונה המוצלחת ביותר עבורו עם 10 בישולים. המהירות המסחררת והטכניקה הנפלאה הם היבטים שאין להם תחליף בסגל (ג'רארד מרטין צפוי למלא את המקום).
ז'ול קונדה: ומבין כל שחקני ההגנה של בארסה העונה, הצרפתי מעל כולם. צריך לזכור שכאשר הגיע מסביליה לפני שלוש שנים, קונדה כבר מיצב את עצמו כבלם מעולה, ורק הצרכים בבארסה הפכו אותו למגן ימני. העונה הנוכחית היא הראשונה שבה הוא כבר לא נראה כמו אילוץ בעמדה. משהו בו נפתח, וקונדה תורם המון מהאגף שלו (ארבעה שערים ושמונה בישולים) בזכות הכוח הפיזי והשיפור בדיוק. שער הניצחון האדיר בגמר הגביע היה החותמת על הצמיחה שלו.
פליק לא רך כלפיו: קונדה כבר איבד השנה את המקום בהרכב בגלל הנטייה שלו לאחר לאסיפות קבוצה (זה קרה שלוש פעמים), עד כדי כך שהמגן סגר עם המאבטחים שייתנו לו בזמן התרעות כדי שזה לא יקרה. אבל כנראה יש ליד החזקה חלק בשיפור – קונדה מרגיש שדורשים ממנו יותר בגלל שמאמינים בו, והוא מחזיר בגדול.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.04.25
