כמובן שדונלד טראמפ היה שם. גם מלך ספרד הגיע, ואיתו ראש הממשלה. כדי לסגור מעגל של כל מארחות המונדיאל, ראש ממשלת קנדה ונשיאת מקסיקו הצטרפו לחגיגה, ונשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו מצא את עצמו במקום שהוא הכי אוהב: מוקף בשועי עולם, ככה שירגיש הכי חשוב שאפשר. אבל יותר מעניין הוא זה שנעדר מיציע הכבוד בניו־ג'רזי בגמר המונדיאל.
ההברזה של נשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין לא הייתה מקרית, אלא נשמרה במיוחד למשחק הגדול ביותר בעולם הכדורגל כדי להעביר מסר. אינפנטינו הצליח במשימות היומרניות שהציב לעצמו – להפוך את הענף לעסק, לשדרג את זרם ההכנסות, להכניס את עצמו לזירה הפוליטית הבינלאומית בתור דמות בעלת השפעה – אבל על הדרך, הוא יצר קרע עם הכדורגל האירופי. ואחרי המונדיאל, מדובר בסיפור החם ביותר בכדורגל. כי בעוד אינפנטינו ביסס את שליטתו בפיפ"א עם הגדלת הטורניר שחיזקה את מעמדו בקרב התאחדויות יבשתיות נחשבות פחות, וצפוי להיבחר לקדנציה נוספת בשנה הבאה, באירופה מאסו בדרך הניהול שלו ומתכוונים להילחם בו בכל הכוח.
מלחמת ה־64
בסופו של דבר, הקש ששבר את גב הגמל היה פרשת ביטול ההרחקה של פולארין באלוגון מנבחרת ארה"ב לקראת משחק שמינית הגמר מול בלגיה. באופ"א – הן בארגון והן בכל מדינה בפני עצמה – היו מזועזעים בעקבות חשיפת הפרטים, החל מההתערבות של נשיא ארה"ב וצוות המשימה בבית הלבן, דרך השימוש בסעיף בתקנון פיפ"א שמאפשר לבטל את ההשעיה ללא הסבר אמיתי והגיוני, ועד החשיפה של "הטיימס" על כך שיו"ר ועדת המשמעת, מוחמד אל־כמאלי מאיחוד האמירויות, קיבל לבדו את ההחלטה.
אינפנטינו נשבע שלא היה לו חלק בפרשה, אבל עוד לפני כן הוא המאיס את עצמו על אנשי אופ"א עם הטיסות ממשחק למשחק במטוסו הפרטי והקשר המלוקק עם טראמפ, שבשיאו המצאת "פרס השלום של פיפ"א" שהוענק כנחמה לנשיא ארה"ב אחרי שלא קיבל את פרס נובל לשלום. הדאגה הבאה של האירופים היא האפשרות הסבירה בהחלט שאינפנטינו יוביל מהלך להגדלת המונדיאל למספר מגוחך של 64 נבחרות ב־2030.
על פי "הטיימס", צ'פרין ביקש להדגיש בהיעדרותו מהמשחק שבעיניו היה ערבוב של פוליטיקה בהחלטות ספורטיביות, ומיד אחרי שריקת הסיום למונדיאל הסלובני קיבל חיזוק אירופי: ההתאחדות הגרמנית סירבה לחתום על מסמך התומך בבחירתו מחדש של אינפנטינו במארס 2027, ונשיא הליגה הספרדית חאבייר טבאס הוסיף מתקפה חריפה: "פיפ"א הורסת את הכדורגל העולמי. אין היגיון בהגדלת מספר המשתתפות בגביע העולם. אנחנו זקוקים לפחות נבחרות ויותר הגנה על מפעלי הכדורגל הלאומיים, אבל הם לא מבינים ונוהגים בחוסר אחריות".
הרגע המדובר. באלוגון מורחק באדום
(צילום: REUTERS/Phil Noble)
טבאס הוסיף בראיון ל"גאזטה דלו ספורט": "מקרה באלוגון היה חמור מאוד. פיפ"א הצליחה להעלים אותו בגלל שבלגיה ניצחה, אבל זהו רק קצה הקרחון. היא 'מסדרת' דברים כדי שיתאימו לה ולאינטרסים שלה. הפסקות השתייה הן שקר שנועד עבור שידור פרסומות, ואם צריך, גם עושים מופע מחצית של 27 דקות". הוא סיכם בנוגע להמשך דרכו של נשיא פיפ"א: "אינפנטינו צריך לעזוב את תפקידו, אבל אין לו אופוזיציה, אף אחד לא רוצה להגיש מועמדות רק בשביל להפסיד. המערכת חולה. במהלך המונדיאל שמעתי רבים שמתנגדים לו, שלא מסכימים איתו, אבל הם לא מוכנים לעשות כלום".
הסיבה היא שאין באמת דרך להוריד כרגע את אינפנטינו מכס המלכות. הוא בתפקיד כבר עשר שנים, וייבחר בוודאות מלאה לקדנציה רביעית ואחרונה (למרות שעלתה אפשרות שינסה לבטל את הגבלת הקדנציות). הוא התחיל את הנשיאות בתור מי שאמור לנקות את תדמית הארגון אחרי פרשיות השחיתות שנחשפו בזמן הנהגתו של ספ בלאטר, ולקח את פיפ"א לכיוון שונה, של מיקסום רווחים וביסוס המעמד על ידי יצירת גביע העולם למועדונים, בין היתר, ופתיחת השער לנבחרות קטנות להגיע למונדיאל.
באפריקה ואסיה, בצפון ובדרום אמריקה, סוגדים לרעיונות שמנפחים את הרווחים ונותנים חשיפה לקורסאו, קייפ ורדה ואוזבקיסטן. והרי פיפ"א בנויה על עיקרון פשוט: כל קול שווה אותו דבר. באופ"א יש 55 התאחדויות, בפיפ"א 211. במקרה הטוב, אופוזיציה אירופית תגיע לכמעט רבע מהקולות, מספר זניח.
קיבלו חשיפה. שחקני קייפ ורדה
(צילום: עוז מועלם)
שומרת הגחלת
אבל בכל זאת ישנה חשיבות גדולה לקולות המרד הראשוניים האלה. פיפ"א לא תוכל להגדיל את המונדיאל לנצח בפעימות של ארבע שנים, ולסחוט את שחקני העל עד לטיפה האחרונה, מאחר שהיא לא יכולה להרים שום תחרות נבחרות או מועדונים רצינית בלי נציגות אירופית. המונדיאל לא ייצא בכלל לדרך אם יוחלט באירופה להציב גבול ולאיים בחרם, ואין טעם בגביע עולם למועדונים בלי ריאל מדריד וברצלונה, הענקיות האנגליות והאיטלקיות. פיפ"א תוכל לשלוף אילו סנקציות שבא לה – כל טורניר נטול אירופה, ששלחה לרבע גמר המונדיאל שש משמונה המשתתפות, לא רלוונטי ואיש לא ישלם ביד רחבה כדי לצפות בו, שזה מה שיכאב באמת לאינפנטינו.
אופ"א לוקחת על עצמה את תפקיד שומרת הגחלת של הכדורגל. אלו השחקנים ממועדוני העל האירופיים שנשחקים מדי שנה במעגל בלתי נגמר ומאיימים בשביתה. זה לא עניין של יהירות כלפי יבשות אחרות, אלא הרצון לעצור את הסחף. העלות הבלתי אפשרית עבור האוהדים, תאוות הבצע, דילול האיכות בתחרויות. הכוח של אופ"א, בשילוב הרצונות של הקהל הרחב, בא לידי ביטוי בפרשת הסופרליג, המיזם שירד לטמיון למרות השרירים שעשו הקבוצות העשירות שרצו להתעשר עוד יותר.
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
וכך, המאבק לרסן את אינפנטינו יכתיב את ארבע השנים הקרובות בפיפ"א. ב"הטיימס" נטען שפרשת באלוגון רוקנה את מעמדו ממשמעות, ולמעשה הוא יכהן כ"ברווז צולע" שלא יצליח לקדם אג'נדות נוספות. מוסר ההשכל: יש גבול לכל תעלול, וגם כשאתה שיכור מכוח ולא רואה אותו, הקו האדום נמצא שם, הרגע שבו מקרה אחד הוא כל כך חמור ובוטה, שאין דרך חזרה ממנו.
