"אצלנו במגרש, בצל עצי הברוש
משווים כל כוכב מיד לפרעוש
כל אחד מהם כישרוני ונרגש
ומקבל את הכינוי 'מסי החדש'
למסי המקסיקני קוראים דוס סנטוס
מסי הטורקי גולר יריבים מבלבל
רובם לא עושים שום דבר בקריירה
קראו ככה גם למתיאס נהואל"
רעיון, על פי "אורחים לקיץ": נעמי שמר (עדיף לא לכתוב "מילים", כי היא רק נתנה השראה ועדיף לא להכתים ככה את מורשתה המכובדת).
אתם מכירים את הנוהל. שחקן מסוים פורץ לפני גיל 18, רצוי יוצא מחלקת הנוער של מועדון גדול, אם כי אפשרי שזה יהיה ילד פלא מליגה קטנה שמסובב ראשים בזכות המספרים, השיאים והקטעים הוויראליים. עוד לפני שהוא משלים חמישה משחקים, הוא "מסי החדש". הווריאציה הכיפית היא כשמדובר בשחקן שאינו ארגנטינאי או ספרדי, ואז יש עולם שלם של אופציות, כמו מסי הווייטנאמי, מסי הלאוסי ומסי הפפואה-גינאי.
לאמין ימאל הוא לא אף אחד מאלה – כי הוא לא צריך שיקראו לו "מסי החדש". הוא היחיד מבין כל השמות שעלו מאז הפריצה של מסי שהוא באמת מסי החדש.
לא אומרים דבר כזה בקלות ראש. רק כשברור לגמרי שמשהו כאן נכון ומתחבר. ימאל הוא לא פוטנציאל להתפתח למשהו בעתיד, אלא ההווה, הרף העליון של הכדורגל בגיל 17. והיכולת שלו היא לא משהו שמפנטזים על "לאן הוא עוד יכול להגיע", כי הוא הגיע עם הוכחות.
זה היה ברור עוד לפני שיצאו התמונות ההן, אלו ששמו חותמת תנ"כית על חילופי הדורות. אלו שהופיעו בלוח השנה של ברצלונה ב-2007, שם מסי צולם רוחץ תינוק בן חצי שנה / מושח אותו למלוכה. התינוק הצ'אבי (ב' דגושה, הרי הוא הפך למסי ולא לצ'אבי ב-ב' רפויה) מחייך שם באושר, אולי הוא ידע לפני כולם.
זה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי, אבל מי יכול להמציא דבר כזה? איך בכלל ייתכן שקרה מקרה שבו תינוק נטול כישורים מוטוריים ראשוניים שיאפשרו להורים להעריך שיהיה כדורגלן זכה בהגרלה ונכנס ללוח שנה שבו האיש ששינה בסופו של דבר את הכדורגל מטפל בו? אבל זה מה שקרה, והצלם שהתראיין 17 שנים לאחר מכן אמר: "לא האמנתי עד עכשיו בגורל. עכשיו אני מאמין".
לא יכולה בלעדיו
אבל כאמור, כל הסיפור היה רק דלק להתלהבות הראשונית. כי בזמן שברצלונה נאנקה תחת העול הכלכלי ונאלצה לשתף שחקני נוער, ימאל עשה את הקפיצה כי הוא היה יותר טוב מכולם. והוא היה אז רק בן 15. בגיל 16 הוא כבר השתדרג לרמת שחקן הרכב משפיע – גם בנבחרת ספרד הבוגרת. בגיל 17 זו אטמוספרה אחרת. "הוא מזכיר לי אותי", הודה מסי בחודש שעבר, רק כדי לתת עוד חותמת, הנביא המזדקן שמכיר במלך העולה.
מה שקופץ במיוחד לעין העונה הוא התלות שברצלונה פיתחה בימאל, בסגנון ה"מסידפנדנסיה", חוסר היכולת לתפקד בלי לאו בשנים הגדולות שלו. ימאל השלים העונה 11 משחקים מלאים בליגה, וברצלונה עומדת בהם על תשעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו. התקופה החלשה של החודשיים וחצי האחרונים קשורה ישירות לפציעה בקרסול שעבר, והנתונים מדהימים – כל חמשת ההפסדים העונה הגיעו במשחקים שבהם נעדר מהסגל (פעמיים), עלה מהספסל (פעמיים) או הוחלף (פעם אחת). אי-אפשר לפקפק לרגע בעוצמת העונה האדירה של ראפיניה, או בקצב הכיבוש הפנומנלי של רוברט לבנדובסקי. אבל בסופו של דבר, מסי של העידן הנוכחי, ימאל, הוא שובר השוויון.
צפו בלאמין ימאל מככב
(באדיבות ONE)
אז זה מה שקורה עכשיו, אבל כדאי גם לקפוץ לעבר בניסיון לגבש מסקנות לגבי העתיד. הכל פתוח, קריירה של שחקן עמוסה בקשיים וימאל צפוי להתמודד עם עומסים שאפילו מסי לא הכיר, אבל יכול מאוד להיות – ואת זה אומרים עוד יותר בזהירות – שנמצא מישהו שגם יתעלה על המקור.
17 מ-17
בגיל 17, מסי רק ערך את הבכורה שלו במדי ברצלונה. אמנם ההשפעה שלו הייתה מהירה, אבל הוא עוד לא היה מבושל כפי שימאל נראה עכשיו. לאמין סגר לאחרונה 77 משחקים ראשונים בברצלונה, וסופר 16 שערים ו-21 בישולים (תשעה בליגה השנה, מקום ראשון). למסי היו 33 שערים ו-10 בישולים ב-77 הופעותיו הראשונות, בתור שחקן מבוגר יותר – ועוד לא דיברנו בכלל על הנבחרת. מסי הוציא לדרך את הקריירה הבינלאומית בגיל 18, ואחרי 17 הופעות היו לו ארבעה שערים וארבעה בישולים, כשהוא שחקן שעדיין נלחם על הכרה מהקהל ומעמד בחדר ההלבשה מול הכוכבים המבוססים.
ימאל עם 17 הופעות בגיל 17. הוא עומד על שלושה כיבושים ושמונה בישולים, והיה בורג מרכזי בזכייה באליפות אירופה לבוגרים, בטח השחקן המסעיר ביותר שם, כולל אותו שער עוצר נשימה מול צרפת בחצי הגמר. ימאל גם הקדים את מסי בשנה בזכייה בפרס נער הזהב של "טוטוספורט", שחקן השנה מתחת לגיל 21 באירופה. הצעד הבא הוא מספר 10: מסי קיבל את החולצה מלאת המשמעות בגיל 21, בעוד ימאל, על פי כל ההערכות, אמור להחליק אליה באלגנטיות כבר בשנה הבאה.
5 צפייה בגלריה
השחקן המסעיר ביותר ביורו. ימאל אחרי השער מול צרפת
(צילום:Justin Setterfield/Getty Images)
כאשר זה יקרה, הוא יוכל לעשות את הצעד הבא – ואולי הקשה ביותר – בדרך להפיכה למסי. המערכת תיקתקה בלי חריקות בתקופתו של הארגנטינאי, הוא שיחק עם הטובים בעולם מסביבו ומיגנט אליו תארים. ברצלונה של ימאל, והיא כבר קרובה מאוד לקבל את הכינוי הזה רשמית, איבדה הרבה מכוחה. הפילוסופיה, הרומנטיקה והשם עדיין מושכים שחקנים, אבל התקציב מוגבל, האנגליות עשירות ומפתות, וריאל מדריד בנתה בחוכמה סגל צעיר מאוד שיכול לשלוט בליגה ובאירופה בעשור הקרוב וגם מעבר לו. ימאל לא צריך להשתלב בקבוצה מנצחת, אלא לקחת אחריות על הפיכתה שוב לאחת כזו. זה עולם אחר.
אבל זה משהו שבהחלט יכול לקרות – כי הוא כבר עשה את זה בנבחרת ספרד. היא הייתה סוג של ברצלונה, מישהי שהעולם עקף ונראה היה שהסגנון שלה כבר לא תופס יותר, ואז ימאל הגשים מחדש את החזון בזכות הטכניקה, המהירות, החוכמה והבגרות. זו בעיקר הבגרות. הציפיות שהעמיסו עליו מגיל 15 היו מופרכות ומופרעות, אבל נראה שיש לו בסיס חזק מאוד במשפחה לצד המעטפת במועדון, והוא ניחן במנטליות חריגה באותה רמה של היכולת המקצועית.
הנה עוד משהו שמסי לא השיג בגיל 17 – ימאל היה הכדורגלן שהופיע בהכי הרבה חיפושים בגוגל בשנת 2024. זה מטורף לאור שאר האופציות של כוכבים עולמיים. ורק תחשבו על כל אלו שהקדים מחוץ לכדורגל, כדי להבין את ההשפעה העצומה שכבר יש לו. רק שני שמות הקדימו אותו, שהיה קשה להתחרות בהם, שניהם מהאיגרוף: אימאן חליף המרוקאית, ששמועות בנוגע למגדר שלה הסעירו את מסלול הזכייה בזהב האולימפי בפריז, ומייק טייסון שחזר להתחרות בקרב ראווה מדובר ומוזר.
בזכות כל הדברים הללו, טרנספרמרקט מעריך את השווי שלו ב-180 מיליון יורו, הרבה-הרבה יותר משוויים של מסי וכריסטיאנו רונאלדו כיום ביחד (רק 32 מיליון). אבל לאיש אין ספק שהוא שווה הרבה יותר, יותר קרוב לאזור סעיף השחרור שלו, שעומד על מיליארד יורו. שחקן כזה מגיע פעם בדור, מישהו שמחזיק גם בכוח משיכה שיווקי, שילדים בכל כפר נידח ילבשו חולצות שלו, שכל נותן חסות ירצה להתחבר לתדמית הנקייה שלו (אם תישאר כזו, לפחות), שעשרות מיליונים כבר עוקבים אחריו ברשתות החברתיות. ברצלונה תשמור בציפורניים על זה, וככל שיתבגר וידרוש יותר, תיענה לדרישותיו בנוגע לשכר ולסגל. זה יהיה שווה את ההשקעה.
אחד משלהם
ואחרי כל הדברים המקצועיים, ימאל גם מחזיק במשהו שקשה להסביר בדיוק שמחבר אותו למסי. משהו שהוא קסם אחד שנוצר מהחיבור של האישיות הצנועה והמבוישת, הבייבי פייס (עם תוספת של גשר בשיניים), החיוך, הכריזמה הבלתי מתאמצת, ההרגשה שהוא תמיד יהיה ילד גם כשימלאו לו 40. והוא גם סוגר כל כך הרבה פינות בינלאומיות: יש לו קריצה לעולם הערבי בגלל האבא המרוקאי, זיקה לאפריקה חולת הכדורגל ולמהגרים בכל העולם בזכות האמא מגינאה־המשוונית, הוא החזיר לחיים את האהבה הרדומה של אוהדים ניטרליים לכדורגל הספרדי, שאחרי עשור יבש חזר לשלוט עם סגנון יפה יותר, חזק יותר ויעיל יותר, הוא לא עבר בגיל צעיר לברצלונה אלא נולד שם והוא בשר מבשרם של הקטלאנים הגאים, והוא מתחיל להתגבש כגיבור של אומה ספורטיבית, שמתרגלת לחיים בלי כמה מהקודמים שלה, כמו רפאל נדאל, אבל תמיד שומרת בכיס כמה חדשים, טריים מהמכונה.
והוא רק בן 17.
פורסם לראשונה: 01:30, 26.01.25
