גם בשנים הכי מחורבנות שלה – ולא חסרות כאלה בעשור האחרון – מנצ'סטר יונייטד ידעה להרגיש בנוח בווילה פארק, האצטדיון הביתי של אסטון וילה: מאז חזרה לפרמייר־ליג בעונת 2019/2020, הקבוצה מברמינגהאם ניצחה את האדומים בבית רק פעם אחת במשחק ליגה. גארי נוויל, הבלם האגדי של יונייטד וכיום פרשן בכיר ברשת סקיי, חזר בפתיחת משחק שלשום על אמירה שלו מלפני מספר שנים, לפיה זהו היה מגרש החוץ המועדף עליו. ספוילר: לא בגלל הנקניקיות במזנון.
כשנשמעה שריקת הסיום, אפשר היה לשמוע עוד קונספציה מתנפצת: לוח התוצאות הראה 1:2 לטובת הקבוצה הביתית, שזכתה בניצחון עשירי ברציפות בכל המסגרות לראשונה מאז 1914. כן, זאת לא טעות הקלדה: 111 שנה. אבל כרגע יש מספר הרבה יותר חשוב: שלוש, סך הנקודות שמפריד בין וילה לארסנל, שניצבת במקום הראשון ומודעת היטב לציפייה שהיא תפשל כמיטב המסורת. בתווך גם נמצאת מנצ'סטר סיטי שמפגינה כושר דורסני. אבל המומנטום של וילה, שמתבטא לא רק בתוצאות אלא גם ביכולת ובעיקר ביעילות יוצאת דופן משני צדי המגרש, מעלה שאלה שבשלב זה כבר לא ניתן להתעלם ממנה: האם עשר שנים אחרי שלסטר הדהימה את העולם, הליגה הכי פופולרית תראה אלופה שאיש לא צפה?
מה שלא פחות מפתיע הוא שהדיון הזה נשמע דמיוני אחרי שהעונה כבר יצאה לדרך. וילה פתחה את עונת 2025/2026 בפרמייר־ליג באופן לא מרשים, בלשון המעטה: בחמשת המשחקים הראשונים היא סיימה שלוש פעמים בתיקו והפסידה פעמיים. אף לא אחת מהתוצאות הייתה נגד אימפריות בסגנון ליברפול, סיטי או ארסנל. אז הכישלונות דווקא נראו צפויים למדי, לאור הקיץ המסויט שעבר על הקבוצה, שהסתבכה עם אופ"א בעקבות עבירה על התקנה שאוסרת פער גדול מדי בין הוצאות להכנסות, מה שלא אפשר לה לחזק את הסגל ואף אילץ אותה למכור את ג'ייקוב ראמזי לניוקאסל. "זה הרג אותנו", אמר אז הבלם אזרי קונסה.
פיגור, התעשתות, מהפך
ההתאוששות החלה בסוף ספטמבר, עם ניצחון ליגה ראשון מול פולהאם וניצחון חוץ על פיינורד בליגה האירופית, אבל משחק המפתח התקיים באצטדיון של טוטנהאם באמצע אוקטובר: לאחר שנקלעה לפיגור מוקדם במגרש חוץ קשה, מורגן רוג'רס השווה בבעיטה יפהפייה מחוץ לרחבה ואמיליאנו בואנדיה השלים מהפך. הדפוס הזה - פיגור, התעשתות, מהפך – יחזור על עצמו בדייקנות כמעט לא אמינה.
רוג'רס עצמו, בן 23 בלבד שהתפתח באקדמיה של ווסט ברומיץ' ונחת בווילה תמורת 8 מיליון ליש"ט בלבד אחרי שמנצ'סטר סיטי לא נתנה לו צ'אנס (היום הוא שווה פי עשרה מזה, אם לא יותר), יראה לכל מי שחשד שהעונה הקודמת והמוצלחת שלו הייתה רק הטריילר, ועכשיו מגיע זמן לשובר הקופות: בכל העונה הקודמת הוא כבש שמונה שערים בליגה. בעונה הנוכחית הוא כבר עומד על שבעה, בהם הצמד שהכריע את יונייטד. הבעיטות שלו מרחוק, בין אם עוצמתיות וחדות או מסובבות באמנות, הפכו למקבילה של כדורסלן שאסור לתת לו מילימטר אחרי קו השלוש. הבעיה היא שמדובר גם בקשר מצוין שיודע גם לכדרר ולמסור, לחתוך לאגף או להתמקם ברחבה. בקצב הזה, מי שצריכים לדאוג הם למתחרים המועדפים שלו על המשבצת בנבחרת, ג'וד בלינגהאם וקול פאלמר.
ובכל זאת, ההתלהבות פוגשת גם מציאות: הסגל של וילה הרבה פחות עמוק משתי הקבוצות שמעליה כרגע בטבלה, החלוץ המרכזי אולי ווטקינס לא ממש פוגע וייתכן שקיים גבול למספר הפעמים שבהם ניתן לשמור על יתרון דחוק או להסתמך על שערים מחוץ לרחבה (הנשק שבעזרתו וילה מכה את הסטטיסטיקה). אמנם וילה היא בהחלט לא "רוג'רס ועוד עשרה", אבל כדי לאתגר עד הסוף היא תזדקק לתפוקה משמעותית יותר מאחרים. גם לא יזיק לה לנצח פעם משחק ליגה בהפרש של יותר משער אחד. ועוד לא הזכרנו את השלבים המתקדמים בליגה האירופית, שם יחכו לה יריבות קצת יותר חזקות ממכבי ת"א, שהפסידה גם היא בווילה פארק, במשחק שעלה לכותרות מכל הסיבות הלא נכונות.
בדיוק לשם כך קיים חלון ההעברות של ינואר, וראשי המועדון יחד עם המאמן אונאי אמרי יצטרכו להבריק עם החתמה שתסייע לקבוצה למשוך עונה עמוסה וקשה. המנג'ר הספרדי, שהפך את סביליה למלכת הליגה האירופית עם שלוש זכיות ברצף, זוכר היטב שגם בעונה הקודמת הקבוצה הצליחה לסיים את העונה בפורמה חיובית בזכות השאלות מעולות, ובראשן מרקוס רשפורד. "השנה אנחנו חייבים להיות מוכנים ולדאוג לשפר את הסגל אם נצטרך", אמר אמרי לפני המשחק מול יונייטד.
אבל עוד לפני שהחלון נפתח, וילה ניצבת בפני שני אתגרים שבמידה רבה יכריעו כמה היא צריכה להשקיע בו: שני משחקי ליגה קשים בלונדון, אחד בסטמפורד ברידג' מול צ'לסי והשני באצטדיון האמירויות נגד המוליכה ארסנל. התוצאות שם יכולות להיות ההבדל שבין רצף מצוין אך נקודתי להישג עצום, שגם יסגור מעגל: עשר שנים בדיוק אחרי שירדה לליגת המשנה, אסטון וילה מסתכלת על רוב הפרמייר־ליג מלמעלה.
