רק ארבעה מחזורים עברו באנגליה, אבל האלופה וסגניתה כבר בשליטה. ארסנל ומנצ'סטר סיטי הן היחידות עם 100 אחוזי הצלחה, כששאר הליגה מתחילה ארבע נקודות מתחתיהן. רק שהיכולת המרשימה והיציבה שלהן לא תופסת את מוקד הפרשנות – אלא איך שה-VAR והשופטים במגרש השפיעו על כך עד כה.
מחזור סוף השבוע הוציא שם רע לשופטי הווידיאו, ויותר מכך, הוא חשף את הלחץ והחרדתיות של המועדונים הגדולים, שכבר באמצע ספטמבר קפואים מרוב פחד מאיבוד נקודות או תוצאות שליליות שיובילו לביקורות. הכוונה היא למנג'ר ארסנל מיקל ארטטה, שנשמע היסטרי דווקא אחרי ניצחון 0:2 בסנדרלנד. הסיבה: במצב של 0:0, המארחת קיבלה פנדל שיכול היה לשנות הכל, אחרי מאבק גבולי בין התותחן אזרי קונסה לדן בלארד ברחבה. דויד ראיה הדף את הבעיטה של מורגן לה פה, חבריו כבשו פעמיים, אבל השפעת ההחלטה שאושרה ב-VAR לא התפוגגה.
וכך אמר הספרדי: "זו שריקה בלתי מקובלת ברמה הזו. אני עצוב ומודאג כי זה בחיים לא יכול להיות פנדל. זה היה מהלך ג'ודו מצד בלארד. זה עלול היה לגרום לנו להפסד ואובדן המומנטום, לשנות את מהלכה של העונה ולעלות לנו באליפות". לא פחות ולא יותר. מחזור רביעי, כן? ארסנל אפילו פנתה אתמול לאיגוד השופטים בדרישה לקבל הסבר לשריקה.
מה שקרה שלשום בדרבי של מנצ'סטר כבר הוביל לדיון סוער בנוגע לשימוש בווידיאו. שער הניצחון של ארלינג הולאנד, שהעניק לעשרה שחקנים של סיטי 0:1 קשה על יונייטד באולד טראפורד, נבדק במשך דקות ארוכות לאחר שנפסל בגלל נבדל – ואיגוד השופטים נאלץ להכריז שההחלטה הסופית של ה־VAR לאשר אותו הייתה שגויה וכי הפסילה הייתה צריכה להישאר בעינה.
ההחלטה הייתה מסובכת משתי סיבות: בזמן ההגבהה של יושקו גבארדיול, הכדור פגע בפטריק דורגו מיונייטד, מה שביכול הפך את העמדה של הולאנד לחוקית. זו הייתה הסיבה לאישור השער, אבל לפני שהכדור הגיע לנורווגי, אנסו פרננדס שהיה בנבדל זינק לכדור ופיספס אותו – ובאיגוד הודו כי מדובר בטעות בשיקול הדעת, וכי למרות שלא נגע בכדור, העמדה של פרננדס השפיעה על המהלך. עוד לפני ההודעה הזו ביונייטד רתחו על ההחלטה, ולא התנחמו בכך שהאיגוד פנה אל המועדון כדי להתנצל.
קובי מיינו וארלינג הולאנד ממתינים להחלטת ה-VAR בדרבי של מנצ'סטר
(צילום: Action Images via Reuters/Jason Cairnduff)
פרשנות של שופט
"שיקול הדעת" – זו בדיוק הבעיה ב־VAR שמונעת ממנו להפוך לקונצנזוס. רוב המקרים שבהם עוסקת הבדיקה בווידיאו נוגעים לפירוש האישי של כל שופט מסך לחוקת הכדורגל, בעיקר ההשפעה של שחקן בנבדל על מהלך מסוים, או כאב הראש הקבוע של מידת הכוונה והחשיבות של נגיעת יד ברחבה. שופט אחד יאמר שהיד הגדילה את נפח הגוף, אחר יטען שהכדור ניתז אל היד ואין מה לשרוק, שלישי יגיד שהשחקן נשען עליה ולא יכל לשלוט בפגיעה, וכן הלאה. הצדק קיבל נוכחות מוגברת במגרשים, וההתחזויות ברחבה, למשל, נכחדו במהירות, כמעט לחלוטין. אבל הטכנולוגיה לא יכולה לנקות את המשחק לגמרי.
מארק אוגדן מ-ESPN ניסח יפה את האירוניה: "במערכת שאף פעם לא תוכל להיות מושלמת בגלל ההיבט האנושי, השופטים מנסים לייצר הגינות על ידי כך שהם חושבים ומנתחים יותר מדי במצבים שבהם ההחלטה אמורה להיות ברורה". כלומר – במקום זוויות וקווים, ללכת בפשטות לחוקה ולראות שפרננדס, שעל עמדת הנבדל שלו אין עוררין, גם ניסה להגיע לכדור וגם חסם בכך את הבלם ליסנדרו מרטינס.
חשיבות הטעות במקרה הזה הוסיפה שמן למדורה, שממילא בוערת חזק. סקר שנערך באנגליה בסיום העונה שעברה העלה כי 59 אחוזים מהאוהדים מאמינים שהמערכת לא פועלת כמו שצריך – ואנחנו כבר שבע שנים איתה בפרמייר־ליג – בעוד 72 אחוזים מהם מרגישים שה־VAR הפך את הצפייה במשחקי כדורגל לפחות מהנה. ראש הממשלה הטרי אנדי ברנהאם, אוהד אברטון שרוף אגב, כבר אמר בעבר שהגיע הזמן להיפטר מהטכנולוגיה מאחר שהיא פוגעת בספונטניות של המשחק ולא עוזרת בהימנעות מטעויות, וכי היה אוסר על השימוש בה אם זה היה בכוחו.
כאן כדי להישאר
אבל ה־VAR לא הולך לשום מקום, כי בשורה התחתונה התועלת עולה על הנזק. כל השערים שנפסלו בצדק וההחלטות המכריעות שהשופט במגרש החמיץ נושאים יותר משקל מהטעות הספורדית. ועדיין, כל שגיאה צובטת ומתסכלת – ובטח ההרגשה הזו אחרי שער של הקבוצה שאתה אוהב, כשאתה עוצר את עצמך מלחגוג ומחכה לאישור.
