לסטר סיטי, הגרסה המופלאה יותר. אתמול בערב (שני) נרשם אחד מסיפורי הסינדרלה הכי גדולים שידע הכדורגל האירופי. רחוק מהעין, רחוק מהלב, מבלי שאף אחד כמעט ששמע עליו. מיאלבי, קבוצה זעירה מכפר דייגים נידח על חוף הים הבלטי, הבטיחה זכייה באליפות שבדיה, לראשונה בתולדותיה, שלושה מחזורים לפני סיום העונה. ניצחון חוץ 0:2 על גטבורג הספיק לה כדי לפתוח פער בלתי ניתן לסגירה של 11 נקודות בפסגה, ולהשלים סנסציית ענק.
באירופה כבר מתמוגגים: ההישג ההיסטורי של מיאלבי, מועדון שהוקם בשנת 1939 ומעולם לא היה בצמרת הכדורגל השבדי, הושווה כבר לזכייה האגדית של לסטר סיטי באליפות אנגליה בשנת 2016. אך במובנים מסוימים, זהו סיפור אפילו יוצא דופן יותר: הקבוצה משחקת באצטדיון קטן בעיר האלוויק, כפר דייגים בן כ-800 תושבים בלבד, שמגרשה מכיל 6,000 מקומות בלבד. רוב שחקניה נולדו באזור, והתקציב שלה מסתכם בכשלושה מיליון אירו - רחוק שנות אור אפילו מאלו שמציבים מועדוני הכדורגל בישראל.
"מעולם לא חשבתי שאחווה רגע כזה בחיי", אמר אתמול בהתרגשות החלוץ יאקוב ברגסטרם, שכבש את אחד השערים במשחק האליפות. "זו הוכחה לכך שכוחה של קבוצה יכול לקחת אותך רחוק מאוד".
מנהל בית הספר שהפך למאמן
והסיפור הזה הופך רומנטי יותר ויותר. לפני תשע שנים בלבד עמדה מיאלבי על סף ירידה לליגה הרביעית, אך שרדה ברגע האחרון - ומשם החלה לטפס למעלה. תחת הנהגתו של מגנוס אמאוס, איש עסקים מקומי שנכנס לתפקיד היו"ר ב-2015, הקבוצה נבנתה מחדש, והשיגה שתי עליות רצופות ב-2018 וב-2019. העונה - בלי שום אזהרה מוקדמת - היא הפכה לאימפריה של ממש בשבדיה: מאמנה אנדרס טורסטנסון, מנהל בית ספר במקצועו, הפסיד רק משחק אחד העונה וצבר 66 נקודות - אחת פחות משיא כל הזמנים של מאלמו בליגה (אותו הוא כנראה ישבור בשבוע הבא).
החגיגות אתמול על כר הדשא בגטבורג היו סוערות: אוהדים פרצו לעבר כר הדשא עוד לפני שריקת הסיום, אך נענו לקריאות השחקנים לשוב ליציע. עם סיום המשחק, רצו מחליפים, מאמנים ואנשי צוות לחבק את גיבורי האליפות ולחגוג מול היציעים.
מיאלבי, שתשחק בעונה הבאה במוקדמות ליגת האלופות - שתהיה גם ההופעה האירופית הראשונה בתולדותיה - מבוססת על הגנה יוצאת דופן שספגה רק 17 שערים ב-27 משחקים. בין כוכביה בולטים הבלם אקסל נורן, שקיבל זימון ראשון לנבחרת שבדיה, והקפטן של נבחרת פקיסטן עבדאללה איקבאל.
"כשבאתי למיאלבי ב-2023, ראיתי מהר שיש כאן פוטנציאל, אבל משהו מנטלי עצר אותנו", סיפר הבלם טום פטרסון. "הפסקנו לחפש תירוצים. גם בלי כסף ובלי קהל ענק - אפשר לנצח. זה עניין של גישה ושל קבוצה אחת גדולה שמאמינה בעצמה".
שינוי תפיסתי
מי שהביא את השינוי המקצועי הדרמטי הוא עוזר המאמן קרל מריוס אקסום, דוקטור לפסיכולוגיה של תפיסה חזותית בכדורגל עילית, שלא אימן מעולם לפני שהצטרף לקבוצה בינואר 2024. תחתיו, יחד עם המאמן אנדרס טורסטנסון, שינתה מיאלבי את סגנון המשחק: מקבוצה הגנתית המבוססת על כדורים ארוכים - למכונה טקטית שמחזיקה בכדור 54% מהזמן ומייצרת התקפות מסודרות מההגנה.
אבל מאחורי ההצלחה עומד גם סיפור כלכלי כמעט בלתי ייאמן. ב-2016 הייתה מיאלבי, כאמור, על סף פשיטת רגל וירידה לליגה הרביעית. אמאוס שינה את תרבות הניהול והפך את המועדון ליעיל. "על כל קרונה שיוצאת מהמועדון אנחנו שואלים - האם זה גורם לנו להשתפר?", סיפר המנכ"ל יעקוב לנארטסון. "אי אפשר לבנות מועדון רק עם אהבה - צריך גם כלכלה בריאה".
מעבר למגרש, מיאלבי הפכה לסמל של קהילה. השחקנים גרים באותו בניין, נפגשים עם אוהדים במכולת המקומית ומארגנים ערבי ברביקיו משותפים. "זו לא רק קבוצה, זו משפחה", אמר יו"ר האוהדים פטריק טורל. "אנחנו חיים את החלום יחד - כל אחד פה מכיר את השני. לראות את השמחה הזו בכל שבת - זה שווה יותר מכל תואר".
