ההתעללות הבוטה של אוהדי ארגנטינה בלאו מסי לאורך שנים רבות, צעקות ה"דייגו, דייגו" בכל פעם שנגע בכדור, ההאשמה המכוערת לפיה הוא אינו ארגנטינאי וכי השנים הרבות בברצלונה הפכו אותו לקטלאני עם מחויבות קטלאנית (ומכאן נובע: מסי אינו פטריוט ארגנטינאי), הן לא רק מקרה קיצון מכוער של כפיות טובה, אלא גם מקרה קלאסי של הורה שמפקיר את בנו ואחר כך מתלונן מדוע אין ביניהם יחסים טובים.
במשך שנים, בכל מקום שאליו הגיע בעולם, אלפי מעריצים היו מחכים למסי בנמל התעופה. במשך שנים, אף אחד לא חיכה לו בארגנטינה. האוהדים אמרו שהם לא זכו בכלום מאז שהגיע לנבחרת, שההשוואה לדייגו מראדונה היא חילול השם. זו הייתה האשמה מכוערת במיוחד. למסי הייתה בחירה: הוא היה יכול לשחק עבור הדור הכי מפואר של כדורגלני ספרד ולאסוף תארים בינלאומיים. הוא בחר בארגנטינה.
11 צפייה בגלריה
"נולד להיות מקום שני", זועקת הכותרת. ארגנטינאי בבואנוס איירס קורא עיתון אחרי ההפסד בגמר קופה אמריקה 2016
(צילום: AP)
11 צפייה בגלריה
מסי בזמן דו-קרב פנדלים מול צ'ילה בגמר קופה אמריקה 2016. בעקבות ההפסד הוא פרש מהנבחרת - וחזר בו אחרי כמה ימים
(צילום: AP)
11 צפייה בגלריה
ארגנטינאים רבים התייחסו אליו כקטלאני, אבל המדינה היא שוויתרה עליו ונתנה לו ללכת לספרד. מסי בימיו הראשונים בבוגרים של ברצלונה
(צילום: AP)
"הוא כישלון", קבע אוהד ארגנטינאי אחרי 0:0 נגד קולומביה בקופה אמריקה של 2011. בעיתון הספורט "אולה" אפילו נכתב שמסי לא ארגנטינאי. השבוע, לפחות ארבעה מיליון אנשים אחוזי אקסטזה באו לקבל את מסי וגביע העולם, וביום שאחרי הגמר הכותרת שהייתה מרוחה על דפי "אולה" הייתה: "מסי, ארגנטינאי".
קטלאני או ארגנטינאי?
כל הדיון סביב מערכת היחסים בין מסי לבין אוהדי נבחרת ארגנטינה, המחויבות שלו לארגנטינה, צריך להתנהל תחת ההנחה הזו: ארגנטינה ויתרה על מסי. תשלום של 1,000 דולר עבור טיפול של 45 יום היה כבד על חברת הביטוח של אביו, והיה כבד עבור קבוצתו ניואלס אולד בויז, שהפסיקה לממן את הטיפול שבלעדיו מסי לא היה צומח מעבר למטר וחצי. ברצלונה הסכימה לרשום בשבילו את הצ'קים עבור זריקות הורמון גדילה.
ברצלונה, כן? כלומר כבר אז, כשהיה בן 13, עולם הכדורגל ידע מי זה מסי. בוודאי אוהדים ארגנטינאים ידעו מה הוא שווה, ואיך הוא עושה צחוק בליגות לנוער משחקנים שגדולים ממנו בשלוש או ארבע שנים. "המכונה", הם כינו אותו.
אבל מסי לא היה שווה לאף אחד בארגנטינה את הסכום הפעוט הזה, אז נתנו לו ללכת. גרמו לו לטראומה של מעבר לארץ ולתרבות זרה, להאשמה עצמית שבגללו המשפחה התפרקה. אולי באמת מסי היה קטלאני. הוא לא שיחק בליגה הארגנטינאית ולא ינק את התשוקה והטירוף של האוהדים כלפי הענף - זו עובדה, אבל היא נכפתה עליו, לא משהו שבחר בו. האם המחויבות שלו לברצלונה הייתה גבוהה יותר מאשר לארגנטינה? אפשר להתווכח על זה, אבל גם אם כן - אפשר להבין אותו.
11 צפייה בגלריה
מראדונה מנצח את אנגליה עם גול "יד האלוהים" והגול האלוהי, שנים ספורות אחרי המלחמה. זה מרים אותו למעמד של אייקון תרבותי
(צילום: גטי אימג'ס)
11 צפייה בגלריה
מסי לא בנוי מהחומרים שמרכיבים את מראדונה. הניסיון לשדך ביניהם נגמר, כצפוי, בטרגדיה
(צילום: גטי אימג'ס)
נקודה חשובה נוספת היא ההשוואה הבלתי פוסקת לדייגו מראדונה. שניהם גאוני כדור, שניהם שמאליים, שניהם גברים ארגנטינאים. פה בערך נגמרת ההשוואה ביניהם. גביע העולם שמביא מראדונה ב-1986 הוא הדבר הכי משמעותי שמבדיל ביניהם מבחינת האוהדים, אבל זה יותר מכך: בארגנטינה יש טירוף כלפי הכדורגל, ויש טירוף לא פחות גדול סביב המלחמה באיי פוקלנד שבה הפסידה לאנגליה. בדרך לתואר, מראדונה מנצח את אנגליה עם גול "יד האלוהים" והגול האלוהי, שנים ספורות אחרי המלחמה. זה מרים אותו למעמד של אייקון תרבותי.
מסי לא בנוי מהחומרים הללו. הוא לא עולה למגרש כדי לשקר בשביל הניצחון ולא כדי לנקום על מלחמות. הוא עולה למגרש כי זה מה שהוא אוהב לעשות. הוא לא רוצה להעמיס על עצמו ציפיות של כמעט 50 מיליון אזרחים. הוא לא זכר אף אחד מ-50 המיליון האלו תומכים בו כשנאלץ לגדול בלי אמא שלו בגיל 14.
הרגע שבו הכל התהפך
הניסיון לשדך בין מראדונה לבין מסי, לעשות ביניהם סימביוזה שתועיל לשני הצדדים, נגמר, כצפוי, בטרגדיה. הם הובסו על-ידי גרמניה 4:0 ברבע הגמר של מונדיאל 2010. מראדונה, מאמן הנבחרת, עלה עם הרכב הגנתי ופחדני והאשים את מסי במשחק אנוכי וטען שהוא לא מתעלה ברגעי הלחץ. מסי מפסיד שלוש פעמים ברציפות לגרמניה בשלבי ההכרעה (ב-2006 היא המארחת ולמסי תפקיד מינורי בנבחרת, פעם היא משחקת את הכדורגל הכי טוב בטורניר, ופעם היא זוכה בגביע). ההדחה הרביעית הייתה נגד צרפת, שגם היא סיימה את הטורניר כאלופה.
ברוב שנותיו בנבחרת, מסי לא זוכה לדור כדורגלנים מפואר סביבו. המאמנים בוחרים סגל לפי שמות ולא לפי תלכיד אמיתי. המינוי של ליונל סקאלוני שובר את הנרטיב הזה. הוא בונה סביב מסי יחידה של לוחמים, ועושה הכל כדי לתת לו את הצ'אנס הכי גדול שאפשר לזכות בתארים בינלאומיים. מסי מפקפק בסקאלוני. מאז המינוי האבסורדי של מראדונה, הוא קיבל בפסימיות כל שינוי בעמדת המאמן. אבל הוא לומד להאמין בו. ויותר חשוב: מדובר בדור חדש של שחקנים.
11 צפייה בגלריה
רגע אייקוני בקריירה. הזכייה בקופה אמריקה, שנה וחצי לפני המונדיאל, שבישרה על העתיד לבוא
(צילום: AP)
11 צפייה בגלריה
מסי פתאום מצא את עצמו בהרכב עם שחקנים שמעריצים אותו, שמוכנים להתאבד בשביל ההצלחה שלו
(צילום: רויטרס)
צריך להבין: האהדה העיוורת למראדונה בארגנטינה היא בעיקר בקרב אנשים בני 40 ומעלה. הם הספיקו לראות אותו משחק, הם ספגו מהטלוויזיה, מהרחוב ומאבא שלהם את גדולתו. האוהדים הללו לא היו מוכנים לקבל בקלות את מסי ואת העובדה שהכישרון שלו התחרה בזה של אלילם.
הצעירים, לעומת זאת, כבר שייכים לחלוטין לדור מסי. הם גדלו עליו, לא על מראדונה. הם לובשים את החולצה שלו בבלעדיות, מנשקים את האדמה שהוא דורך עליה. פתאום מסי מוצא את עצמו בהרכב עם אנחל די מריה, בן עיר הולדתו רוסאריו, שנולד חצי שנה אחריו באותו בית יולדות, ועם עוד תשעה שחקנים שמעריצים אותו, שרק רוצים לעשות אותו שמח, שמוכנים להתאבד בשביל ההצלחה שלו.
הקהל הארגנטינאי ראה את ההתנהגות המוחצנת של להקת הפטריוטים הזו - ונדבק. הוא התחיל לחזר אחרי מסי כמו מאהב לטיני, ומסי נענה לחיזור. הוא הסכים להיות נאהב, וגילה - בפעם הראשונה - מה זה לקבל אהבה אינסופית מקהל ארגנטינאי.
הוא החליט לעשות הכל, חוץ מ"יד האלוהים", כדי להחזיר לקהל. הוא הבין את המעמסה על כתפיו, את הבקשה האילמת להוציא את האזרחים ממעגל השחיתות, השוחד, האינפלציה, הטיפול הכושל בקורונה - וקיבל אותה עליו ברצון. ואז מראדונה מת.
הקריסה האיטית של מסי אל הדשא באצטדיון המרקאנה לאחר הניצחון על המארחת ברזיל בגמר הקופה אמריקה באמצע 2021, חמש שנים אחרי שהודיע על פרישה מהנבחרת (ואז חזר בו אחרי כמה ימים), היא רגע אייקוני בקריירה שלו. זהו הרי חלומו של כל בן אבוד שיוצא לכבוש את העולם ורוצה לחזור הביתה כמנצח. מסי כבר עשה את זה מחוץ לארצו, במין גרסה לאין נביא בעירו, ועכשיו הוא שם את החותמת על כך שהוא הכי גדול בעולם, וארגנטינה היא אלופת העולם והקופה אמריקה במקביל. אפשר כבר לעזוב את מראדונה בשקט.
באים מאהבה
אחרי הניצחון על קרואטיה בחצי הגמר, העיתונאית סופיה מרטינס ניגשה לראיין את מסי עבור הטלוויזיה הארגנטינאית. דבריה הדהדו ומהדהדים עד עכשיו. "הדבר הבא שאני רוצה להגיד לך הוא לא שאלה", אמרה לו. "גמר המונדיאל לפנינו, ולמרות שכולנו רוצים לזכות בגביע, אני רוצה שתדע שמה שאתה עושה זה מעבר לתוצאה. נגעת בלב של כל הארגנטינאים, את זה אף אחד לא ייקח ממך. אין ילד במדינה שלא לובש את החולצה שלך, אמיתית או מזויפת. אתה סמל בחיים של כולנו. אני רוצה להודות לך על כל כך הרבה רגעים של אושר שגרמת לכולנו. אני מקווה שזה נכנס לך עמוק ללב, כי אני חושבת שזה יותר חשוב מגביע. אז תודה לך, קפטן". את פניו הנרגשות של מסי אי אפשר היה לפספס.
(רגע נוגע ללב: העיתונאית הארגנטינאית ומסי הנרגש)
וזה התרגיל הכי גדול של מסי. לא השער המפורסם נגד חטאפה, לא המהלך שהפיל את ג'רום בואטנג, ולא אף אחת מהנגיעות הקוסמיות או הבעיטות החופשיות עם הדיוק המיקרוסקופי, על המילימטר. אלא איך הוא הצליח לשחרר את הפלונטר המסובך שהיה מערכת היחסים שלו עם האוהדים הארגנטינאים. איך גרם להם והכריח אותם לאהוב אותו. ואיך הביא אותם אל הארץ המובטחת.
פורסם לראשונה: 08:15, 23.12.22
