ללא רחמים: ברצלונה מפרקת 2:7 את סנטאנדר
(באדיבות ONE)
נכון לעכשיו אי־אפשר להגדיר את ברצלונה בפרמטרים של מצוינות, או כמה היא טובה מאז שהאנזי פליק התחיל לאמן אותה, או כמה היא טובה בהשוואה לברצלונות של העבר. נכון לעכשיו ברצלונה נמצאת במחוזות הביזאריים (בקטע טוב, הכי טוב שיש). שבעה ניצחונות רצופים (שישה בליגה, כולל 2:7 על סנטאנדר שלשום), 33 שערים (28 בליגה), הפרש שערים של פלוס 22. בחמישה ממשחקיה, ברצלונה כבשה לפחות חמישה שערים.
לפני שהתחילה העונה, רבים הביעו ספקות לגבי ברצלונה. היא איבדה את מכונת השערים רוברט לבנדובסקי ואת פראן טורס, מבקיע שער הניצחון בגמר הגביע העולמי, ונכשלה בנסיונות להביא את חוליאן אלבארס מאתלטיקו מדריד. ברצלונה, כך טענו הספקנים, לא תצליח לכבוש את אירופה בלי מספר 9 אמיתי. היא תתקשה אפילו בניסיון להשיג אליפות שלישית רצופה בספרד מול ריאל מדריד המתחזקת.
אבל אז קרה דבר מדהים: קארים אדיימי ואנתוני גורדון (ארבעה בישולים), שהגיעו בכלל מחוץ לליגה, התאקלמו כאילו שנולדו ב"לה מאסיה", ואיפשרו לפליק לבצע ניסוי ולהציב את ראפיניה כמספר 9. זה לא התפקיד הקלאסי של הברזילאי, אבל נכון להיום, עם תשעה כיבושים בשישה משחקים, אין היום חלוץ מרכזי טוב יותר על הפלנטה מאשר ראפיניה.
ההתאקלמות המהירה של שחקנים זרים בתוך שיטה, ארץ, תרבות ושפה חדשות, והמעבר החלק של ראפיניה לעמדה חדשה, הם קודם כל סמל לעבודת האימון של פליק. הוא משלב ונותן הזדמנויות לשחקנים צעירים מהאקדמיה, הוא מחלק דקות משחק ככה שהשחקנים שלו יגיעו בכושר שיא ורעננים לשלבים הקובעים של העונה, והוא הנחיל בברצלונה שיטת משחק שבה כל שחקן יודע מה התפקיד שלו ויכול להופיע ולהציג את הכישרון שלו. פליק מוכיח בברצלונה שהקדנציה המוצלחת שלו כמאמן באיירן לא הייתה מקרית.
פתיחה משוגעת. פליק
(צילום: AP Photo/Joan Monfort)
בכל משחק של ברצלונה השנה ישבו על הספסל (או לא נכללו בסגל) שלושה שחקנים שהיו בהרכב הפותח של נבחרת ספרד שזכתה במונדיאל הקיץ. הגיל הממוצע של הסגל שלה הוא 25.2. באתרי האוהדים של ברצלונה מתקיימים ויכוחים סוערים לגבי השאלה האם "עידן הזהב", דור לה מאסיה של 2007 (פאו קובארסי, צ'אבי אספאר, מארק ברנאל ולאמין ימאל) הוא דור טוב יותר מ"נבחרת החלומות" של דור 1987 (ססק פברגאס, ג'רארד פיקה ואחד ליונל מסי).
שטף צעירים אינסופי
זו שאלה שתלויה באוויר ובזמן: הדור הקודם העמיד במשחק אחד קבוצה שלמה על טהרת בוגרי האקדמיה והיווה את הבסיס להצלחות של הנבחרת הלאומית ושל ברצלונה בזירה האירופית. ברצלונה הנוכחית כבר העמידה את השלד לזכיות של ספרד בזירה הבינלאומית (ואז הוסיפה אליו גם את רודרי, השחקן המצטיין של אליפות העולם האחרונה), אבל רק עצם העובדה שבכלל מתקיים דיון כזו, היא להגדיר מחדש את המושג "מגוחך". גם כאן, צריך לתת המון קרדיט לפליק. בקבוצה מאוד־מאוד תחרותית הוא מעלה עוד ועוד צעירים להרכב (מ"נבחרת החלומות" רק מסי הגיע להרכב ישירות, פברגאס ופיקה לקחו דרך עוקפת).
נראה כמו עוד רכש שהתאקלם במהירות שיא. ז'סוס
(צילום: Alex Caparros/Getty Images)
העומק של ברצלונה נמתח בין רודרי הוותיק שהובא מבחוץ לבין ימאל הצעיר שגדל בתוך המערכת. רודרי הוא הדבק המושלם לברצלונה, הוא ייתן לה את מה שהוא נתן לנבחרת וכל כך חיוני לכדורגל של פליק: שליטה בכדור, לחץ תמידי, הרגשה של ייאוש מתגברת אצל היריב בכל דקה שעוברת. על הדרך הוא יחנוך את ברנאל. ימאל, אחרי פציעה שהגבילה אותו בסוף העונה וגם במהלך גביע העולם (שם מילא תפקיד טקטי חשוב), חזר למגרשים רעב. יש לו שני בישולים בשישה משחקים– אבל גם שבעה שערים. בכל השנה שעברה הוא כבש 16 שערי ליגה.
גבריאל ז'סוס נראה כמו עוד רכש שהתאקלם במהירות שיא במעבר מלונדון לברצלונה; פרמין לופס ממשיך להיות הרוצח השקט של החלק הקדמי; ודני אולמו הוא דוגמן הבית של אלגנטיות בכדורגל. בשלושת השבועות הקרובים, ברצלונה, שנהנתה עד עכשיו מלוח משחקים קל במיוחד, תפגוש את סביליה, גלאטסראיי, פ.ס.ז', ריאל מדריד, אסטון וילה ואתלטיקו מדריד, יריבות שייתנו מדד הרבה יותר מדויק לגבי כמה בארסה, עם דגש על קו ההגנה שלה, נקודת התורפה היחידה עד כה, היא קבוצה היסטורית.
