האם ארסנל בדרך לשושלת?
הו, דרכו של הכדורגל: עד לפני ארבעה חודשים בלבד, לא מעט תחזיות צפו שהלוזרית הנצחית תצליח לשבור את השיאים של עצמה ולשמוט אליפות שנראתה בטוחה. עכשיו זה נראה כאילו אם לא תזכה באליפות שנייה, תוקם ועדת חקירה ממלכתית. הניצחון המרשים על מנצ'סטר סיטי במשחק מגן הקהילה חימם עוד יותר את האווירה.
אין ספק שארסנל נמצאת בנקודת זינוק אידיאלית: היא התחזקה בברונו גימראייש, נהנתה ממשחקים מצוינים של דקלן רייס, בוקאיו סאקה ומרטין סובימנדי במונדיאל וכל הצמרת נמצאת בתקופת מעבר של חילופי מאמנים, עזיבת כוכבים וגם וגם. על הנייר זה צריך להספיק לאליפות ואולי כזאת שתהיה פחות מכוערת מהקודמת, אבל העונה התובענית בליגת האלופות לצד פציעה, נניח של רייס, יכולה ליצור כדור שלג - ואת שאר הנזק יחולל הנאחס שלא נעלם כל כך מהר.
האם מנצ'סטר סיטי תקרוס?
סוף עידן פפ גווארדיולה הוא הטלטלה הגדולה ביותר בעידן האמירתי של מנצ'סטר סיטי, ותקופת ההתאקלמות של המחליף אנזו מארסקה לא התחילה ברגל ימין. ובכל זאת, למרות שרודרי עבר לברצלונה וגם אם אנסו פרננדס לא יצטרף, סיטי נותרה חזקה וגאה, עם כוח אגפים קטלני בדמות אנטואן סמניו וז'רמי דוקו ושדרוג דרמטי במרכז בדמות האיש השווה 135 מיליון אירו (!), אליוט אנדרסון, שהיה מצוין במונדיאל. וכמובן, ארלינג הולאנד חוזר לא רק כחלוץ קטלני אלא גם ככוכב רשת ויראלי. מהרכב כזה מצופה להתמודד על כל התארים, בלי גווארדיולה ובלי תירוצים.
איך תיראה ליברפול בעידן פוסט־מוחמד סלאח?
קצת פחות גראמפית, יש לקוות, אבל הבעיות הגדולות נמצאות דווקא בסמל הוותיק שלא עזב: יש אוהדים ואוהדות שהמחשבה של עוד עונה עם וירג'יל ואן דייק במרכז ההגנה גורמת להם להתגרד מפאניקה, גם אם ההחתמה של ז'רמי ז'אקה נראית כמו תכנון נכון ליום שאחרי ההולנדי. מאידך, פלוריאן וירץ ואלכסנדר איסאק יכולים לזנק אחרי הסתגלות מורכבת ויש לקוות שנראה את הוגו אקיטיקה הנהדר חוזר מהפציעה הקשה שגרמה לו להחמיץ את המונדיאל. בינתיים המאמן החדש, אנדוני איראולה, התלונן על הכושר הגופני של השחקנים הבריאים והעלה חשד להנמכת ציפיות מכוונת. האם זאת הטעיה דוביד שווייצרית או אמת לאמיתה? בקרוב נדע, אבל הקהל יצטרך להדק חגורות: נסיעה חלקה זאת לא תהיה.
האם מנצ'סטר יונייטד תחזיר עטרה ליושנה?
אם כן, זאת תהיה הפתעה בסדר גודל תנ"כי. המומנטום הנפלא תחת מייקל קאריק מאמצע העונה הקודמת החזיר את הצבע ליציעים באולד טראפורד, אבל הקבוצה לא שפכה כסף (הסתפקה באנדריי סנטוס ויורי טילמאנס, שימלאו את החלל של קאסמירו) ותצטרך להתמודד עם ריבוי המשחקים עקב ההעפלה לצ'מפיונס. גם שאלת למכור/להשאיר את מרקוס רשפורד מחכה לפתרון, שישפיע על היכולת להתחזק בהתקפה, שכרגע נאלצת להסתדר בלי בנג'מין ששקו הפצוע. קמפיין טוב באלופות וכרטיס לעונה נוספת שם יספקו יציבות חיונית ויבססו את מעמדו של קאריק. כל דבר מעבר יהיה בונוס.
איך מנצ'סטר סיטי תתמודד עם עידן פוסט פפ?
(צילום: Getty Images/ Carl Recine)
קמפיין טוב בצ'מפיונס יבסס את מעמדו. מייקל קאריק
(צילום: David Klein/REUTERS)
ההשקעה העצומה תעזור לטוטנהאם?
אחרי שהייתה כפסע מירידת ליגה - שאולי הגיעה לה - טוטנהאם נשבעת לא לחוות עוד סיוט כזה, והיא שמה את הכסף כדי להבהיר עד כמה ההתחייבות רצינית. הסכום שנשפך על סנדרו טונאלי אמור להחיות את אחת מחוליות הקישור הכי איומות בתולדות המועדון, לצד הימור על מתאוש פרננדש שירד עם ווסטהאם. בהגנה טוטנהאם ממשיכה להאמין במיקי ואן דר ון, מאהובי הקהל, אבל המכירה לאינטר של ג׳ד ספנס שהפך לגיבור במונדיאל לא ירדה חלק בגרון. עד כה, המנג'ר רוברטו דה זרבי נראה כמי שמוכן לקחת סיכונים על מנת לבסס את החזון שלו לאחת הקבוצות העשירות בעולם, שלא מוצאת את דרכה מאז עזיבתו של הארי קיין. הקרדיט הזה לא יחזיק אם טוטנהאם לא תחזור למקומה הטבעי בחלק העליון.
לאן צ'לסי הולכת?
בשנים האחרונות היה נדמה שאי־אפשר לנשום ליד צ'לסי בלי שהיא תקנה את האוויר ב־200 מיליון ליש"ט לפחות. הקיץ הזה, למרות הכישלונות האחרונים, לא היה שונה במיוחד והוא התבטא בעיקר בהוצאות העתק על מורגן רוג'רס הנפלא, שהגיע גם כדי לחזק את ההתקפה של צ'לסי, גם כדי לחפות על עזיבה אפשרית של פרננדס ובעיקר כדי להרגיע את קול פאלמר, שחוזר מפציעה ואחרי שהושאר מחוץ לסגל הנבחרת למונדיאל.
אבל הרכש החשוב מכולם נמצא מאחורי הקווים: צ'אבי אלונסו נבעט מסיר הלחץ של ריאל מדריד, אך הוא לא עובר לאמן את נבחרת שדרי קול המוזיקה: הוא יצטרך לפלס את דרכו בין אגואים גדולים, אוהדים עצבניים, הנהלה שכבר לא זוכרת איך נראית עונה נורמלית וליגה תחרותית פי כמה מהספרדית. אלונסו היה הדגם של שיקול דעת ושכל ישר על הדשא. הוא יזדקק להם - וגם להרבה מזל - כדי להכתיר את המשימה כהצלחה.
מורגן רוג'רס
(צילום: Ryan Pierse/Getty Images)
איך יעלה השידוך בין ענאן חלאילי לקריסטל פאלאס?
זה לא סוד שקריסטל פאלאס לא הייתה היעד שאליו חתר חלאילי הקיץ, ואלמלא הבדיקות הרפואיות הוא כבר היה יודע איך אומרים "סגירה אלכסונית" באיטלקית. אבל הגורל הוביל אותו לקבוצה פחות נוצצת מאינטר, אך לא פראיירית בכלל: פאלאס של השנים האחרונות היא סיפור הצלחה ותחנה חשובה בדרך של סופרסטארים כמו מייקל אוליסה ואברצ'י אזה. חלאילי גם מצטיין בעמדה בעייתית בלא מעט קבוצות צמרת, מה שיכול לסדר לו מסלול קידום מהיר למדי אם יצליח להסתגל מהר לשילוב המסחרר של הפרמייר־ליג בין מהירות וקשיחות.
אלא שהקבוצה צריכה להתרגל לעזיבת המאמן המעולה אוליבר גלאזנר, שהוליך אותה לזכיות היסטוריות בגביע, בקונפרנס ובמגן הקהילה ועבר לנוטינגהאם למרות שהוזכר כאופציה בהקשר של קבוצות גדולות. המחליף, פייר סאז', הוביל את לאנס לזכייה בגביע הצרפתי, כך שהוא מכיר היטב את מלאכת המיקסום באוקיינוס של כרישים. חלאילי יכול להיות הג'וקר בדרך לשחזור ההישג.
מה קרה לניוקאסל?
הכסף החדש שהפך את הפרמייר־ליג לצעצוע של שייח'ים וקבוצות משקיעים היה אמור למצב את ניוקאסל, עיר פועלים קשוחה שבה רק הדם סמיך יותר מהמבטא, כאימפריה בהתהוות. לפרקים היה נדמה שלשם בדיוק זה הולך, אבל משהו השתבש בדרך וכעת נראה שהפרויקט נמצא על פרשת דרכים מדכדכת. הביטוי הכי עמוק לכך הוא לאו דווקא עזיבתם של הכוכבים אנתוני גורדון (לברצלונה), טונאלי (לטוטנהאם) וגימראייש (לארסנל), אלא עזיבתו של המנג'ר אדי האו, שהיה גם בשנים האחרונות המאמן האנגלי היחיד בצמרת הליגה. מחליפו, הגרמני מתיאס יאיסלה, לא אימן בליגה אירופית בכירה ואת השנים האחרונות העביר בליגה הסעודית, שם הגיע להישגים אבל זאת עדיין הליגה הסעודית. עונה סבירה במרכז הטבלה ואולי קמפיין גביע מוצלח יכולים להיות התחלה טובה לפרויקט קצת יותר מורכב.
כולם עזבו את ניוקאסל. אנתוני גורדון, סנדרו טונאלי וברונו גימארייש
(צילום: Matt McNulty/Getty Images)
איפה תקרת הזכוכית של אסטון וילה?
למרות חריקות בסיום העונה, אסטון וילה זכתה בליגה האירופית וסגרה עונה מצוינת שבה הפרויקט של אונאי אמרי הוכיח את עצמו כאחד המוצלחים בתולדות המועדון. בקיץ התחיל הבלגן: רוג'רס נמכר לצ'לסי, טילמאנס ליונייטד ויש מצב שגם אזרי קונסה יחתוך לארסנל. כל אחד מהם הוא נדבך מרכזי בכדורגל האפקטיבי להדהים של וילה, קבוצה שהפכה את הבעיטות מחוץ לרחבה לאמנות מודרנית. מאידך, הגעתו של יוהאן מאנזמבי ועוד גמר מונדיאל של השוער העצום אמי מרטינס, לצד חדר הלבשה מגובש ומאמן מגה־מוערך, יכולים עדיין לחולל נפלאות. כשנזכרים שגם העונה הקודמת נפתחה בגמגומים, כדאי לא להספיד את וילה בטרם עת (אבל שחזור המקום הרביעי יהיה הישג פנומנלי).
מי תהיה הפתעת העונה?
הקסם של הפרמייר־ליג מתבטא בין השאר בקבוצות שעושות הרבה עם מעט, ולכן איש כבר לא מופתע מהיכולות שהפגינו העונות החולפות קבוצות כמו בורנמות', ברנטפורד וסנדרלנד. השנה המומחים זהירים יותר ומצביעים על לידס, שהצליחה מעל המשוער במאבק ההישרדות, ומשדרת אמונה שקטה ביכולת להגיע גבוה יותר, אפילו לטופ־10 עם קריצה לאירופה. כרגיל, הנכס הטוב ביותר הוא האוהדים הקולניים והמצחיקים - במיוחד במשחקי חוץ - ואף קבוצה לא נהנית באלנד רואד: השאלה היא עד כמה היריבים יקללו את הרגע שבו נאלצו לשחק שם.
