יש פתגם שאומר שלחתולים יש תשע נשמות - אבל נדמה שלנבחרת הנשים של אנגליה יש אפילו יותר ביורו 2025 בשווייץ.
הלביאות כבר קיבלו הפסדים אחרי הפסד מאכזב במשחק הפתיחה מול צרפת, התאוששו והביסו את הולנד במשחק שבו היו חייבות לנצח, חזרו מפיגור 2:0 ברבע הגמר נגד שבדיה וניצחו בדו-קרב פנדלים שבו החמיצו לא פחות מארבע בעיטות, ואתמול (שלישי) כשנראה היה שהכל אבוד בחצי הגמר מול איטליה - הן הפכו את התוצאה וניצחו 1:2 בהארכה, בדרך לגמר שלישי ברציפות בטורניר גדול. "אנחנו עוד נעשה על זה סרט! טוב, זה כבר סרט, אלוהים אדירים, זה פשוט לא ייאמן", סיכמה המאמנת סרינה ויכמן.
היכולת של אלופת אירופה המכהנת וסגנית אלופת העולם להתגבר על קשיים הייתה מוטיב חוזר לכל אורך הדרך עד לגמר היורו. עוד לפני שהגיעה לשווייץ, היא נאלצה להתמודד עם לא מעט מהמורות. במקום שכולם ידברו על איך אנגליה תגן על תוארה ותשרוד בית קשה, הכותרות הוקדשו למה שקרה מחוץ למגרש.
השוערת מרי ארפס הודיעה בהפתעה על פרישה ב-27 במאי, הקשרית פראן קירבי הלכה בעקבותיה כעבור שבוע, ובערב לפני פרסום הסגל, הקפטנית מילי ברייט הודיעה שלא תהיה זמינה ליורו, כי אינה מסוגלת "לתת 100 אחוז מנטלית או פיזית". שלוש השחקניות האלה צברו יחד 217 הופעות בנבחרת.
לעבור את הבית שכלל את צרפת והולנד (אלופת 2017) לא היה עניין של מה בכך. היה ברור שצריך לפתוח חזק נגד צרפת - אבל זה לא קרה. אנגליה הפסידה 2:1, והפכה לאלופה הראשונה בהיסטוריה של יורו הנשים שמפסידה במשחק הפתיחה של טורניר ההגנה על התואר.
אחרי המשחק אמרה ויכמן ששחקניותיה "נרמסו בכל מקום על המגרש" ו"נראו כאילו לא שיחקו יחד מעולם". אבל ברגעי הלחץ - הן ידעו להופיע. הפסד להולנד היה שולח את אנגליה הביתה, אך היא ניצחה 0:4 מרשים שהשאיר אותה חזק בתמונה. ארבעה ימים לאחר מכן הגיע החיזוק המוראלי: 1:6 מוחץ על ויילס שהבטיח את העלייה לרבע הגמר.
המקום השני בבית 4 זימן לאנגליה את שבדיה ברבע הגמר. היריבה הגיעה בכושר שיא, עם מאזן מושלם בשלב הבתים וספיגה אחת בלבד - הכי מעט בטורניר. תוך 25 דקות, אנגליה פיגרה 2:0 והייתה על סף הדחה. אלא שהמגנה המנוסה לוסי ברונז צימקה בדקה ה-79, וכעבור שתי דקות הייתה זו מישל אג'ימאנג, החלוצה בת ה-19 שעלתה מהספסל, שהשוותה. הדרמה נמשכה עם דו-קרב פנדלים מותח מאין כמוהו, במהלכו החמיצה שבדיה פעמיים כשיכלה להכריע - ואנגליה הצליחה להשלים מהפך מדהים.
4 צפייה בגלריה
שחקניות אנגליה חוגגות אחרי דרמת הפנדלים הגדולה מול שבדיה
(צילום: SEBASTIEN BOZON / AFP)
"חשבתי לפחות שלוש פעמים שכבר הודחנו", הודתה ויכמן לאחר המשחק. "אין לי מושג איך, אבל הקבוצה הזאת פשוט מדהימה. הן נלחמות יחד, עושות כל מה שצריך כדי להפוך תוצאה, כמו שעשינו. זה מרשים מאוד, ואני כל כך גאה להיות חלק מזה".
יומיים לפני חצי הגמר, הבלמת ג'ס קרטר חשפה שקיבלה קללות גזעניות במהלך הטורניר - עניין שהאפיל על ההכנות. הנבחרת פרסמה הצהרה משותפת והודיעה שלא תמשיך לכרוע ברך לפני משחקים במחאה, אלא תחפש דרכים אחרות להיאבק בגזענות. ויכמן השאירה את קרטר על הספסל לראשונה בטורניר, והקהל באצטדיון ז'נבה תמך בה במחיאות כפיים ובשירת שמה בדקה ה-16.
איטליה הגיעה למשחק כאנדרדוג מובהק - שמונה מקומות מתחת לאנגליה בדירוג העולמי ובחצי גמר ראשון מאז 1997. אבל זה לא עניין אותה, והיא עלתה ליתרון מפתיע משער של ברברה בוננזה במחצית הראשונה. אנגליה נראתה חסרת רעיונות, ואז - שוב - המחליפות של ויכמן שינו את המשחק: אג'ימאנג כבשה שער שוויון דרמטי בתוספת הזמן, וקלואי קלי, כובשת שער הניצחון בגמר היורו הקודם, קבעה מהפך בהארכה.
קלי החמיצה את הפנדל שלה, אך הגיעה ראשונה לריבאונד ודחקה פנימה, לפני שהחלה לחגוג תוך שהיא מסמנת לקהל להירגע. שער הניצחון שלה בדקה ה-119 הוא השער הכי מאוחר שנכבש ביורו לנשים. שער השוויון של אג'ימאנג בדקה ה-96 הוא המאוחר ביותר שנכבש אי פעם בזמן החוקי של משחק ביורו.
"בדקה ה-88 חשבתי: 'אנחנו חייבות לכבוש עכשיו, אחרת נצטרך לטוס הביתה מחר'", סיפרה ויכמן. "אבל אז ראיתי שיש שבע דקות תוספת זמן - היה לנו עוד צ'אנס. הזמן רץ, והיינו חייבות להמשיך. הקבוצה הזאת אף פעם לא מוותרת".
וכעת, אחרי שהגיעו עד כאן - האנגליות מאמינות שהן מסוגלות לעבור גם את המשוכה האחרונה. בגמר הן יפגשו את אלופת העולם ספרד או את סגנית אלופת אירופה גרמניה. "להגיע לשלושה גמרים גדולים ברציפות ולהיות שוב בגמר היורו - זה מראה ממה אנחנו עשויות", אמרה ברונז. "אולי זו לא הייתה ההופעה הכי טובה שלנו, אבל זה מוכיח את הלחימה והכישרון שלנו. זאת הייתה רכבת הרים של רגשות".
