נו, ברור שזה יקרה דווקא לפני שנבחרת ישראל יוצאת לפגוש את נורווגיה באוסלו במוקדמות המונדיאל.
זה לא שכיף לפגוש את ארלינג הולאנד בכל משחק שהוא, אבל בקריירה של שיאים שממשיכים להתנפץ, איכשהו פתיחת העונה הנוכחית היא הטובה בקריירה שלו: בחודש וחצי מאז שמנצ'סטר סיטי יצאה לדרך בליגה מול וולבס, הנורווגי שיחק עשר פעמים במדיה ובנבחרת. הוא הבקיע 17 שערים בתקופה הזו! רק במקרה אחד הוא נשאר בלי שער, בהפסד 2:0 הביתי לטוטנהאם במחזור השני, ומאז הבקיע בשמונה משחקים רצופים, שבהם הגיע ל־15 כיבושים. הערב (18.30) ישחק בברנטפורד, ואז יתפנה לישראל, שהייתה שמחה לפגוש אותו באחד מהקמפיינים הכושלים של נורווגיה בשנים האחרונות ולא בזה שבו היא מתפוצצת. זו לא סתם כוננות ספיגה, כי כל יריבה כיום מנסה להחתים את טום קרוז למרכז ההגנה שלה. אחרי הכל, למנוע מהולאנד להבקיע בימים אלו זו משימה בלתי אפשרית.
בואו נראה, מה יכול להפוך את זה למפחיד עוד יותר? אה, הולאנד גם כועס. בערב יום כיפור סיטי ספגה במונאקו בדקה ה־90 (2:2, צמד של הולאנד, מן הסתם) ואיבדה ניצחון חשוב בליגת האלופות. אחרי עונה נטולת תארים במנצ'סטר, אם משאירים בצד את מגן הקהילה השולי בקיץ שעבר, הולאנד לא מוכן לקבל יותר את הפשלות הקטנות האלה. "לא שיחקנו מספיק טוב", הוא אמר בראיון זועף שבו גם קילל. "לא אכפת לי מהשיא שלי, אני פשוט עצבני".
השיא שהחלוץ בן ה־25 הזכיר הוא פשוט מופרע – זה היה משחקו ה־50 בצ'מפיונס, והולאנד הבקיע בהם 52 פעמים. כריסטיאנו רונאלדו, מלך השערים של המפעל בכל הזמנים עם 140 כיבושים, הגיע לשערו ה־50 רק במשחקו ה־91, והאיש שהגיע הכי מהר ל־60 שערים, לאו מסי, עשה את זה ב־80 משחקים...
ספרינט ב־34.42 קמ"ש
העניין מאז אמצע אוגוסט ועד לימים אלה אינו רק המספרים, למרות שקשה שלא להסתנוור מהם. ישנן עוד שתי נקודות חשובות, בראש ובראשונה הצורה שבה הולאנד מוצא את הרשת. משהו בשערים של הנורווגי השנה אכזרי מתמיד, תוספת לחדות, לעוצמה ולמשחק הגובה המושלמים (שני האחרונים באו לידי ביטוי היטב בשער השני מול מונאקו). ביטחון עצמי מעולם לא חסר לו, אבל היום יש שם הרבה יותר סטייל, הרגשה שהצליח לעלות מדרגה נוספת בשכלול הסיומת שלו, ונדמה שהרגע שבו הותיר את הקהל המום יותר מבכל זמן אחר היה ב־1:1 מול ארסנל, עם ספרינט עוצר נשימה בדרך לשער שבמהלכו הגיע למהירות של 34.42 קמ"ש. כבר קראו לו סייבורג, מכונה, אנדרואיד, אבל משהו בחייזריות שונה העונה, כאילו נכנס למוסך וחזר עם שדרוגים.
יכול להיות שהדבר נובע מהנקודה החשובה השנייה. הולאנד הולך לאורך כל הדרך עם כוכבית, הסטיגמה שהודבקה לו ולפעמים קשה להתווכח איתה, של היעלמות מהמשחקים הגדולים מול היריבות הגדולות. אותה הרגשה שהוא צובר את השערים על חשבון יריבות נוחות – וגם לא יכול לסחוב לבדו את סיטי בזמנים קשים. אחרי הכל, העונה שעברה והכושלת הייתה זו שבה הבקיע הכי פחות במדי סיטי (34 שערים, לא שהמספר רע), ולא הצליח להשכיח את ההיעדרות של רודרי הפצוע, ההתפוגגות של פיל פודן התשוש וההיחלשות של קווין דה בריינה המתבגר. הולאנד יהיה מאושר לסתום כמה פיות, ולא רק אם יוביל את סיטי בחזרה לצילומי ההנפות, אלא גם בעזרת עלייה עם נורווגיה למונדיאל וריצה עמוקה שם.
בסיטי, זה עדיין לא שם. מקום שביעי אחרי שישה מחזורים, הפסדים מיותרים לטוטנהאם וברייטון, ותיקו מול ארסנל במשחק שפפ גווארדיולה חייב להשיג בו ניצחון כדי לרוץ ברצינות לאליפות. הולאנד, לכל הפחות, הוא האחרון שאפשר לבוא אליו בטענות, אבל הזעם שלו אחרי התיקו במונאקו הראה שזה לא מנחם אותו. זו השנה שלו לזכות בכדור הזהב.
הוא סיים במקום ה־26 בהצבעה האחרונה, ולפני כן עשה מקבץ של 5, 2, 10 ו־11. הולאנד כבר יודע היטב שהשערים לבדם לא שווים את התואר האישי הנחשק ביותר. ראפיניה ולאמין ימאל הציגו לעיתים קרובות כדורגל מלהיב יותר מאשר עוסמאן דמבלה בעונה שעברה, אבל הצרפתי הביא מספרים שגם הובילו לטרבל. בגיל 25 הולאנד, כובש בממדים היסטוריים, כבר היה אמור באופן עקרוני לאסוף כדור זהב אחד. עכשיו הפוקוס עובר מגולים בכמויות לגולים בכמויות שגם מבליטים אותו כדמות המרכזית ביותר בהצלחה של קבוצה שזוכה בהכל.
אוהב להיות בבית
אתם יודעים שהוא הבן של הגרזן הנורווגי אלף־אינגה הולאנד, שחקן עבר נפלא, ושיש לו נוכחות מאיימת על המגרש. ארלינג הוא גם אחד שלא מסתיר את הרגשות במהלך משחק: כשהוא שמח, הוא מפיץ אושר; כשלא הולך, כדאי לכל הסביבה להיזהר. אבל הולאנד רחוק מאוד מהאישיות של רוב גיבורי התקופה בעידן האירופי שאחרי מסי ורונאלדו. הוא לא משתולל בבילויים, הוא לא מזמין נמוכי קומה כבידור למסיבות (ד"ש, לאמין ימאל), לא מסתבך בהתבטאויות, בפרשיות, בשטויות.
עוד מימיו בדורטמונד הוא במערכת יחסים עם איזבל יוהנסן, שהייתה כדורגלנית בעצמה בברין, המועדון שבו גדל, וגם הייתה זו שהתחילה עם ארלינג הביישן בהודעה בטלפון למרות שהוא מבוגר ממנה בשלוש שנים. עד כמה הם חשאיים? בדצמבר נולד ילדם הראשון, והם מסתירים אותו מהציבור ועוד לא חשפו אפילו אם מדובר בבן או בבת (בצהובון "הסאן" טענו כי זה בן). יוהנסן סיפרה על ההיריון מספר חודשים לפני כן, אבל הולאנד לא דיבר בכלל על הלידה, והתקשורת גילתה על כך רק אחרי שפפ התייחס לכך בטעות באחד הראיונות שלו אחרי משחק.
"אולי זה קצת יביך את איזבל", אמר הולאנד בראיון בשבוע שעבר, "אבל בבית אנחנו אוהבים לשחק במשחקי וידיאו, אנחנו משחקים יחד מיינקראפט. אני מבשל, וכשאנחנו נוסעים הביתה לברין אנחנו אוהבים להזמין קבבים". הוא גם דיבר על ההתבגרות שלו מאז הפך לאבא, ואולי זה אחד הנדבכים ביכולת שאנחנו רואים בימים אלה. הוא תמיד העדיף כדורגל ובית על פני כל דבר אחר, ושום דבר לא מסיט אותו מהמטרות שלו – ועכשיו יש לו גם משפחה שרק מחדדת את החיבה שלו לפרטיות מחוץ למגרש. הבית הוא המקום שבו הולאנד שואב את כל הכוחות שאחר כך היריבות סובלות מהם.
בשנה שעברה הלך לעולמו חבר קרוב של אביו, איבאר אגיה, שהיה כמו דוד עבור ארלינג. על ערש דווי, אגיה אמר לשחקן לצאת למגרש, לנצח את כולם וליהנות. הולאנד סיפר שהוא מזכיר לעצמו את המילים הללו.
קרן העושר של נורווגיה
נורווגיה שיחקה לאחרונה במונדיאל ב־1998, כשענק אחר שלה, טורה אנדרה פלו, עזר לה לסיים את שלב הבתים ב־1:2 מדהים על ברזיל, לפני הדחה מול איטליה בשמינית הגמר. שנתיים מאוחר יותר הנורווגים החמיצו מקום ברבע גמר יורו 2000 אחרי 0:0 מול סלובניה במחזור הסיום. זה קרה ב־21 ביוני 2000 בארנהיים שבהולנד, ואיש במדינת הספורט המצוינת (אם כי בעיקר ספורט חורף) לא העריך שזה יהיה משחקה האחרון של הנבחרת בטורניר גדול במשך דור שלם. בקיץ 2026, בצורת של 26 שנה אמורה להישבר, וכאמור, נורווגיה נראית בימים אלה כנבחרת שמסוגלת להרבה יותר מסתם השתתפות בגביע העולם.
העלייה שלה למונדיאל בארה"ב, מקסיקו וקנדה נראית כמו עובדה מוגמרת אחרי שצברה 15 נקודות מ־15 אפשריות, ומסתמן שאפילו הפסד באיטליה בחודש הבא לא ימנע ממנה את המקום הראשון בבית הישראלי. היא הבקיעה בממוצע כמעט חמישה שערים למשחק בקמפיין הזה (24 בסך הכל), כולל ארבעה במשחק הראשון מול ישראל ועוד 11 באוסלו מול מולדובה, בערב שבו הולאנד כבש חמישייה. זה כלום בשביל מי שהבקיע תשיעייה ב־0:12 על הונדורס במונדיאליטו לפני שש שנים.
אבל יותר מהחמישייה, זה היה השער שלו ביוני בטאלין ב־0:1 על אסטוניה שהיה שווה זהב. הולאנד כבר היה הולאנד במוקדמות הטורנירים הגדולים האחרונים, אבל נורווגיה השיגה תוצאות שמתחת לרמתה. היא התקשתה מול לטביה, גיאורגיה, סקוטלנד, סלובקיה וקזחסטן, ובליגת האומות ספגה תבוסה מאוסטריה. בכל המקרים האלה, היה צורך בהולאנד המכריע, זה שמזמן הפך לכובש הגדול בתולדות הנבחרת ועומד על 48 שערים ב־45 הופעות.
הפעם הכל מתחבר להם. אם במשחקים אחרים העומק המדהים שנורווגיה יצרה בא לידי ביטוי, עם סופרסטארים כמו מרטין אודגור ואלכסנדר סרלות שלקחו חלק מהנטל, באותו ערב בטאלין זה היה הולאנד שעושה את ההבדל בין קמפיין כושל ובעייתי לבין 100 אחוזי הצלחה.
נורווגיה לא מסתירה ולא מתביישת בעובדה שהיא תלויה בו. הוא שחקן על־זמני שיכול לשנות את היסטוריית הכדורגל שלה. הנבחרת ניצחה ב־10 מ־11 משחקיה האחרונים – ידידות, ליגת האומות דרג 2 ומוקדמות המונדיאל – והמשחק היחיד שבו הולאנד לא הבקיע היה זה שהסתיים ב־5:1 לזכות אוסטריה בווינה. ברצף הזה היו לו שלושה שערי ניצחון, צמד, שלושער וחמישייה. נורווגיה תגיע לאן שהולאנד ייקח אותה, והולאנד – שכבר מריח מונדיאל – יכול לקחת אותה רחוק מאוד. אבל קודם: מנצ'סטר סיטי.
מה שחסר לו
"זה היה סיוט לנסות ולפרוץ את ההגנה שלהם. המחצית הראשונה הייתה מתסכלת. אבל ארלינג יודע איך לרוץ נכון ולקבל את הכדור ממני. מעולם לא ראו בכדורגל דברים כמו שהוא עושה, הוא שחקן בלתי ייאמן".
את הדברים אמר קשר סיטי פיל פודן אחרי ה־0:2 על נאפולי במחזור הראשון של ליגת האלופות באמצע ספטמבר. הולאנד הבקיע שער אחד, אבל זה היה הראשון בדקה ה־56 ששבר את ההתבצרות של נאפולי, ששיחקה בעשרה שחקנים. אולי זו הייתה הסנונית לעוד משחקים מול יריבות מהמעמד הזה, שבהם הולאנד יביא את הנקודות, יופיע כשהמצב מסובך, לא יקבל רק מטחים של "לא חוכמה, את כל השלושערים הוא מבקיע נגד קבוצות מבלגיה או מתחתית הליגה".
אחרי המשחק במונאקו, אמילי ברובין כתבה ב־BBC שמדובר ב"הולאנד השלם ביותר שראינו אי פעם" (כאילו בעבר היו חסרים חלקים). היא חולקת את ההרגשה של רבים, כמו פודן, שאנחנו מקבלים בימים אלה הופעות של סקורר ברמה שלא נראתה מעולם, 1.95 מטר של כישרון גולמי שעוד ממשיך להתקדם. שחקן טכני, חכם ומהיר שמחזיק כבר בניסיון של עשר שנים בבוגרים למרות שהוא רק בן 25. חבר אחר שלו לקבוצה, ברנרדו סילבה, אמר עליו בהתפעלות בשבוע שעבר: "הוא מכונה ברחבה. יש לו את התכונה המיוחדת הזו של להישאר סבלני מאוד, לא להזדקק לנגיעות רבות בכדור כדי להשפיע על המשחק בצורה משמעותית. אנחנו מכירים אותו, אנחנו יודעים שאם המסירה תהיה טובה, הוא יהיה שם".
רן בן־שמעון יתכונן היטב להולאנד, יגיע עם תוכנית. אבל כפי שלמד מאמן נבחרת הכדורסל אריאל בית הלחמי מול לוקה דונצ'יץ' ויאניס אנדטוקומבו – לפעמים לא משנה כמה תיערך, ישנם שחקנים שפשוט אי־אפשר לעצור.
פורסם לראשונה: 01:30, 05.10.25
