אווירה קודרת אפפה בשבועות האחרונים את נבחרת איטליה. מצב רוח לא מהטובים, תחושה של אי־נעימות, סקפטיות ונושא מרכזי לדיון בתקשורת במדינה, ולא רק הספורטיבית: העזיבה של המאמן לוצ'אנו ספאלטי והמינוי השנוי במחלוקת של ג'נארו גאטוזו, שנראה כאופציה שלישית או רביעית וגרם ללא מעט הרמות גבה.
אלא שהניצחון 0:5 שלשום על אסטוניה שינה בבת אחת את האווירה והכניס קצת אופוריה מחודשת לנבחרת. אם במחצית הראשונה נראה היה כי השדים עדיין רודפים את הנבחרת עם ניצול מצבים איום ונורא ותסכול הולך וגובר, השער הראשון אחרי ההפסקה פתח את הסכר, הנבחרת פתאום נראתה אחרת לגמרי, הכל זרם והשערים נכבשו בקצב. בדיוק לפי הדרישות והציפיות של הקהל ושל המאמן, שסיפר אחרי המשחק כי "התרגש עד דמעות לשמוע את ההמנון" והיה מרוצה מאוד מהלב שהשחקנים נתנו על המגרש. בדיוק בשביל זה הביאו אותו, להחזיר לאיטליה את הנשמה האבודה שלה, להזכיר לשחקנים עבור איזה דגל הם משחקים ואיזו היסטוריה הם סוחבים על הכתפיים. אז איטליה מגיעה למשחק מחר נגד ישראל עם ביטחון עצמי מחודש, מודעת לקשיים אבל גם יודעת שהיא שוב מסוגלת אם היא רק רוצה.
4 צפייה בגלריה
צעירה ומסקרנת. נבחרת איטליה לפני המשחק מול אסטוניה
(צילום: Mattia Ozbot/Getty Images)
הסוגיה המרכזית שמטרידה את עולם הכדורגל באיטליה (מראשי ההתאחדות דרך המאמנים ועד האוהדים) בתקופה האחרונה, שבה הוא אמור לעסוק בעלייה למונדיאל ובמשחקי המוקדמות הקריטיים, היא ישראל. ושלא נטעה, לא הרמה של שחקני נבחרת ישראל והחשש שאולי איטליה שוב תמעד, אלא עצם קיום המשחק הכפול נגדה. רצה הגורל, או ההגרלה, ואיטליה מוצאת את עצמה שוב מתמודדת עם ישראל, אלא שהפעם האווירה הציבורית במדינה עוינת בלשון המעטה. נכון שמעמדה של ישראל בכי רע בכל אירופה, ולא נעים להסתובב ולהציג את עצמך בגאווה כישראלי בימים אלה, אבל מה שקורה באיטליה חצה מזמן את כל הגבולות והיא כיום מהמדינות העוינות ביותר לישראל, לישראלים ואף ליהודים האיטלקים, עם גל שנאה בתקשורת, בתרבות, בציבור ובעולם הספורט. שורה ארוכה של תקריות קשות עירערו לאחרונה את הקהילה היהודית האיטלקית, שחשה יותר ויותר איום של ממש.
סיוט ושמו פלייאוף
רבים מאוד באיטליה קראו בשבועות האחרונים לפיפ"א ולאופ"א להעניש את ישראל, כמו את רוסיה בשל פלישתה לאוקראינה, ולהדיח את הנבחרת והקבוצות שלה מכל המפעלים. בשבועיים האחרונים עלו הטונים הבוטים נגד עצם קיום המשחקים נגד ישראל, עם אמירות קשות על כך ש"אסור להיות שותפים לפשעי המלחמה" ו"לא לעמוד מנגד ולהעיף את ישראל מהתחרויות על מעשיה בעזה". קולות בשמאל האיטלקי דרשו מההתאחדות לעשות הכל כדי שהמפגש לא יתקיים, ומאות מאמנים חתמו על עצומה הקוראת לבטל את המשחקים מול ישראל ולהשעות אותה מהמפעל. יו"ר איגוד המאמנים האיטלקים, רנצו אוליברי, אמר לפני מספר ימים כי "הקריאה של ראש עיריית אודינה (שם יתקיים המשחק השני בעוד כחודש) לביטול המשחק היא אמיצה ונכונה. אבל אם פיפ"א תגיד למאמן הנבחרת גאטוזו שעליו לשחק, הוא לא יוכל לסרב. אבל אנחנו חיים בעולם מפחיד, נתניהו מפחיד. העולם בידיים של משוגעים. ישראל לא נלחמת בעזה במלחמה, היא משמידה את העם הפלסטיני".
4 צפייה בגלריה
באיטליה חוששים מישראל, אבל לא מהרמה של הנבחרת. סנדרו טונאלי מול גבי קניקובסקי באוקטובר 2024
(REUTERS/Jennifer Lorenzini)
באודינה, שאירחה גם את המשחק הקודם נגד ישראל בליגת האומות, חוששים מעימותים ואווירה קשה באצטדיון, וביטול המשחק יעלה ודאי שוב לדיון לקראתו. במסיבת העיתונאים לקראת חלון המשחקים הנוכחי ניסה גאטוזו לחמוק באלגנטיות מתפוח האדמה הלוהט הזה שמעסיק את האיטלקים ואמר כי "אני איש של שלום, אבל נאלץ לשחק. זה חוסר מזל שישראל איתנו בבית". בכיר בהתאחדות ניסה לצאת איכשהו בסדר כלפי ישראל ואמר ש"אסור לנו להחרים את שחקני נבחרת ישראל, כי לכו תדעו, אולי יש שם מישהו שיש לו קרוב משפחה חטוף, אולי יש שם שחקנים שמתנגדים לשלטון נתניהו".
מה שבאמת אמור היה להעסיק ולהדיר שינה מעיניו של גאטוזו זה השגת ניצחונות בכל המשחקים שנותרו בבית, אחרת ההגעה למונדיאל לא תהיה ברגליים של הנבחרת שלו. עד למשחק נגד אסטוניה שלשום, השמיים מעל הנבחרת היו קודרים. התבוסה 3:0 באוסלו במשחק הפתיחה של המוקדמות, כשהנורווגים בינתיים דוהרים וכובשים בקצב מסחרר, הבהירה לאזורי כי הסיוט עלול להימשך. מונדיאל שלישי רצוף בבית, זה משהו שנחשב פעם לדבר בלתי אפשרי, לא בחלומות הכי הזויים, אבל הנה, איטליה כבר ממש רואה איך היא שוב תצפה במונדיאל הבא מול הטלוויזיה. ספאלטי עזב אחרי המשחק נגד מולדובה שבו האזורי ניצחו 0:2 ביכולת מאכזבת ביותר. איטליה ידעה כבר לקום מהקרשים ולזכות ביורו ב־2021, אבל נפלה שוב לתהומות אחר כך. עכשיו כבר כמעט ברור שלא נותרו יותר מדי סיכויים לסיים את בית המוקדמות הזה במקום הראשון ולעלות ישירות למונדיאל. אלא אם כן נורווגיה תמעד פה ושם ואיטליה כאמור תנצח בכל מה שנותר ותחליט שהגיע הזמן גם להבקיע קצת שערים. המקום השני, שכרגע נראה ריאלי יותר, יזמן לנבחרת שוב את סיוט כל הסיוטים, שלב פלייאוף של לחיות או לחדול. ולחדול, זה יהיה קטסטרופה שהמדינה כולה לא תצליח להתאושש ממנה.
הניצחון על אסטוניה החזיר קצת שקט ושלווה לנבחרת, אחרי תקופה של עצבנות ואי־ודאות, ולמרות שבפומבי ראשי ההתאחדות לכדורגל ואפילו העיתונאים ניסו לעודד ולהרים לגאטוזו. על כתפיו מונח משקל עצום, הוא מונה להיות המושיע של הנבחרת ושל כל הכדורגל האיטלקי. עד כדי כך. גאטוזו לא היה האופציה הראשונה, אבל בסופו של דבר הלהט והמקצועיות שהוא מביא, למרות היעדר הניסיון ובעיקר ההצלחה עם המועדונים שאימן עד כה, אמורים להחזיר לשחקני הנבחרת את התשוקה, את הגאווה הלאומית, את הניצוץ האיטלקי הכל כך מפורסם והלב הגדול שתמיד הצליחו להביא את האיטלקים להצלחות ברגעי ההכרעה הקריטיים בתולדות המפעלים האירופיים. הניצוץ הזה אבד בזמן האחרון, עם דור חדש של שחקנים שנראו במשחקים האחרונים לא מחויבים, עייפים, נמנעים מלתת את הלב על המגרש. זה קורה למרות שיש כעת דור שכן אמור לספק את הסחורה. שדרה חזקה של אינטר - אלסנדרו באסטוני, פדריקו דימרקו וניקולו בארלה - שסביבם אמור הכל לנוע. אסטוניה עזרה קצת להשכיח את סימני השאלה שלא איפשרו לנבחרת להתכונן בשקט למשחקים. תמיד משהו מפריע, תמיד עננה רובצת מעל לשחקנים, המאמן וההתאחדות.
הפוקוס של דונארומה
למשל, שאלת השוער ג'יג'ו דונארומה. האיש שהיה חלק מרכזי בעונה הסנסציונית של פ.ס.ז' ותרם המון למועדון הפאר הפריזאי, עבר תקופה לא הכי טובה, אבל אז הועף בצורה הכי ביזארית ולא מובנת מהקבוצה ועבר עכשיו למנצ'סטר סיטי. מעבר יוקרתי וטוב, אבל החשש הכבד אצל גאטוזו וכל הנבחרת הוא שכל הסאגה הזאת של חלון ההעברות בקיץ לא העניקה לגיג'ו את שלוות הנפש שכל כך חשובה לו כדי לחזור להיות אחד השוערים הטובים בעולם. גאטוזו מאוד מקווה שהשוער והקפטן שלו יהיה מפוקס במטרה.
4 צפייה בגלריה
הועף בצורה הכי ביזארית ולא מובנת מפ.ס.ז'. דונארומה
(צילום: REUTERS/Alessandro Garofalo)
עוד סימן שאלה הוא בחוד. אין לדור הזה של איטליה כוכב גדול בהתקפה, אבל יש שחקנים טובים ומוכשרים מאוד, שמסוגלים ביום טוב לספק תצוגות לפנתיאון ומנגד ביום חלש פשוט לשקוע, לריב עם הכדור ולפספס עוד ועוד הזדמנויות. המחצית הראשונה נגד אסטוניה הוכיחה את זה בדיוק. אין־ספור מצבים, וכולם הוחמצו בצורה מבישה. מצד שני, אחרי ההפסקה, הכל השתחרר וכל מי שציפו שיכבוש, כבש. מויזה קן, מטאו רטגי ואפילו ג'אקומו רספדורי. רטגי החלוץ המוכשר אמור להיות זה שיעשה את העבודה, אבל גם סביבו יש המון סימני שאלה. בעוד רבים ציפו שהוא יישאר בעונה הקרובה באיטליה, גם כדי לעשות עוד קפיצה ברמה, וכדי להיות נוכח כל הזמן על המגרשים, מול הקהל, מול גאטוזו ובלב העניינים, הוא בחר בגיל צעיר יחסית (26) לעשות את המעבר לכסף הענק בסעודיה, מה שגרם ללא מעט הרמת גבות. למה דווקא עכשיו, במיוחד עם הנבחרת בעין הסערה? לא ברור.
ג'אנלוקה סקמאקה מאטאלנטה חזר לעצמו לאחרונה אחרי תקופה מאוד מאכזבת וגאטוזו בנה עליו חזק להתקפה, במיוחד בשל הגובה (1.95 מטר) והעוצמה שלו. אבל הופ, שוב הוא נפצע וייעדר מהמפגש מחר עם ישראל. בכל הנוגע לניצול מצבים, באיטליה מקווים בעיקר להתפוצצות על המגרש של ריקרדו אורסוליני. רבים מייחלים לה וגם רוצים זאת לטובתו של השחקן המוכשר של בולוניה שקורע רשתות בליגה ונחשב לסופרסטאר של המועדון, אבל לא הצליח עדיין לעשות את הקפיצה בסקוודרה אזורה, ולא זכה אצל מאמני הנבחרת הקודמים לקרדיט ולצ'אנס לנסות את מזלו. גאטוזו ייתן לו כנראה, וכולם באיטליה מקווים שיתרגם את היכולת מהליגה גם למוקדמות המונדיאל.
זו איטליה צעירה, בלי כוכבי ענק, עם כמה שמות חדשים ומסקרנים, אבל איטליה שחשבה את עצמה יותר מדי שברירית ולא יציבה חייבת לעצמה שורה של ניצחונות כדי לבנות את האמון בעצמה מחדש.
פורסם לראשונה: 01:30, 07.09.25
