איאקס, קבוצתו החדשה של אוסקר גלוך, היא לא רק המועדון המעוטר ביותר בהולנד ואחד הגדולים בעולם - אלא גם תופעה תרבותית חריגה בספורט העולמי. אוהדיה - שבמקרים רבים הם גברים בלונדינים עם בטן בירה או נערים עם עיניים כחולות - ידועים בכינוי "סופר יודן", ויש להם קשר היסטורי וייחודי מאוד עם היהדות.
מי שהגיע למשחק ביתי של הקבוצה היה יכול לראות אוהדים עם קעקועים של מגן דוד על זרועותיהם או כאלה שמניפים דגלי ישראל, ולשמוע אותם שרים לפני פתיחת המשחק "יודן, יודן, יודן" ו"הבה נגילה", כי - אף שרובם המוחלט אינם יהודים - היהדות היא חלק חשוב מזהותם. אבל כפי שאיאקס שאליה מגיע גלוך היא לא אותה קבוצה של הזכיות בגביע אירופה לאלופות בתחילת שנות ה-70 או אפילו של ההגעה לחצי גמר הצ'מפיונס בסוף העשור הקודם, כך גם היציעים הם לא אותם יציעים. המלחמה בעזה שינתה את פני הדברים, וגם ההשפעה של הפרעות בנובמבר 2024, במהלכן הותקפו אוהדי מכבי ת"א על ידי פרו-פלסטינים ברחובות אמסטרדם אחרי משחק מול איאקס, עדיין מורגשת.
אוסקר גלוך מדבר לאחר החתימה באיאקס
(קרדיט: מתוך עמוד ה-X של איאקס)
הייתה אירוניה גדולה באותה תקיפה. לפחות 75 אחוז מיהודי הולנד נספו בשואה - לא מעט בגלל שיתוף פעולה או העלמת עין של הולנדים - אבל הכינוי של אמסטרדם ביידיש היה "מוקום", שפירושו "מקום", משום שיהודיה הרגישו שזה המקום שלהם, המוקד, הבית. אחרי האינקוויזיציה הספרדית, הולנד קלטה יהודים רבים שהשתקעו בה - ולפני מלחמת העולם השנייה הייתה אמסטרדם אחד המרכזים היהודיים הגדולים באירופה, ואף כונתה "ירושלים של המערב". זו גם הייתה העיר שבה הסתירו את אנה פרנק, באחד המקרים המפורסמים ביותר של חסידי אומות עולם. ואז הגיעה איאקס.
באופן רשמי איאקס מעולם לא הייתה מועדון יהודי, אבל יהודים עשירים רבים שנותרו ללא משפחה אחרי מלחמת העולם השנייה מצאו בקבוצה בית וקהילה. שלושה מנשיאי המועדון בחצי השני של המאה הקודמת היו יהודים, והיה להם חלק חשוב בהפיכתו לאימפריה. המרכיב היהודי בזהות של הקבוצה - שהיה קיים מאז הקמתה, מאחר שהאצטדיון המקורי שלה היה קרוב לרובע היהודי - התגבר וקיבל ביטוי במגוון דרכים. למשל כשהקבוצה הזמינה סלמי כשר למזל טוב לפני משחקים, וכשביטויים ביידיש הפכו לחלק מהשיחות בחדר ההלבשה. בספר "כתום נוצץ" על הכדורגל ההולנדי, מצוטט פיזיותרפיסט יהודי של איאקס שאמר שהשחקנים "אהבו להיות יהודים אף על פי שלא היו כאלה".
האוהדים אימצו את הזהות הזו בשנות ה-60 וה-70 - כשאיאקס הפכה לאימפריה אירופית בהובלת יוהאן קרויף - כתגובה לקריאות אנטישמיות מצד הקהלים של היריבות, דוגמת פיינורד, שאוהדיה אף מחקים לעיתים קול לחישה שמזכיר את שחרור גז הציקלון B במשחקים בין הקבוצות. בישראל מאוד התרשמו מהקשר שנוצר, והעריצו במיוחד את יוהאן קרויף - אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים. למשפחתו היו קרובי משפחה יהודים, וההולנדי האגדי אף ביקר ביד ושם. נטען גם כי פעם הוא הלך ברחובות ת"א עם כיפה על ראשו, והיה מעריץ גדול של הסופר יצחק בשביס זינגר. המרכיב היהודי היה כל כך חזק בזהות של הקבוצה, שגם כשבשנות ה-2000 ניסה המועדון לצמצם את הזיהוי עם הסמלים היהודיים, מתוך רצון להפסיק את גילויי האנטישמיות של קהלי היריבות, זה לא ממש הצליח.
אבל כעת, כאמור, המצב שונה. בין אוהדי איאקס כיום יש אחוז גבוה יותר של צעירים ממוצא מרוקאי או טורקי, וכחודש לאחר 7 באוקטובר, במשחק מול הירנביין, הונפו דגלי פלסטין ביציע ה-F-Side, ארגון האוהדים של איאקס. זה הוביל לוויכוחים פנימיים, ובתגובה לכך התקבלה החלטה ברורה: לא עוד "דגלים פוליטיים" ביציעים - לא של ישראל ולא של פלסטין. "לא רוצים לראות דגלים מאזורי סכסוך וביטויים פוליטיים אחרים", נכתב בהודעת הארגון, ואת המגן דוד ביציע החליפו שלושת האיקסים מהדגל של אמסטרדם.
ההודעה של ארגון האוהדים של איאקס
למרות היעלמות הדגלים, השירים נותרו במידה רבה כפי שהיו - במשחקים רבים עדיין נשמעים משפטים כמו "מי שלא קופץ לא יהודי" - אבל נראה שזה בעיקר כוחו של הרגל, ושהמשמעות התעמעמה. במקביל, וכמו במדינות רבות בעולם, ישראל והציונות הפכו לפחות ופחות אהודים, וזה בא לידי ביטוי גם אחרי פרסום השמועות על העניין של איאקס בגלוך, כפי שקרה כשפ.ס.וו איינדהובן ניסתה להחתים את דניאל פרץ.
"זלצבורג מבקשת 20 מיליון, והוא גם ציוני - הלאה", כתב אחד ברשתות החברתיות, ואחר הוסיף: "אולי איאקס צריכה להביא שחקן שלא תומך בגלוי בצבא ההגנה לישראל שמבצע רצח עם". עם זאת, התמיכה לא איחרה להגיע, ונראה שרוב האוהדים - בין אם כאלה שמבקשים להיאחז בזהות היהודית של המועדון ובין אם כאלה שפשוט לא אכפת להם מהמוצא של השחקן - כבר מחכים לראות את מספר 10 החדש שלהם מלהטט על המגרש. אולי - בתקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב - הוא עוד יזכה לראות את דגלי ישראל חוזרים ליציע.
