"לאן את נוסעת, הנצח הוא רק אפר ואבק", כתב יעקב גלעד לאמו הלינה בירנבאום כשהיא חזרה אל הגטו ומחנות ההשמדה שמהם ניצלה. אבל כף רגלו לא דרכה שם. "פחדתי שאתפרק, שאבייש את עצמי, שיהיו לי סיוטים", הוא מודה. בשבוע שעבר, יותר מ–30 שנה אחרי ששיריו על טראומת השואה הפכו לקלאסיקה ישראלית, העז לנסוע לשם לראשונה. גלעד הצטרף לאמו, אוטוטו בת 90, סופרת מוערכת וסופרסטארית בפולין, עם צאתה של ביוגרפיה חושפנית שלה במולדתה הישנה. יחד ניצבו ליד בור הביוב שבו הסתתרה, הדרגש שעליו הצטופפה, המגדל שממנו ירו בה. זה נגמר בדמעות רונן טל, פולין | 14.06.19
