לפני 7 באוקטובר הם היו עסוקים, תורמים, עצמאיים, כשמסביבם הילדים והנכדים, וכמו שחיו ככה קיוו למות - ביישובים שאותם בנו על גבולות ישראל, בצפון ובדרום. אבל מאז שנאלצו להתפנות, בני דור המייסדים משלמים מחיר כבד: בדידות, דיכאון, הידרדרות במצב הגופני וזינוק בנתוני הפטירה "מצער ומכעיס שאנחנו מזדקנים במצב הזה", אומר שאול סיני ממעין ברוך. "זה לא הקטיושות שעפות, זו מלחמה נפשית. קברנו את החברים הכי טובים שלנו. הם אפילו לא זכו שיישבו עליהם שבעה בקיבוץ שהקימו" ליאור אוחנה | 21.08.24
הרחק מהבית, בשכונה של רבי קומות בקריית גת, קהילת ניר עוז עדיין מוקפת בעננה של מוות. "בקיבוץ המרחב פתוח, פה מסורבל", סיפרה עירית פאוקר, שאביה גדעון נרצח ב-7 באוקטובר. "אנחנו שואלים 'מה העניינים?' ותמיד יש את המבט הזה, של 'חרא, כמו כולם'", תיארה ורד אדר, שאמה יפה שוחררה מהשבי. טליה, נכדתו של אלכס דנציג שגופתו מוחזקת בעזה, מנסה לדמיין מה היה אומר עכשיו: "היו נגמרות לו המילים" רתם איזק | 14.08.24
