גולשים ונהנים בהרי הקרפטים (צילום: יוסי פישר)
כבר בירידה מהמטוס בשדה התעופה "הנרי קונדה" שבפאתי הבירה בוקרשט, אפשר לחוש באוויר האירופי והקר שעוטף את הגוף, כאילו רוצה לרמוז שעליך לשנות את קוד הלבוש הישראלי עמו הגעת - ולהתעטף בהתאם. אך גם הקור המקפיא ביותר - שווה את המעבר מהשגרה המעייפת של היום-יום, מהחדשות הבלתי פוסקות ומהמתח הרב שהן מעוררות - לטובת אווירת הכריסמס החגיגית וחגיגות השנה החדשה, שקיבלו אותנו בהגיענו לעיר המזרח-אירופית.
זולה, יפה וטעימה: בוקרשטזולה, יפה וטעימה: בוקרשט
זולה, יפה וטעימה: בוקרשט
(צילום: istock)
כדי להגיע לרומניה, הידועה בנופים המופלאים שלה שכמו לקוחים מהאגדות, באטרקציות התיירותיות הרבות שהיא מציעה, בקולינריה המסורתית והמגוונת שלה ובתרבות עתירת השנים שמאפיינת אותה - לא צריך יותר מתירוץ טוב (במקרה שלנו היה זה יום ההולדת של בני), סכום כסף לא גדול בארנק וטיסה בת שעתיים וחצי.
(אורי דוידוביץ)
הכריסמס עבר, אבל בוקרשט עדיין חגיגית   הכריסמס עבר, אבל בוקרשט עדיין חגיגית
הכריסמס עבר, אבל בוקרשט עדיין חגיגית
(צילום: יוסי פישר)

בשביל הנפש: טיול רומנטי בשדרה

בוקרשט, בתקופה של חג המולד וסוף השנה האזרחית - מקושטת כולה בקישוטי כריסמס מוזהבים, במיוחד לאורך השדרות המרכזיות בהן העצים מאובזרים באין ספור נורות נוצצות וצבעוניות.
(צילום: יוסי פישר)
ובכלל, טיול בשדרת ויקטוריה או ויקטורי (Calea Victoriei) - כפי שחלק מהמקומיים מכנים אותה - המרכזית והיפהפייה, כשברקע מתנגנים שירי כריסמס מסורתיים הבוקעים מהחנויות ובתי הקפה הסמוכים - זו חוויה מומלצת במיוחד, שעשויה להפוך אתכם לרומנטיקנים חסרי תקנה.
רומנטיקה במיטבה: שדרת ויקטוריהרומנטיקה במיטבה: שדרת ויקטוריה
רומנטיקה במיטבה: שדרת ויקטוריה
(צילום: depositphoto)
במרחק קצר משם, עדיין במרכז העיר, נמצא פארק צ'ישמיג'יו (Grădina Cişmigiu) הפסטורלי, שבימים אלו לובש מראה חורפי למדי ומציע משטח קרח עצום להחלקה, בליווי - איך לא - שירי הכריסמס המסורתיים המתנגנים ברקע. בפארק, ישנם מדשאות ירוקות, עצים, פסלים וספסלים עתיקים ויפים למראה, המוסיפים נפח לאווירה המיוחדת השוררת במקום.
פסטורלי: פארק צ'ישמיג'יופסטורלי: פארק צ'ישמיג'יו
פסטורלי: פארק צ'ישמיג'יו
(צילום: שי זדה)

בשביל הבטן: אוכל רומני בזיל הזול

מומלץ לתת קפיצה גם לאזור העיר העתיקה, שם נמצאים זה לצד זה מוזיאונים, מבני הממשלה וגם שלל מסעדות, פאבים, מועדונים ובתי קפה שעם רדת החשיכה משנים את עורם - והופכים למקומות בילוי באווירה של לילה.
(צילום: עופר מאיר)
מבינים מה חשוב בחיים: מועדון לילה בבוקרשטמבינים מה חשוב בחיים: מועדון לילה בבוקרשט
מבינים מה חשוב בחיים: מועדון לילה בבוקרשט
(צילום: עופר מאיר)
ואם כבר בתי קפה, אז העיר כולה מלאה בהם - חלקם נסתרים מן העין, ומחלקם אין סיכוי שתצליחו להתעלם - ודי במבט חטוף בחלונות הראווה שלהם, על מנת להבין שמדובר בחגיגה אמיתית לגוף ובעיקר - לנפש: האקלרים, עוגות הקצפת, המאפים המרהיבים - הם יצליחו לגרור אתכם פנימה מבלי לחשוב פעמיים, ושם יתגלו בפניכם מיני מאפים מושלמים במחירים מגוחכים. לכן, אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם יושבים ליד שולחן עגול ומתענגים על עוגות ומאפים ממולאים בכל טוב - עונג שיסתיים רק כשתרגישו שאתם שבעים ולא מסוגלים להכניס עוד פירור אחד לגופכם.
גם כשקר וגשום: הרומנים לא מוותרים על בתי הקפה גם כשקר וגשום: הרומנים לא מוותרים על בתי הקפה
גם כשקר וגשום: הרומנים לא מוותרים על בתי הקפה
(צילום: יוסי פישר)
(צילום: יוסי פישר)
ובכלל, כחובבי אוכל ידועים, ובפרט של האוכל הרומני המשובח - הוא שימש חלק מהותי במיוחד בביקור שלנו בארצו של דראקולה: החל מה"מיתיתי", כפי שמכונים הקבבים הרומניים נוטפי השומן (שאינם כשרים כמובן), דרך הממליגה - דייסה העשויה מקמח תירס שמזכירה פירה, ונפוצה מאוד ברומניה ועד לסלט החצילים, ממרח האיקרה הנפלא והחמוצים שמוגשים בתחילת כל ארוחה לצד לחם שחור ופרוס בגסות.
ככה צריך להיראות חורף   ככה צריך להיראות חורף
ככה צריך להיראות חורף
(צילום: יוסי פישר)

בשביל ההיסטוריה: ביקור בארמון של צ'אושסקו

בין ארוחה אחת לאחרת, ובין שיטוט ברחובות העטופים בפתיתי שלג מלטפים ועם טמפרטורה שמתעקשת לרדת מתחת לאפס במהלך היום - ועוד יותר מזה בשעות הלילה, הרחקנו לצפון בוקרשט, לביקור בארמון פרימוורי (ברומנית: Palatul Primǎverii; ובתרגום לעברית: "ארמון האביב") ששימש כמעונו הרשמי של שליט רומניה, ניקולאה צ'אושסקו.
מפואר: ארמון פרימוורי   מפואר: ארמון פרימוורי
מפואר: ארמון פרימוורי
(צילום: יוסי פישר)
(צילום: יוסי פישר)
(צילום: יוסי פישר)
בארמון, הנמצא בשכונת פרימוורי ומשמש כיום כמוזיאון, התגורר הרודן יחד עם אשתו אלנה ושלושת ילדיו, לאורך כל תקופת שלטונו (משנת 1965 ועד 1989). בבית למעלה מ-80 חדרים, כולל דירות נוספות שהיו שייכות לזוג צ'אושסקו ולילדיו, גן חורף, בריכת שחייה (יצירת אומנות בפני עצמה), טרקלינים מפוארים, מתחם ספא ששימש את דיירי הבית בלבד ורהיטים שהובאו במתנה משליטים של מדינות אחרות.
(צילום: יוסי פישר)
(צילום: יוסי פישר)
ואם כל זה לא מספיק, יש שם גם אוסף מרשים של ציורים בשווי מיליוני שקלים, מגוון רחב של שטיחי קיר בעבודת יד ומספר גדול של פסיפסים. מספרים כי הרודן נהג למלא לעצמו אמבטיה עשויה מזהב מדי ערב, בעוד שחלק מנתיניו מתו ברעב ברחובות.
כאן נהג צ'אושסקו להתקלח?    כאן נהג צ'אושסקו להתקלח?
כאן נהג צ'אושסקו להתקלח?
(צילום: יוסי פישר)
סיור מודרך שם הוא חובה למי שמבקר בעיר (יש לתאם זאת מראש). אגב, למקרה שתהיתם - את הרודן ואשתו לא תמצאו שם, שכן במהלך המהפכה שהתרחשה במדינה בסוף שנות ה-80, החליט העם לשלוח אותם בירייה לעולם הבא והפחות טוב, לפחות במקרה שלהם.
ובהמשך לאווירת הפאר שליוותה אותנו במהלך הביקור בארמון, אל תפספסו את תצוגת מכוניות ואופנועי היוקרה של טניסאי העבר ואחד מהאנשים העשירים ברומניה, יון ציריאק (Tiriac Collection). הרומני העשיר הזה, "חולה המכוניות" שלהבדיל מאיתנו - האנשים הפשוטים שהסתפקו באוסף של מכוניות צעצוע מפלסטיק - רכש במשך השנים עשרות דגמים של מכוניות מפוארות, אותן קיבץ לאוסף נדיר הכולל למעלה מ-150 כלי רכב היסטוריים (את חלקם החלו לייצר בשנת 1899) שאת ערכם לא ניתן לאמוד.
(צילום: יוסי פישר)
המתחם בו נערכת התצוגה פתוח רק בסופי שבוע, ובעבור 12 שקלים לכרטיס תוכלו להיכנס לאולם הנוצץ ולתת לעצמכם רגע של נחת מול האוסף המרהיב. פרטים נוספים אודות התערוכה תוכלו למצוא באתר.

בשביל הטבע: הרי הקרפטים

לפני המוזיאונים והמראות האורבניים - רומניה היא קודם כל טבע ונופים, וביקור בה לא יהיה מושלם אם לא ישתלב בו גם טיול באזור טרנסילבניה ובהרי הקרפטים; הרכס המיוער שנצבע בלבן בעונת החורף, ולמרגלותיו כפרים קטנים ומסורתיים שנדמה כי הקדמה פסחה מעליהם, טבע פראי, קניונים עמוקים ועמקים ירוקים - לעתים נדמה כי מדובר בכלל בציור שמן המסרב להיגמר. לא בכדי מכונה האזור היפהפה הזה -"שוויצריה הקטנה".
סקי להמונים  סקי להמונים
סקי להמונים
(צילום: יוסי פישר)
חובבי הסקי, יכולים יהיו ליהנות שם גם מאחד מאתרי הסקי המבוקשים ברומניה, הנמצא בסמוך לעיירת הנופש הפסטורלית - סינייה. לעיירה מומלץ מאוד להגיע באמצעות רכבת היוצאת מבוקרשט (נסיעה שאורכת כשעה וארבעים דקות); מעבר לחוויה שתעניק לכם הרכבת הרומנית - באופן זה תחסכו לעצמכם נסיעה דרך כבישים מפותלים במיוחד, שאורכה נע בין ארבע לשש שעות לכל כיוון.
יפה שם: אזור טרנסילבניה והקרפטיםיפה שם: אזור טרנסילבניה והקרפטים
יפה שם: אזור טרנסילבניה והקרפטים
אגב, השלג יקבל את פניכם כבר בתחנת הרכבת בסינייה, שכמוה סביר שטרם ראיתם בעבר. התחנה נבנתה בשנת 1913 בסגנון ניאו-רומני, לשימושם הבלעדי של בני משפחת המלוכה ומלוויהם. כמו כן, את אחד מקירות התחנה מעטר ציור קיר עצום בגודלו, המתאר מסע צייד חזירי בר על ידי אחד מנסיכי הארץ. בקיצור, מדובר בתפאורה מעט שונה - בלשון המעטה - מזו שאתם רגילים לראות בתחנות הרכבת בארץ, בפרט כשלכל היופי הזה מתווספים משטחי השלג הצחורים.
ועל מנת ליהנות אפילו יותר מהמראות הקסומים שמסביב, מומלץ לעלות על הרכבל היוצא מהעיירה עצמה (Gondola Sinaia), שתחילה יעלה אתכם לנקודת התצפית הראשונה (בגובה של 1,300 מטרים), שם תוכלו להפשיר במסעדה הפועלת במקום. האמיצים שביניכם, מוזמנים להמשיך עם הרכבל לנקודת העצירה הבאה המתנשאת לגובה של 2,100 מטרים, שתעניק לכם תצפית פנורמית רחבה על המרחבים הלבנים האין סופיים המנוקדים באלפי הגולשים הפוקדים את המקום. שם, בנקודה הגבוהה הזו, תוכלו להרגיש על "גג העולם", מנותקים לגמרי מאיומי האיראנים, מהמשבר הפוליטי ומהבחירות הקרבות, ובעצם...מהכול.
(צילום: יוסי פישר)
וכמה תשלמו עבור התענוג הזה? עבור עלייה ברכבל וגלישה חופשית על הפסגות המושלגות, תדרשו לשלם סכום מצחיק של 55 ליי (44 שקלים בלבד). בין לבין, תוכלו להתענג גם על מרק צ'ורבה ועל נקניקיית פטרוצ'יאן ענקית בליווי שתייה, וגם כאן תתבקשו לשלם את אותו הסכום. זול כל כך ורחוק מלהזכיר את המחירים הגבוהים שגובים אצלנו, באתר החרמון.

בשביל התרבות: בר בהשראת ואן גוך

ובחזרה לבוקרשט: את אחד מהערבים האחרונים שלנו במדינה היפהפייה, העברנו בבר מקומי הנקרא "ואן גוך" הנמצא באזור העיר העתיקה. קירות הבר, שכל כולו בסימן האומן המפורסם, מכוסים בציוריו של הצייר, מהתקרה משתלשלות עשרות מטריות ססגוניות וברקע מתנגנת כל העת מוזיקת ג'אז נעימה. העוגות במקום מטריפות, וכך גם המרק ותבשיל הפסטה המצוין. וכמובן, כמו ביתר המקומות, גם כאן הכל מתומחר בסכומים זולים עד כדי גיחוך.
מטריות תלויות מהתקרה: בר "ואן גוך"   מטריות תלויות מהתקרה: בר "ואן גוך"
מטריות תלויות מהתקרה: בר "ואן גוך"
(צילום: יוסי פישר)
רגע לפני החזרה הביתה, החלטנו להעביר את הזמן המועט שנותר לנו בסיור ברחובות העיר העתיקה, ובמיוחד ברובע ליפסקני (Strada Lipscani), שנחשב לרובע העתיק של בוקרשט וידוע גם בכינויו - "אולד טאון". יש בו סימטאות ציוריות, בתי קפה ומסעדות פופולריות, גלריות אומנות ומבחר מרשים של חנויות, ובכל ביקור בו מחדש מתגלות פינות נסתרות ומרתקות שלא הבחנת בהן קודם. לעתים, נדמה כאילו מישהו צייר אותן ביד נעלמה - ומיד מחק והעלים אותן. ברור שלא כך הדבר, ובכל זאת קשה להתעלם מכך שלא משנה כמה פעמים תצעדו ברחוב הזה - הוא תמיד יצליח לרתק ולהפתיע אתכם מחדש.
ובמונית בדרך לשדה התעופה, כשהמבט מכוון לשמשת החלון השקופה, ועוקב אחר השדרות המוארות והגנים הירוקים הנפרשים מצדי הדרכים, הבטחתי לעצמי שזה לא יהיה הביקור האחרון במדינה החיננית והמקסימה הזו. ודאי לא הפעם האחרונה בה אעבור דרך שער הניצחון הניצב בכניסה לבוקרשט, בדרכי לעוד חופשה בעיר שלא בכדי דבק בה הכינוי - "פריז הקטנה".
פרסום ראשוני: 13:55 , 09.01.20