מדינת ישראל בת 72 . מדינה עם 9.2 מיליון אזרחים, כאשר 74% מהם גרים ב-77 הערים שבישראל - מהאחוזים הגבוהים בעולם. מדינה אורבנית זה אנחנו.
יצאנו לשוטט בחלק קטן מהערים. מצאנו תמונות שלהן מפעם, ובדקנו מה השתנה היום. להלן התוצאות. יום הולדת שמח לנו!
כמעט הכול כבר נכתב ונאמר על מגדל דוד שבשער יפו. במשך 19 שנים, מ-1948 ועד ל-1967, היה מתחם המצודה תחת ריבונות ירדנית על הגבול בין שתי מדינות – ישראל וירדן.
המצודה נבנתה במקור בימיו של הורדוס הגדול לפני אלפיים שנה, כשבית המקדש השני עדיין עמד על תילו בעיר.
50 צפייה בגלריה
מגדל דוד ב-1979 וכיום
(צילום: רון פלד והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: דן הדני)
כמעט כל שליטיהָ של ירושלים לאורך השנים זכו במבנה המצודה, אשר שימש מפקדה לרבים מהם. אנחנו, זכינו לאחת מהפנינים הירושלמיות, שהפכה לא פעם לסמל מייצג של העיר בתמונות.
הצריח המפורסם של המצודה נבנה בשנת 1635 על ידי השליט העות'מאני מחמוד פחה, כתוספת מאוחרת למסגד שפעל במצודה כבר בתקופה הממלוכית (מאות 16-13).
מאז 1984 משמשת המצודה כמוזיאון היחיד בעולם לתולדות העיר ירושלים מהקמתהּ ועד לימינו, ובמילים אחרות, מימי התנ"ך ועד הפלמ"ח. אם לא יצא לכם עוד לחוות את מופע החיזיון האור-קולי המוקרן מדי ערב (שתיגמר כבר הקורונה בעזרת השם) על החומות הפנימיות של המצודה, כדאי שתעשו בדק בית.
אגב, לשמות מגדל דוד ומצודת דוד, שמולה גם עומד בעיר המערבית מלון המלך דוד שקיבל את שמו בזכות המצודה הסמוכה, בדיעבד, אין קשר לדוד המלך שמעולם לא היה באזור זה של ירושלים. שורשיו של השיוך השגוי לדוד, כבר מלפני למעלה מ-1,500 שנים, בפירוש המוטעה שייחסו אבות הכנסייה לכתביו של יוסף בן מתתיהו.
היה זה הורדוס שבנה את המצודה, כאלף שנה לאחר דוד המלך ורחוק יחסית מעיר דוד. מסורת זאת של שיוך המלך הג'ינג'י אל המצודה המשיכה אפילו עד המאה ה-19, כשעולי רגל מרחבי העולם הגיעו אל ירושלים ותיארו את המצודה היפה בכניסה אל העיר שבנה דוד, אבל מי אנחנו שנהרוס סיפור טוב עם עובדות זניחות?
.היכן בעולם אפשר להבין טוב יותר את המושג השגוּר בפינוּ "זקני צפת", אם לא בסמטאות העיר העתיקה של צפת...
סמטאות אבן קסומות, בתי כנסת, שירת שבת, ריחות בישולים, שוק וגלריות אמנים, חסידים, תיירים ומה שביניהם. זוהי צפת, שהייתה במאה ה-16 למעצמה עולמית בתחום עיבוד הצמר בעזרת מִּבְטָשוֹת שאותן עדיין אפשר כיום לראות בנחל עמוד.
50 צפייה בגלריה
סמטאות צפת כיום לצד אותן סמטאות משנת 1969
(צילום: רון פלד והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: דן הדני)
צפת הפכה ליצואנית הצמר הגדולה במזרח התיכון, שסחורתהּ הגיעה לאירופה ואפילו שימשה במדי הצבא הטורקי. הידעתם שבצפת עמד המבצר הצלבני הגדול בעולם? הידעתם עוד שצפת שימשה במשך שנים כבירת הגליל? גן עדן לצלמים זה כאן.
תקופת הזוהר של צפת החלה במאה ה-16, בשלהי תקופת השלטון הממלוכי בארץ ישראל, ונמשכה עם הכיבוש העות'מאני שמיד לאחריו עלו אל ארץ ישראל יהודים רבים מכל רחבי האימפריה, ודווקא לצפת - גם בשל העובדה שהשלטון החדש מטורקיה הערים קשיים בירושלים. כך גם הגיעו אליה יהודים חכמים שהילכו אז, ממש כמו היום, בסמטאותיהָ של צפת.
הנוף מסמטאות העיר העתיקה לכיוון הוואדיות המוליכים אל בית העלמין העתיק הוא מהיפים בישראל. האווירה והאוויר הצלול – חוויה. בצפת, לעיתים שלא כמו בירושלים, אף אחד לא ישאל אותך מדוע אתה בלי כיפה ולא יעיר לך בשבת. אווירה אחרת. חצי קלאץ'. הילוך נמוך על הר גבוה.
מה לא נכתב על מפלס מצב הרוח הלאומי או בכינויו הרטוב, גובה מפלס הכינרת. דווקא בשנה שבה הכינרת התמלאה כמעט עד לגובההּ המקסמלי (וזה עוד יקרה בימים ובשבועות הקרובים) חטפנו קורונה, ונאלצנו להסתפק בצילומים מהטלוויזיה. ככה זה. חוקי מרפי.
50 צפייה בגלריה
הכינרת, טבריה, 1966
(צילום: האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: דן הדני)
טבריה אף היא, כמו צפת, ירושלים וחברון, אחת מארבע ערי הקודש. העיר נוסדה במאה הראשונה לספירה על ידי הורדוס אנטיפס, הבן של... ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. לכאן הגיע לפני 1,800 שנה התנא ר' שמעון בר יוחאי, הרשב"י, מיד לאחר שיצא מהמערה בפקיעין, שבה הסתתר מפני הרומאים במשך שנים.
היו אלה תושביהָ היהודיים של טבריה שביקשו מהרבי שיתיר אזורים מסוימים בעיר, שהיו בספק טומאת מת ולא ניתן היה לגור בהם. כזה גדול וחזק היה הרשב"י, שלו מיוחסת כתיבת ספר הזוהר - ולא ניכנס לוויכוח אם אכן היה זה הוא או הרמד"ל, ר' משה בן שם-טוב די-לאון, במאה ה-13 בספרד. יום העצמאות זה יום של אחדות ולא של ויכוחים.
50 צפייה בגלריה
הכנרת ב-1966 והיום
(צילום: רון פלד והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: דן הדני)
במהלך המאה ה-16 זכתה טבריה לעדנה ולשגשוג, כמו גם צפת, לעומת ירושלים. הייתה זו דונה גרציה נשיא, בת למשפחה מאנוסי ספרד, שחזרה וגילתה את היהדות, וישנם שיגידו שהיא-היא הציונית הראשונה. יחד עם חתנהּ, דון יוסף נשיא, ניסו לשקם את העיר ולהופכה למרכז יהודי "מתחרה" בצפת המשגשגת.
גרציה מעולם לא ביקרה בעיר, והיה זה דון יוסף שניסה להגשים את חזונהּ בעזרת קשריה בסולטנות באיסטנבול, שבה נפטרה בשנת 1569 בטרם מומש חזונה.
רק במאה ה-18 יהיה זה השליט (תָּקִיף) הבדואי דאהר אל-עומר, מייסד חיפה המודרנית אגב, שישקם את טבריה ואת חומותיהָ. לשם חיזוקהּ של העיר הזמין אליה את רבּה של איזמיר, חיים אבולעפיה, אשר נענה לאתגר ועלה לטבריה. דאהר בנה עבור היהודים מרכז בטבריה, שהמשיכה ושגשגה.
בעבר, אגב, היא נחשבה לעיר בילויים רצינית ביותר, שמשכה אליה בליינים מכל הארץ. כעת, נראה כי ימי הזוהר מאחוריה - אבל לכו תדעו, אולי יום אחד היא עוד תחזור להיות בירת הבילויים של הצפון.
העיר העתיקה של עכו היא אתר מורשת עולמית בזכות העובדה שמתחת לפני האדמה, או אם תרצו בעכו התת-קרקעית, זוהי העיר הצלבנית היחידה ששרדה בעולם. בירת ממלכת ירושלים (השנייה) הצלבנית. כאן הקימו עיר נמל בסגנון אירופי מפואר, ומכאן ברחו בשנת 1291 בחזרה לאירופה אחרי שחטפו מנחת זרועם של הממלוכּים, מחליפיהם בארץ הקודש.
עכו הצלבנית הגיעה לשיאהּ במאה ה-13. הצלבנים, שנזקקו לכוח אדם חדש בכל רגע שבו שהו בארץ, גייסו את הקומונות הימיות מאירופה כדוגמת ונציה, גנואה ופיזה. כך זכינו בעכו לדוגמה לרובע ונציאני ולאווירה אירופית.
50 צפייה בגלריה
נמל עכו כיום וב-1967
(צילום: עידו ארז והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: דן הדני)
בכניסה לנמל עכּו מתחו הצלבנים שרשרת ברזל, שאסרה או אפשרה כניסת אוניות אל הנמל. לשרשרת קראו בלועזית קַטֵנָה, ועל שמה הוקמו "בית הדין של קַטֵנָה", כל המחלוקות הקשורות לנמל נידונו בו. לכל קומונה היה בית דין משלה. עורכי דין היום, עורכי דין דאז, זה מעולם לא היה עסק פשוט...
לאחר שנהרסה העיר ב-1291, היא שוקמה מחדש רק בזמן השלטון העות'מאני. הטורקים שיקמו ובנו אותה מעל לעיר הצלבנית, שהתגלתה מחדש ונפתחה לקהל רק לאחר הקמת המדינה.
אסירי המחתרות בעכו בתקופת המנדט הבריטי, לא ידעו שממש מתחת לרגליהם נמצאים אולמות האבירים - עיר צלבנית שפשוט ישבה לה מתחת לאדמה במשך מאות שנים, ועדיין נחשפת גם בימים אלה.
היו אלה השליטים המקומיים (תָּקִיף), פחר א-דין הדרוזי במאה ה-17 ודאהר אל-עומר במאה ה-18 (שאותו הזכרנו בטבריה), אשר שיקמו ופיתחו את העיר.
מי שהשלים את עבודתם של קודמיו בסוף המאה ה-18 היה מושל צפון הארץ אחמד פאשה אל-ג'זאר, אחמד הקצב בשבילכם - איש "נחמד" שלא הייתם רוצים לפגוש בלילה, והאמת שגם לא ביום. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את יועצו היהודי במשך שנים, חיים פרחי, שאל-ג'זאר החביב הורה על ניקור עיניו וחיתוך אפו סתם כך, כי התעצבן. תענוג של איש כבר אמרנו.
אל-ג'זאר יהיה מי שיעצור כאן, על חומות עכו, את נפוליאון השחצן באביב 1799. נפוליאון מעולם לא הגיע לירושלים, וכאמור את עכו היה רוצה לשכוח.
כיום העיר העתיקה ונמל עכו שוקקי חיים (טוב נו, כשאין קורונה) – תיירים, ישראלים, שלל אתרי תיירות נדירים, אנשים נחמדים, שוק ססגוני, הרבה אוכל טוב, נוף יפה וציוץ שחפים בנמל.
שלוש שנים לאחר קום המדינה הגיע נשיאהּ השני של מדינת ישראל, יצחק בן צבי, יחד עם רעייתו רחל ינאית לביקור רשמי בעיר רמלה, כפי שתבחינו בתצלום. מיד לאחר 1948 הפכה רמלה לעיר קולטת עלייה, ועד היום אגב וגרים בה יהודים מ-93 מדינות.
בשנת 1954 התקיים המצעד הצבאי ביום העצמאות ברחובהּ הראשי של העיר, רחוב הרצל. היה זה לאחר שדוד בן גוריון הורה על קיום המצעד לראשונה שלא בערים הגדולות, אלא בפריפריה.
50 צפייה בגלריה
אז ועכשיו: מימין - ראש עיריית רמלה הנוכחי, מיכאל וידל בחזית בניין העירייה; משמאל - הנשיא יצחק בן צבי עם ראש עיריית רמלה דאז, מאיר מלמד (שנת 1952)
(צילום: ארכיון יד יצחק בן צבי ושמוליק דודפור)
רמלה היא העיר הראשונה בארץ שהוקמה על ידי מוסלמים בתחילת המאה ה-8, והפכה לאחת הערים הגדולות במזרח התיכון. היא שימשה במשך כ-350 שנה כבירת מחוז, וירושלים הייתה כפופה לה אז.
בית העירייה ההיסטורי משמש כיום למוזיאון העיר (בשיפוצים), שבו אפשר לראות אוסף מטבעות זהב נדיר, חותמת זכוכית עם שמו של מייסד העיר סולימאן אבן עבד אל-מאלכּ, וכמובן פריטים מהמעברות הרבות שהיו בה בעשור הראשון של מדינת ישראל.
רמלה היא מגדלור לדו-קיום, עיר רב-תרבותית שבה חיים בשכנות טובה זה לצד זה יהודים, מוסלמים ונוצרים. נראה אותכם נכנסים לשוק העירוני ומצליחים לזהות על פי המבטא מי הוא מי. מניסיון – לא בטוח שתצליחו.
לאחר שעברה רעידת אדמה קשה בשנת 1068, נבנתה מחדש סמוך להריסות העיר הקדומה. אתרים רבים ברמלה מוכרים לנו – בריכת הקשתות עם הסצנה המפורסמת מחסמב"ה ונערי ההפקר, המגדל הלבן, החדר שבו לן נפוליאון לילה אחד במרץ 1799 במנזר הפרנציסקני, השוק הססגוני שיושב ממש על דרך יפו-ירושלים (קהיר-דמשק), המסגד הגדול שנבנה במקור כבזיליקה (כנסייה) הצלבנית הגדולה בארץ, הקבר של הארי פוטר בבית העלמין הצבאי הבריטי הגדול בישראל ועוד.
הידעתם שברמלה נמצא המרכז העולמי של היהדות הקראית? הידעתם גם שמפעל נשר שברמלה הוא המפעל לייצור מלט השלישי בגודלו בכל אירופה? כל האתרים שהזכרנו פתוחים לקהל, ובמרחק הליכה זה מזה.
בואו נתחיל בלפתור את סוגיית השם גבעתיים. מדובר בשתי גבעות, גבעת רמב"ם וגבעת קוזלובסקי, שהיא גבעת כורכר השנייה בגובהה בגוש דן (87 מטרים מעל פני הים), הצופה על מרכז תל אביב וחוף ימהּ ואפילו שייכת בחלקה ל...עיריית תל אביב.
מעין אי תל-אביבי בליבהּ של גבעתיים, אשר הוכרזה כעיר ב-1959. מאיר קוזלובסקי היה ליהודי הראשון שהתיישב על הגבעה ב-1933, בבית בודד, והיה סבהּ של הזמרת מירי אלוני.
50 צפייה בגלריה
בריכת רמב"ם - אז והיום
(צילום: העמותה לקידום הספורט בגבעתיים ודוברות עיריית גבעתיים)
על גבעת קוזלובסקי התחולל קרב בין הצבא העות'מאני לחיילי אנזא"ק (ניו-זילנד ואוסטרליה), אי-שם בשלהי 1917 במהלך מלחמת העולם הראשונה.
אנקדוטה מעניינת על גבעתיים היא שבמהלך העשור הראשון להקמתה הסתובב בה רמטכ"ל חד-עין (תרתי משמע) בשם משה דיין, ועסק בחפירות ארכיאולוגיות להנאתו (תכלס חפר בכל הארץ, וגם זה תרתי משמע).
בגבעת קוזלובסקי הוא מצא מערה ובה גלוסקמאות, ארונות קבורה עשויים אבן מהתקופה הכלכוליתית, קרי לפני כ-6,000 שנה. ישנם שיגידו שזה לפני שהעולם נברא, אבל כאמור יום העצמאות הוא יום מאחד - אז לא נתווכח.
בגבעתיים ממוקם מצפה הכוכבים הפעיל והוותיק בישראל. המצפה מקבל קהל, כך שאם בא לכם לראות כוכבים דרך הטלסקופ ולא בתוכנית ריאליטי בטלוויזיה – זה המקום.
גבעתיים זכתה לעדנה גם בזכות אזכורהּ בסדרות "רמזור" ו"צומת מילר" של תושב העיר, אדיר מילר. הסביח של עובד גם הוא מוסד גבעתיימי ידוע, ואם מישהו רוצה להבין באמת דרבי מהו, שינסה את הסביח ויבין.
בגבעתיים גם שוכן תיכון תֶלמה יֶלין שבו שש מגמות לאמנות - מוזיקה קלאסית וג'אז, תיאטרון, מחול, אמנות חזותית וגם קולנוע. הוא מוגדר כתיכון ארצי, כך שלומדים בו תיכוניסטים מכל רחבי הארץ.
באמצע המאה ה-19 נוסדה דת חדשה בעולם – הדת הבהאית. שתי דמויות מרכזיות שמקורן בפרס דאז קשרו את גורלן עם חיפה ועכו - סייד עלי מוחמד שיראזי, הבָּאבּ ("שער" בתרגום מערבית), מפיצה הראשון של הדת הבהאית, והדמות השנייה, הנביא-המייסד של האמונה הבהאית, מירזא חוסיין עלי נורי שכינויו בהאא-אללה, תפארת האל.
האחרון היה מחסידיו הנלהבים של ה"באב", ולטענתו הוא עצמו היה התגשמות נבואותיו של ה"באב". מי אמר שהחיים פשוטים...
50 צפייה בגלריה
מקדש הבאים כיום - ובשנת 1972
(צילום: רון פלד והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: דן הדני)
הבהאא-אללה התגלגל בסופו של דבר ב-1868 לעכו, שבה גם נקבר ב-1892. כך הפכה עכו למקום הקדוש בעולם לבהאים. בשנת 1868 סיים בהאא אללה את סיפרו, שלטענתו נכתב בהשראה אלוהית. באותה שנה הגיע במסגרת טיול עם בנו אל הכרמל, והתלהב מהנוף המרשים של הטבע וממפרץ חיפה. את ההר כינה הר האלוהים, וקבע כי מכאן תצא הבשורה הבהאית אל רחבי העולם.
בשנת 1909 רכש כאן את האדמות מידי הטמפלרים בנו של הבהאא אללה, עבאס אפנדי ("עבד אל-בהאא"). את התוצאות אתם רואים גם כיום בתצלומים.
50 צפייה בגלריה
הגנים הבהאים בחיפה, 1972
(האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: צוות יפפא)
הכיפה המוזהבת שבצילום היא מקדש הבאב, המקום העליון בפרסית. הבאב עצמו, עצמותיו הועברו לכאן ב-1909. מתחת לכיפה גם קבור עבאס אפנדי, והכיפה זכתה בערבית לכינוי "כוּפּ אל עבאס" - הכיפה של עבאס. ליד מבנה הכיפה שוכנים מבני הארכיון של הדת הבהאית.
מאוחר יותר, בשנות השמונים של המאה ה-20, נבנו מבנה גדול המשמש כהיכל הצדק העולמי וכן הספרייה ובית היועצים. כך הפכה חיפה למרכז העולמי של הדת הבהאית.
בשנת 2008 הוכרזו הגנים הבהאיים בחיפה כאתר מורשת עולמית, והם פתוחים לקהל ללא תשלום.
מהו המשותף לדוד המלך ולשמשון הגיבור? שניהם נלחמו בפלישתים, שהתאגדו כמתואר במקרא בברית של חמש ערים פלישתיות: עזה, אשקלון, גת, עקרון ואַשְׁדּוֹד שהוכרזה כעיר בשנת 1968, ובה עסקינן.
דרומית-מזרחית לעיר ממוקם תל אשדוד המוזכר כאמור במקרא. מדובר בעיר כנענית שיושבה על ידי הפלישתים, חלק מגויי הים, אי-שם במאה ה-12 לפני הספירה, סמוך לכניסתנו אל הארץ המובטחת, תקופת ההתנחלות או ברזל 1 בפי הארכיאולוגים.
במאה ה-8 לפנה"ס שלט ביהודה, המלך עוזיהו, שעליו נכתב בספר דברי הימים: "וַיֵּצֵא, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְרֹץ אֶת-חוֹמַת גַּת וְרוקאֵת חוֹמַת יַבְנֵה, וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד; וַיִּבְנֶה עָרִים, בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים". העיר היהודאית המוזכרת ישבה ככל הנראה במיקום אחר המכונה אשדוד ים (אָסדוּדימוּ), ולה היה כבר נמל.
ב-15 במאי 1948 החלה פלישת צבאות ערב, שבמהלכהּ נבלמו הכוחות המצריים בגשר שמעל לנחל לכיש בכניסה הדרומית לאשדוד, איסדוד דאז - גשר וצומת המכונים עד היום גשר וצומת עד הלום, כי עד לכאן הגיעו המצרים.
אשדוד הוקמה ב-1956 על ידי 22 משפחות. כיום היא עיר קולטת עלייה ובתנופת בנייה נרחבת. מוזיאון תרבות הפלישתים בעיר מספר את סיפורם של גויי הים, ובו תוכלו אתם בעזרת ידיכם לדחוף את עמודי המקדש הפלישתי (בעזה) ולשחק אותה שמשון הגיבור. חוויה משעשעת לילדים ולמבוגרים כאחד.
באשדוד שפע משאבי טבע - רצועת חוף ים מדהימה באורך של 14 ק"מ, כמו גם דיונות חול שהולכות ונעלמות מארצנו. באשדוד נמצא הנמל הימי הגדול ביותר בישראל, ובעיר גם מרכז לאומי לתעשיות, מסורתיות וגם מתקדמות.
מי שלא היה באשדוד בעשור האחרון, לא בטוח שיזהה אותה. מגדלי דירות ענקיים, פארק מזרקות מים ושיט, וכמובן הטיילת והחוף המוכרים ומסעדות נפלאות. בטוח שדוד המלך היה מסתדר כאן היום מצוין, ובטח גם היה שמח לשבת עם שמשון על בירה טובה בטיילת. מי יודע. תכלס, עוד לא מאוחר.
חומות בית שאן המקראית מוכרות לנו מהתיאור הלא נעים על תליית גופתו של שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, המלך הראשון, לאחר שהתאבד בקרב הגלבוע מול הפלישתים שהזכרנו קודם באשדוד. בספר שמואל א' נכתב "וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן".
בית שאן מיושבת כבר מעל ל-6,000 שנה, מאז התקופה הכלכוליתית, והוכרזה כעיר רק בשנת 1999. לעיר שמות רבים לאורך ההיסטוריה – "אשאן", "בֵּית שָׁן", "ביישן" ו" בִּיסַאן", שעוּברת לשם בית שאן.
50 צפייה בגלריה
בית שאן בשנת 1970 - וכיום
(צילום: רון פלד והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: דן הדני)
לפני קצת פחות מאלפיים שנה זכתה לשם "סְקִיתוֹפּוֹלִיס". זוהי בית שאן שאפשר (וחובה) לבקר בגן הלאומי שבליבהּ - עיר מפוארת שנהרסה ברעידת האדמה הגדולה של שנת 749 לספירה. ברחבי בית שאן נמצאו גם רצפות בתי כנסת מתקופת המשנה והתלמוד. בין שאן היא אחת הערים שרבי יהודה הנשיא פטר אותן ממצוות התלויות בארץ, כפי שגם מוזכר בכתובת הפסיפס הנדירה שנמצאה בתל רחוב הסמוך.
רק במהלך המאה ה-19 החלו העות'מאנים לשקם ולהרחיב את ביסאן, שבה גם שרד עד היום בית הממשל הטורקי, הסראייה - מבנה מפואר ששופץ לא מזמן.
בבית שאן הוקמה בתחילת המאה ה-20 תחנה מספר חמש מתוך שמונה התחנות של מסילת הרכבת החיג'אזית, תחנת "ביסאן". במהלך 2016 נחנכה מחדש תחנת הרכבת, ושוב ניתן לנסוע ברכבת העמק מחיפה לבית שאן ולעפולה.
במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, בשנת 1936, פונו יהודי ביסאן האחרונים מהעיר. העיר נפלה בידי ההגנה שלושה ימים בלבד לפני הכרזת המדינה במאי 1948. כמו ברמלה, באשדוד ובערים אחרות, התיישבו בבית שאן עולים חדשים מיד לאחר הקמת המדינה. חג שמח דוד לוי!
"תן לי יבנה וחכמיהָ..." ביקש הריב"ז, רבי יוחנן בן זכאי, מהמצביא הרומי אספסינוס, אביו של טיטוס אשר יחריב לימים את ירושלים ואת בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. כך מסופר בתלמוד הבבלי על בן זכאי, שהחליט להתפשר ולשמור על ההנהגה הרוחנית של העם היהודי, בהבינו כי בית המקדש וירושלים כנראה כבר לא יינצלו. ביקש וקיבל.
כאן ביבנה, מיד לאחר החורבן, החל בשיקום היהדות והשלטון הרוחני של העם - חידש את הסנהדרין ואת מוסד הנשיאות. כאן החל במתן פתרון חלופי למקדש שנהרס. אין הקרבת קורבנות. שבר עצום בעם היהודי. כאן קבעו את לוח השנה העברי מחדש, וכאן גם חידשו את הקשר עם יהודי הגולה. זו הייתה גדולתו של הריב"ז.
יבנה מוזכרת כבר במקרא, בדברי הימים ובספר יהושע. ימי תפארתהּ, כאמור, היו לאחר החורבן. במאה ה-11 זכתה שוב לעדנה בתקופה הצלבנית, לאחר שהפכה לבירת רוזנות יפו ואשקלון ושמה שונה לאבלין. יבנה עברה בין ידיים צלבניות למוסלמיות, וחוזר חלילה.
זה התחיל בצלאח א-דין והמשיך בתקופה הממלוכית. מעין פינג-פונג שלטוני. לבסוף כבשוה הממלוכים, ובנו בה מעל לנחל שורק גשר אבן ששרד עד ימינו (ביציאה לכיוון רחובות), בדיוק כמו גשר גינדס בלוד – שניהם גשרים שנבנו על ידי השליט בייברס על דרך הדואר הממלוכית (טריק אל-בריד בערבית) מקהיר לדמשק.
עד למאה ה-20 שכן במרחב כפר ערבי בשם יִבְּנא, שנכבש בסוף מאי 1948. לאחר המלחמה הגיעו עולים חדשים אל המקום והוקם היישוב כפר יבנה, ובו השכונה הראשונה עם השם הגאוני "שיכון חיסכון". ב-1951, כמו בהרבה אזורים בארץ, הוקמה כאן מעברה.
יעברו 13 שנה והיישוב יחזיר עטרה ליושנה, וייקרא שוב יבנה - בדיוק כמו בימי הריב"ז. ב-1986 תהפוך לראשונה לעיר בישראל. ביבנה מכהן ראש עיר שנכנס לפני כשנתיים לרשימת ראשי הערים המחזיקים בתפקידם מעל ל-20 שנה.
הידעתם שבמקור פֶּתַח־תִּקְוָה היתה בכלל אמורה להיות ב...יריחו? כן כן, היו אלה יואל משה סלומון, זרח ברנט ודוד מאיר גוטמן אשר הקימו יחדיו קבוצת רכישה (ציונות חברים, ציונות, לא קפיטליזם) וניסו לרכוש קרקע ביריחו, במטרה להקים יישוב יהודי בשם פתח תקווה.
לאחר שרכישת הקרקע לא צלחה בידיהם, התאגדו יחד עם יהושע שטמפפר וד"ר מזאראקי וחיפשו קרקע באזור סולידי יותר, סמוך לירקון. כך קיבלנו את המושבה פתח תקווה בשנת 1878, שהפכה לעיר בשנת 1937. אמנם פ"ת הוקמה לראשונה ב-1878, אבל ננטשה לאחר שלוש שנים והוקמה מחדש.
אבל זה לא היה כזה פשוט, בכל זאת, עד היום ישנו ויכוח סוער (טוב, קצת נסחפנו) בין פ"ת וראשל"צ סביב השאלה מי הייתה הראשונה. גם רֹאשׁ פִּנָה (גֵיא אוֹנִי) חזק במירוץ. חבל שהאינטרנט לא עבד טוב לפני 140 שנה, אולי היינו קובעים סופית מיהי הזוכה המאושרת.
האמת, אנחנו יודעים את התשובה מיהי הראשונה שזכאית לשם אם המושבות, אבל לא רוצים להסתבך, בטח לא ביום העצמאות. נרמוז רק ששמהּ של המושבה המנצחת מבין שלוש המועמדות מורכב משתי מילים. נו, ניחשתם?
בתמונות שלפניכם ניתן לראות את כיכר המייסדים אז והיום. הכיכר הייתה מרכז העיר, סביבה הלכו ונבנו בתים ושכונות, ולא הרחק ממנה נמצא השוק העירוני. גם כיום הכיכר היא חלק משמעותי ממרכז העיר.
ברוך בואכם אל העיר הצפונית במדינת ישראל - קִרְיַת שְׁמוֹנָה. למי ששאל את עצמו מיהם השמונה שעל שמם נקראת קריית שמונה, מדובר בשמונת נופלי קרב תל-חי המפורסם, שהתרחש ב-1 במרץ 1920: דבורה דרכלר, יעקב טוקר, בנימין מונטר, שניאור שפושניק, אהרון שר, שרה צ'יזיק, זאב שרף וכמובן, יוסף טרומפלדור.
מי שיחפש את סמל עיריית קריית שמונה לא יפספס את האריה השואג של תל-חי – "אִם תִּרְצוּ, אֵין זוֹ אַגָּדָה!" - אוּפס סליחה, ערבבנו סיפור ציוני אחר. "טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוׁ!".
50 צפייה בגלריה
מעבר חלסה בעיר בשנות ה-50 - וכיום, עם ראש העיר הנוכחי אביחי שטרן
(צילום: באדיבות ארכיון עיריית קריית שמונה)
היישוב הוקם שנה לאחר קום המדינה כמעברה לכל דבר ועניין, מעברת "חלסה" שמהּ בישראל (על שם הכפר הערבי אל-ח'אלצה), שבה גרו בשיאהּ כ-5,000 איש.
השם הוחלף לקריית יוסף על שמו של יוסף טרומפלדור, ובמהלך 1952 הוסב סופית לקריית שמונה. ק"ש הוכרזה כעיר ואם בישראל בשנת 1974.
העיר העברית הראשונה נוסדה בשנת 1909 ועברה כברת דרך מאז. שדרות רוטשילד היו לפני 110 שנים ואדי חולי שמולא ושוטח על ידי מריצנים - מפעילי מריצות עבריים.
הקיוסק הראשון של תל אביב הוקם במפגש שדרות רוטשילד ושדרות הרצל ב-1910, ואילו כיום נמצא ממש כאן ריכוז מסעדות ובתי קפה מהגדולים ומהמרכזיים בישראל.
מייסדי העיר בשדרות רוטשילד של היום, מול ביתו של מאיר דיזנגוף (שבו שכן בעבר מוזיאון תל אביב) וקרוב למקום שבו נערכה הגרלת המגרשים הראשונה. ממש בנקודה זו קמו מכון המים ובית הוועד הראשון.
בטקס שהתקיים במרץ 1951 נכחו ראש העיר ישראל רוקח, שר החוץ דאז משה שרת ודוד סמילנסקי, נציג המייסדים, וכך קיבלנו את כיכר המייסדים.
50 צפייה בגלריה
דוד בן גוריון בזמן שמיעת התקווה ביום העצמאות הראשון בקריה, 1949
(צילום: דוד אלדן, לע"מ)
בסמוך, במה שהיה ביתו של מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב, הכריז בן גוריון במאי 1948 על הקמת מדינה היהודים היא מדינת ישראל.
50 צפייה בגלריה
משה שרת נואם בטקס חניכת האנדרטה למייסדי העיר בשדרות רוטשילד בשנת 1951, וכיום
(צילום: רון פלד וארכיון העיר תל אביב)
אזור שדרות רוטשילד, כחלק מהעיר הלבנה של תל אביב, הוכרז ב-2003 כאתר מורשת עולמית בזכות הסגנון הבינלאומי שהגיע אל העיר בשנות ה-30 - אחד הסגנונות האדריכליים אשר השפיעו עליו התפתח בבית ספר גרמני לאדריכלות בשם באוהאוס, ומכאן גם כינויו.
סגנון זה, בנוסף לסגנון האקלקטי של שנות ה-20, נתן לאזור את ייחודו, ובקיצור חגיגה ארכיטקטונית. מעניינת העובדה שאחת הסיבות להכרזת האזור כאתר מורשת עולמית היה ריכוז המבנים בסגנון באוהאוס באזור, שהוא די נדיר שכן באירופה פשוט לא שרד הרבה בגלל מלחמת העולם השנייה - והנה תל אביב זכתה מן ההפקר.
בירת הנגב והדרום נוסדה בשנת 1900 בשם הערבי ביר א-סבע, והיא העיר היחידה בארץ ישראל אשר נוסדה ב-400 שנות השלטון העות'מאני בארצנו. היא בסך הכול צעירה מתל אביב בתשע שנים.
בספר בראשית מוזכרת בְּאֵר שֶׁבַע לראשונה, ומכאן מקור שמה - "וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית. וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן... וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת. עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע, כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם".
שיטוט רגלי קליל במרכז העיר העתיקה יוביל אותנו לשלושת מוסדות השלטון הטורקיים בעיר - בניין הסראיה, שכיום עדיין משמש בסיס של צה"ל ומשטרת ישראל, בניין המושל והמסגד. השניים האחרונים משמשים כיום מוזיאונים.
50 צפייה בגלריה
כיום: מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, בעבר: מסגד
(צילום: רון פלד ובאדיבות גואל דרורי)
מבנה המסגד נחנך ב-1906, ומעניינת העובדה שהטורקים בנו אותו מאבנים שאותן "שתוּ" משרידי העיר הנבטית חֲלוּצָה. אתריהָ ההיסטוריים של העיר, יחד עם הפיתוח המואץ שעוברת העיר בעשור האחרון, גם בפן התיירותי, הפכו את העיר לטעמנו למצדיקה ביקור של יום שלם. הוסיפו לכם לרשימת הביצוע שלאחר הקורונה.
50 צפייה בגלריה
מפגן עצמאות בבאר שבע, 1964 (באדיבות האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני צילום: צוות יפפא)
בבאר שבע ממוקם אחד מששת בתי העלמין הצבאיים הבריטיים המרכזים בארץ ישראל, ובו טמונים נופלי מלחמת העולם הראשונה הקשורים לצבא הוד מלכותהּ. בשנים האחרונות נפתח מרכז מבקרים צנוע וחווייתי בכניסה אל בית העלמין, המספר את סיפורם של חיילי אנזא"ק ושל הקרב על באר שבע בסוף אוקטובר 1917. מומלץ.
תחקיר קל שלנו על העיר הדרומית חשף כי במועדון השחמט בבאר שבע מספר השחמטאים בדרגת רב-אמן (הדרגה הגבוהה ביותר בתחום) הרב ביותר בכל העולם, ביחס לגודל האוכלוסייה. תודו שהופתעתם כמונו, ושחייכם כבר לא יהיו אותו הדבר לאחר גילוי זה.
לנו באר שבע מזכירה שני אנשים שיצאו מן העיר: שלום אביטן, מלך השערים של קבוצת הפועל באר שבע בכל הזמנים, ואיך לא - צביקה הדר. זגורי אימפריה!
ונסיים, איך לא, בכותל המערבי. הנה כמה עובדות מעניינות שלא בטוח שידעתם על הקיר שבכלל אינו שריד של בית המקדש, אלא של החומה החיצונית של הר הבית אשר הקיפה את המקדש. עוד עובדה מעניינת: ב-2011 חשפו אנשי רשות העתיקות כי בנייתו של הכותל המערבי כלל לא הושלמה על ידי המלך הורדוס, אלא רק כ-20 שנה אחריו.
במדרש רבה על שיר השירים נכתב כי "מֵעוֹלָם לֹא זָזָה שֶׁכִּנָּה מִכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ". השנים והמסורת עשו את שלהם, והכותל המערבי החיצוני של הר הבית התקדש. רחבת הכותל כיום היא בית כנסת הנשען על הר הבית וקרוב לקודש הקודשים – אבן השתייה.
אורכו של הכותל המערבי, כבר אלפיים שנה מאז שנבנה, הוא 488 מטרים. אנחנו מכירים רק את 60 המטרים שברחבת הכותל. בקרו במנהרת הכותל או בחפירות הכותל (מרכז דווידסון) ותגלו נדבכים נוספים, תרתי משמע, של הכותל. גובהו של הכותל במקור היה 60 מטרים. כיום הנקודה הגבוהה ביותר ששרדה מגיעה לכ-40 מטרים.
רחבת הכותל לא הייתה קיימת עד שנת 1967, עת נבנתה על שרידי שכונת המוגרבים שעמדה במתחם זה עד אז. בצד השמאלי של השכבה רואים גדר מתכת. זוהי הגדר האותנטית שעליה תלו הצנחנים ביוני 1967 את דגל ישראל. הגדר עדיין שם.
50 צפייה בגלריה
הכותל המערבי, כמה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים
(באדיבות האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: צוות יפפא)
פתקים רבותיי, פתקים. מדוע זה שמים פתקים בכותל? מהו מקור המנהג? מסתבר שישנן כמה גרסאות, סיבות ומסורות למנהג זה, וקשה להכריע ביניהן.
גרסה אחת טוענת שהמנהג החל בימי תחילת תנועת החסידות. החסידים נהגו למסור למורם ורבם, האדמו"ר, פתקים שכונו "קוויטלעך", ובהם אזכור שמות קרובי משפחה למען יוזכרו בזמן תפילתו ויזכו לברכה. כשנפטר האדמו"ר נהגו להניח אותם פתקים על קברו של האדמו"ר. לימים הטמינו החסידים את הפתקים בכותל המערבי. מעניין שדווקא כיום אנשים דתיים לא נוהגים להטמין פתקים, אלא לבקש את אשר על ליבם בקול במהלך תפילתם בכותל.
50 צפייה בגלריה
חיילים מתפללים בכותל המערבי בשנת 1989
(צילום: האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, צילום: צוות יפפא)
רגע, כל כך הרבה פתקים, איפה יש מקום כולם? אז זה הזמן לספר שכמה פעמים בשנה אוספים את הפתקים לשקיות וקוברים בהר הזיתים. בערך מאה שקיות בשנה. אגב, האם המנהג של הטמנת פתקים הוא ייחודי לכותל? נסו פעם להסתכל על עמודי הכניסה של כנסיית הקבר ברובע הנוצרי, ותגלו גם שם פתקים. רגע, אז מהו המקור?
הידעתם שלכותל המערבי יש המשך ואפשר להגיע אליו, מלבד מנהרת הכותל, וגם בו להתפלל ולהטמין פתקים? קטע זה מכונה הכותל הקטן, והוא נמצא כ-170 מטר צפונית לרחבה, סמוך לשער הברזל שבלב הרובע המוסלמי.
ולסיכום, הכותל פתוח 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, אבל בימי הקורונה החודש נצפתה רחבת הכותל ריקה לחלוטין. לכי מכאן קורונה, את לא רצויה! ובנימה זו, מקווים שלא הרסנו לכם מיתוסים...
