הצצה לנצרת שעוד לא ראיתם
(צילום ועריכה: גלעד ילון)

שבת בבוקר, התעוררתי בבניין בן 300 שנה לפחות, בין גגות העץ לקשתות האבן והמדרגות המקוריות הבנתי שאת השבת שלי אתחיל הפעם בצורה מעט שונה והרבה יותר ציורית ממה שאני רגיל.

הסנונית הראשונה לשינוי העיר

הגסטהאוס "בית פאוזי" עם הסיפור המיוחד בנצרת - שהיה מנומנם וריק יחסית, נתן לי להרגיש כאילו חזרתי אחורה בזמן לתקופה קצת אחרת, ולכמה רגעים הספקתי לשכוח שבחוץ יש עדיין קורונה. האחוזה, בת שלוש הקומות, התקרה בגובה שישה מטרים, צבועה במלאכת יד ומרוצפת שיש טורקי, ישר מכניסה את הנכנסים אליה לעולם אחר.
בית פאוזי עאזרבית פאוזי עאזר
בית פאוזי עאזר
(גלעד ילון)
בית פאוזי עאזר הוא הוסטל מבית "אברהם הוסטל" – רשת הוסטלים ישראלית בארץ, שעד לפרוץ הקורונה מרבית אלו שהתארחו בה היו תיירים מחו"ל. ההוסטל, שוכן בבניין אבן מרשים בן מעל 200 שנה, ששימש בעברו כאחוזה גדולה שהייתה בבעלותו של פאוזי עזאר, אשר התגורר שם עם משפחתו.
שריפה שפרצה במבנה לאחר מותו ומות אשתו, הרסה את רובו, והוא ננטש למשך שנים רבות. בשנת 2004, מעוז ינון - הבעלים של "אברהם הוסטל" - החליט לפתוח במקום את הגסטהאוס הראשון בנצרת, ורתם לשם כך את מרווא סוריידה, נכדתו של פאוזי.
"מה שקרה פה זה מטורף", אומרת לי מנהלת המקום רעות הלוי-קוואיקו. "בשנתיים האחרונות יש קצב גבוה של חנויות שנפתחות ודברים שקורים באזור." רעות ומרווא למעשה משמשות את הדוגמה טובה ביותר למה שנצרת שואפת להיות – שילוב של תרבויות ואנשים - עם דגש על נשים, ממקומות שונים.
מנהלות ההוסטל מרווא טהא אבו ראני ורעות הלוי-קוואיקומנהלות ההוסטל מרווא טהא אבו ראני ורעות הלוי-קוואיקו
מנהלות ההוסטל מרווא טהא אבו ראני ורעות הלוי-קוואיקו
(גלעד ילון)
רעות - ישראלית יהודייה שגדלה בירושלים ומרווא - ישראלית ערבייה שגדלה באזור, חברו יחד לנהל את בית ההארחה. גם בשוק נראה שהכוח הנשי שולט: רוב החנויות שנפתחו הן של נשים. "מעל 90 אחוז נשים וזה לא טריוויאלי בעיקר באזור הזה." הסבירו השתיים.

נקודה חשובה למחשבה

לפני שנדבר על כל מה שיש לנצרת להציע לכם, ויש הרבה, כדאי להציף את התחושה שמרחפת מעל לכל הביקור כאן. מדובר בסוגיה מורכבת מאוד שאי אפשר להתעלם ממנה, בעיית הזהות בעיר.
הצדדים היפים של נצרתהצדדים היפים של נצרת
הצדדים היפים של נצרת
(גלעד ילון)
אווירה של חו"ל, נצרתאווירה של חו"ל, נצרת
אווירה של חו"ל
(גלעד ילון)
התקופה הנוכחית וסגירת השמיים בפני תיירים מחו"ל גרמה תחילה לסגירה טוטאלית של העסקים ומקומות התיירות והבילוי בעיר וכמו בכל עיר המתקיימת ברובה על תיירות, קל וחומר על תיירות חוץ - בוודאי שתקופה שכזאת יכולה למוטט עסקים רבים. כעת כשאלו מנסים להתאושש ולפתוח את שעריהם מחדש, נראה שמצד אחד הם צמאים לכל סוג של תיירים, גם מקומיים כמובן, אך מצד שני לא היה אפשר להתעלם מכך שלא כולם מקבלים זאת בידיים פתוחות.
נראה שחלק מהעסקנים בעיר מבינים שהתיירות הישראלית היא בעצם הברירה היחידה שנותרה להם כל עוד השמיים סגורים, אך לא תמיד יש הרגשה מזמינה להסתובב ברחובות העיר.
חשוב להבהיר, זה לא שלא בטוח בעיר, אבל כשיש מקומות שמסרבים לענות לכם בעברית לצד כתובות גרפיטי פרו פלסטניות שמתנוססות על קירות המבנים, אולי לא כל אחד ירגיש בנוח לשוטט ברחובות העיר ובטח שלא להישאר אדיש להרגשת הזרות. תוסיפו לכך את העובדה שאין חנייה בקרבת השוק והעיר לא ממש נקייה - כך שמי שאוהב אתגרים ולא נרתע מסביבה מאתגרת יכול ליהנות כאן, היתר איך נאמר - פחות.
גם חלק מהעיר - גרפיטי פרו פלסטיניגם חלק מהעיר - גרפיטי פרו פלסטיני
גם חלק מהעיר - גרפיטי פרו פלסטיני
(גלעד ילון)
חשוב לציין שאם החלטתם לבקר בנצרת ולא להתרגש מכל הבאז, אתם עדיין תפגשו אנשים נחמדים, תחוו תרבות שונה וסביר שגם מאוד תיהנו. מצד אחד הכנסיות המפוארות ייתנו לכם הרגשה כאילו אתם באירופה והשוק העתיק ששופץ בתחילת המילניום מספק חוויה אוריינטלית מודרנית.
מהחשובות בעולם: כנסיית הבשורה בנצרתמהחשובות בעולם: כנסיית הבשורה בנצרת
מהחשובות בעולם: כנסיית הבשורה בנצרת
(גלעד ילון)
כנסיית הבשורה היוונית אורתודוקסית "גבריאל הקדוש"כנסיית הבשורה היוונית אורתודוקסית "גבריאל הקדוש"
כנסיית הבשורה היוונית אורתודוקסית "גבריאל הקדוש"
(גלעד ילון)
עם זאת ובגלל כל מה שעברה העיר במהלך השנים נרקמה סביבה זהות מורכבת, אפילו מסובכת מדי שגורמת לתהייה ולבלבול - גם למקומיים וגם לאלו שבאים לבקר בה. וכשכל זה תופס אתכם כשאתם לא ערוכים לכך, החוויה עלולה להתמסמס ולהיפגע.
אנחנו חיים במדינה שמקדשת את חופש הביטוי (לפחות כך אני רוצה להאמין) וזאת זכותם של המקומיים להתבטא בצורה כזאת או אחרת. אבל כשמקבלים את ההרגשה שזה הדבר שהכי חשוב להם, הם בעצם קצת יורים לעצמם ברגליים.
נצרת סובלת מבעיית חנייהנצרת סובלת מבעיית חנייה
נצרת סובלת מבעיית חנייה בקרבת העיר העתיקה והלב התיירותי בעיר
(גלעד ילון)
אם נצרת הייתה עיר אירופית היא הייתה מעצמת תיירות, אבל היא לא. היא עיר חשובה בקנה מידה עולמי שנמצאת באזור בעייתי. בין זמנים רגישים בהיסטוריה האזורית ובמציאות פוליטית מורכבת, כמעט כמו בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון.

להגיע ללב האנשים דרך הצלחת

מסעדת "תשרין"
ולאחר שהביקורת האישית נכתבה אפשר לדבר על הצדדים הנעימים בעיר ורוב העסקים שביקרתי בהם מחזקים צדדים אלו. מסעדה "תשרין" היא הוכחה שאפשר גם אחרת.
המקומיים חלמו בגדול והקימו שני סניפים בנצרת ובעיר הסמוכה נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר) של המסעדה שמתיימרת לא להיות עוד מסעדה טיפוסית לאזור.
מסעדת "תשרין"מסעדת "תשרין"
מסעדת "תשרין"
(גלעד ילון)
"יש כאן פיוז'ן, כשמצד אחד אנשים מתל אביב לא רוצים אוכל תל אביבי ומקומיים לא רוצים עוד מסעדה מזרחית", הסבירו לנו במסעדה. בעלי המסעדה שהוקמה עוד מימי העות'מאנים בשנת 1868 מאמינים שדרך הצלחת אפשר להגיע ללב של האנשים. מאז תקופת הקורונה השכילה "תשרין" להציע גם קייטרינג עד לבית הלקוחות. "אנשים שאוהבים קולינריה, היסטוריה ותרבויות אחרות - זה מקום מושלם בשבילם".
להגיע ללב דרך הצלחת, "תשרין"להגיע ללב דרך הצלחת, "תשרין"
להגיע ללב דרך הצלחת, "תשרין"
(גלעד ילון)
פרטים: מסעדת תשרין, כיכר המעיין, נצרת.

כנאפה "אם עלי"
ישנם עוד עסקים שיקבלו אתכם בזרועות פתוחות. אחד מהם הוא הכנאפה המפורסם בעיר - "אם עלי" של עזמי חאמד, בחנות שכל כולה מוקדשת אך ורק לקינוח האהוד שאף התחזק בשנה האחרונה עד לכדי "כנאפיות" ברחבי הארץ ובדגש על תל אביב-יפו שמוכרות רק את הקינוח על שלל סוגיו וטעמיו.
אי אפשר בלי כנאפה: "אום עלי"אי אפשר בלי כנאפה: "אום עלי"
אי אפשר בלי כנאפה: "אום עלה"
(גלעד ילון)
"אני מקווה שנעודד את נצרת לקום לתחייה בתוך תקופת הקורונה", הסביר לנו חאמד בחיוך מאוזן לאוזן והמשיך תוך כדי ההכנה: "אני מנסה דרך הכנאפה שלי, יש אנשים שדרך המיצים שלהם ואחרים בחיוך שלהם, אפשר להחזיר את נצרת לחיים". לאחר טעימה מוצלחת סיכם חאמד "נצרת יפה בזכות האנשים שלה, האוכל שלה, הממתקים ברחובות ובזכות העיר העתיקה שלה".
פרטים: כנאפה אם עלי, 6098 2, נצרת.

בית הקפה הראשון בארץ: "אבו סאלם"
לא יכלנו לבקר בנצרת מבלי לקפוץ למקום הוותיק של וויסאם אבו סאלם, בעל הבית של "קפה אבו סאלם", בית קפה שהוקם בשנת 1914 והיה בזמנו לבית קפה הראשון בארץ.
לאחר שסבו ואביו ניהלו את העסק הגיע תורו של וויסאם, שהציג את הביקור בבית הקפה שלו כחוויה של חזרה בזמן. "הכל מלפני מאה שנה, מהתקופה של סבא ואבא. זה המקום להרגיש את נצרת, לבקר כאן ולשתות את משקה הקינמון הייחודי שלנו לצד משחקי הקופסה".
עצירת התרעננות בקפה אבו סאלםעצירת התרעננות בקפה אבו סאלם
עצירת התרעננות בקפה הוותיק - אבו סאלם
(גלעד ילון)
פרטים: בית קפה אבו סאלם, 6143, 7-15, נצרת. אתר בית הקפה.

"קפה אמאני"
אמאני טאטור פתחה בעיר את "קפה אמאני" - בית קפה בעיר העתיקה ממש מול הגסטהאוס "בית פאוזי" מתחילת הכתבה. המקום משלב בין אופי של בית קפה תל אביבי לבין אווירה מיוחדת במבנה העיר העתיקה ברחובות נצרת.
גם טאטור מאמינה שהעיר צריכה ויכולה לעשות את השינוי: "אני מאמינה באזור פה. יש לנו מקום מדהים והבניינים ההיסטוריים מדברים בעד עצמם ואנחנו רוצים שאנשים יראו מה שאנחנו רואים", סיכמה.
פרטים: קפה אמאני, 6112, נצרת. עמוד הפייסבוק של בית הקפה.

אופנה נצרתית
ולא רק בתי קפה ומתוקים מחכים לכם כאן, הידעתם שיש אקדמיית אופנה בנצרת? "אקדמיה דה מודה" לעיצוב אופנה - הערבית הראשונה בארץ שהוקמה על ידי סאהר אקוול - זוכת "פרויקט מסלול המזרח התיכון" לפני שנתיים.
ללמוד אופנה באקדמיה DI Modaללמוד אופנה באקדמיה DI Moda
ללמוד אופנה באקדמיה DI Moda
(גלעד ילון)
"כל מי שעובר כאן נכנס, מסתכל ומתעניין ולרוב מופתע לגלות על קיום האקדמיה", מספרת מנהלת המוסד.
פרטים: אקדמיה די מודה, אל בישארה, נצרת, 16000. עמוד הפייסבוק של האקדמיה.

"הפינה של גאדה"
חנות קטנה בבעלותה של גאדה בולוס, מדריכת טיולים מזה עשרים שנה בארץ ובחו"ל וחוקרת תרבות. בולוס הקימה את המיזם לפני ארבע שנים. היא תזמין אתכם להקרנת סרטים מהמיזם שלה ולשעת סיפור לכל המשפחה לצד קצת טעימות ושירה מהתרבות הארמנית והצ'רקסית.
הפינה של גאדההפינה של גאדה
הפינה של גאדה
(גלעד ילון)

ויש גם פסטיבל: "שוק נצרת"

בסוף השבוע הקרוב 9-11.7.20 עתיד להתקיים פסטיבל בנצרת שיכלול, במידת האפשר ובהתאם להנחיות - סיורים, פעילויות וסדנאות לכל המשפחה.
העיר תזמין אתכם לשבת בבתי הקפה, להציץ בחנויות, לשמוע סיפורים מעניינים ועתיקים מבעלי העסקים, ללון בגסטהאוסים וקצת לשנות אווירה. מפי מארגני הפסטיבל נמסר כי יבוצעו התאמות בהתאם למצב והפעילויות יהיו בעיקר בחוץ ובקבוצות קטנות.

הכותב היה אורח של גסט האוס "פאוזי עזאר"