ברוכים הבאים לרומא(צילום: רון פלד)
שבוע ברומא, עם ילדים או בלעדיהם, הוא ללא ספק חוויה מיוחדת הכוללת פיצה, פיאצה, קיסרים, מזרקות, מנורת מקדש, גלדיאטורים, את הכס קדוש ואת מה שביניהם. אנחנו בחרנו להתמקם במרכז העיר, סמוך לנהר הטיבר (Tiberis בלטינית) ובמרחק של קצת פחות משני קילומטרים מהקולוסאום ומהוותיקן, צמוד לרובע טְרַסְטֶוֶרֵה (Trastevere) שופע המסעדות ואתרי הבילוי, חמש דקות מהרובע היהודי ומהפנתיאון. מיקום מעולה, שאפשר לנו לשוטט רגלית ולהגיע אל שלל אתרי רומא. ∙ לחרוש את לונדון עם הילדים ולחזור בחיים

היום הראשון – כיכרות רבותיי, כיכרות

הדירה שבה השתכנו סמוכה לכיכר פיורי (קמפו די פיורי - Campo de' Fiori) ולשוק שבו ביקרנו מדי בוקר. קפה, פירות או ארוחת בוקר במסעדות הסמוכות הם בהחלט דרך מצוינת לפתוח את הבוקר ולהרגיע את הרעב. דקות בודדות של הליכה והגענו אל פיאצה (כיכר) דלה רוטונדה (Piazza della Rotonda), שלדעתי יש לכנותה כיכר הצפיפות. כשתגיעו תבינו - זו הפעם השלישית שלי ברומא, והצפיפות כאן עקבית. מהכיכר נכנסים אל מבנה הפנתיאון (Pantheon), המקום שבו סגדו לאלים ברומא העתיקה ואשר נבנה לראשונה על ידי המצביא מרקוס אגריפס (Marcus Vipsanius Agrippa), יד ימינו של הקיסר אוגוסטוס, שפיתח יחסי חברות קרובים עם הורדוס ואף ביקר בשנת 15 לפני הספירה בבית המקדש בירושלים והקריב כמאה שוורים. המבנה המקורי נהרס ונבנה מחדש בצורתו הנוכחית במאה השנייה לספירה על ידי הקיסר אדריאנוס, שאיתו עוד נסגור מאוחר יותר חשבון בן אלפיים שנה עם העם השוכן בציון. כאן גם נפגש הסנאט הרומאי ולימים, אי שם במהלך המאה השביעית לספירה, הוסב לכנסיית Santa Maria Rotonda במתכונתה הנוכחית.
הפנתאון רומא
הפנתיאון
(צילום: shutterstock)
קשה לפספס את כתובת ההקדשה שבכניסה למבנה - "M AGRIPPA L F COS TERTIVM FECIT", ובעברית: "מרקוס אגריפה בן לוקיוס בנה זאת בכהונתו השלישית כקונסול". אומנם המבנה של אגריפס חרב כאמור ונבנה מחדש על ידי אדריאנוס, אבל כבוד נשאר כבוד. כך זכינו למבנה נדיר בן כאלפיים שנה שנותר שלם. אדריאנוס הוא שהקים את המבנה הכיפתי הנוכחי, שקוטרו הפנימי כ-45 מטר. על מנת שכיפה אדירת ממדים זו תשרוד, השתמש אדריאנוס באפר וולקני שעבר תהליך והתקשה כמו בטון, טכנולוגיה פורצת דרך באדריכלות. העמידה בתוך המבנה וההבנה שהוא כמעט בן אלפיים שנה היא מדהימה. השיטוט בסמטאות רומא מהנה. במשך כל השבוע לא השתמשנו בתחבורה ציבורית או מונית. כן, ראוי לציין שההליכה מרובה אבל הילדים שרדו, שלא לומר נהנו - וגם אם לא, זו לפחות הייתה הכוונה. בהמשך הגענו אל כיכר טורה ארגנטינה (Largo di Torre Argentina) - אתר ארכיאולוגי בלב צומת סואן שהיה חלק ממתחם ענק, שכלל את הפנתיאון שממנו הגענו ואת מרחצאות אגריפה (Thermae Agrippae).
טיול ברומא
כיכר ארגנטינה
(צילום: רון פלד)
השם ארגנטינה, אגב, נגזר משמה המקורי בלטינית של שטרסבורג (Argentoratum), עיר שממנה הגיע לרומא במאה ה-16 איש דת קתולי שבנה בסמוך ארמון וכך התגלגל השם. באתר בולטות חורבות של ארבעה מקדשים מהעתיקים ביותר ברומא, ככל הנראה כבר מהמאה הרביעית לפנה"ס, תקופה שבה במקביל הגיע אלכסנדר מוקדון לארץ ישראל והחלה תקופת השלטון היווני בארצנו. כיום פועל כאן באתר מקלט לחתולים. אומנם לא פגשנו אפילו חתול אחד, אבל צעירה מקומית שאותה שאלנו הצביעה על האתר כששאלנו היכן מקלט החתולים. הבן שלי טען שייתכן שהחתולים יצאו בדיוק באותו יום לגיבוש בוותיקן. מהיכרותי האישית עם אבא שלו, מיד הסכמתי עם התיאוריה. בסך הכול הגיוני – גם לחתולים מגיע יום גיבוש. מכאן המשכנו אל המדרגות הספרדיות (Scalinata di Piazza di Spagna). בחלקה התחתון של הכיכר מזרקה בצורת סירה, הברקאצ'ה (Barcaccia), שאותה בנו האמן פייטרו ברניני ובנו לורנצו. המקום הומה תיירים ומקומיים שיושבים על יותר מ-130 המדרגות, שנבנו במהלך המאה ה-18 כדי ליצור חיבור בין שגרירות ספרד הסמוכה לוותיקן, ובעצם לכנסייה שמעל למדרגות. מומלץ להגיע לכאן גם בערב, במיוחד לחובבי צילום. לא לחינם כלל חתן פרס נובל לספרות, יהודי בשם רוברט אלן צימרמן (להלן בוב דילן), את המדרגות בשירו מ-1971, When I Paint My Masterpiece: Oh, the streets of Rome are filled with rubble .Ancient footprints are everywhere You can almost think that you're seein' double On a cold, dark night on the Spanish Stairs
טיול ברומא
המדרגות הספרדיות
(צילום: רון פלד)
ממעלה המדרגות המשכנו כעשר דקות הליכה עד לכיכר בַּרְבֵּריני (Barbarini), וממנה המשכנו לדקה נוספת של הליכה ברחוב Via Veneto אל כנסיית סנטה מריה דֵלָה קוֹנְצֵ'צְיוֹנֵה די קָפּוּצ'יני (Santa Maria della Concezione, ובעברית תקנית מריה הקדושה של ההתעברות). מלבד הכנסייה עצמה והמוזיאון הצנוע של הנזירים הקפוצ'ינים (מסדר קתולי שהתפלג מהפרנציסקנים במהלך המאה ה-16), התפרסם המקום בשל הקריפטה (כנסייה תחתית), המעוטרת באלפי עצמות וגולגולות אדם בצורות מקוריות ומוזרות כאחד. אומנם אסור לצלם במקום, אבל את הפרצוף המשתאה של הבנים שלי לא אשכח. אותי זה דווקא שעשע. את הדרך חזרה עשינו דרך כיכר נבונה (Piazza Navona) הקרובה לפנתיאון, שבה שרדנו איכשהו בינות למוכרי מזכרות, מקלות סלפי, מטענים ניידים ושאר ירקות שבמשך שבוע שלם יציקו לנו בכל אתר ואתר. היום הראשון העמוס לעייפה בא אל סיומו. את ארוחות הערב היומיות העברנו לרוב ברובע טְרַסְטֶוֶורֵה או בכיכר די פיורי.

היום השני – על עושר ואושר, חיילים שווייצרים ומה שביניהם

לפני הכול, טיפ ראשון והכי חשוב ברומא: לקראת הביקור במוזיאון הוותיקן הכולל את הקאפלה הסיסטינית (La Cappella Sistina), וכן בבזיליקת פטרוס הקדוש (Basilica Sancti Petri) הסמוכה ובקולוסיאום (Colosseum), חובה, חובה ושוב חובה להזמין מראש באינטרנט כרטיס ללא המתנה. אומנם הדבר כרוך בתוספת של כמה אירו בודדים לאדם, אבל בכל אחד משלושת האתרים ההזמנה מראש חסכה תור של בין שעה לשעתיים לכל אחד מן האתרים. פשוט ניגשים עם הכרטיס שנרכש באינטרנט והודפס עוד בארץ לתור של מוזמנים ו/או קבוצות מוזמנות. יש להביא בחשבון שהזמנה שבוע עד שבועיים מראש לא תספק לכם את התאריך והשעה שאתם חפצים בהם, ולכן מומלץ להזמין כרטיסים מוקדם ככל שניתן. אנחנו הזמנו בכוונה כרטיסים לימים שונים - כך תוכלו להפחית לחץ ותחושת פספוס. את הבוקר בדרכנו אל הוותיקן התחלנו בחציית נהר הטיבר וגשר סנטאנג'לו ישירות אל טירת סנטאנג'לו (Castel Sant'Angelo) הסמוכה. הכינו את המצלמות. הגשר מעוטר בפסלים מרהיבים, מעשה ידיו של ברניני מסוף המאה ה-17.
טיול ברומא
גשר סנטאנג'לו
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
נהר הטיבר במבט ממצודת סנטאנגלו
(צילום: רון פלד)
גם את הגשר וגם את המצודה המקורית בנה הקיסר אדריאנוס כמאוזוליאום שבו ייקבר. אם השם אדריאנוס מצלצל מוכר, כן, זהו מדכא מרד בר כוכבא (136-132 לספירה) שגם בנה בירושלים בירתנו, וטרח לשנות את שמה לאיליה קפיטולינה ואת שמה של ארצנו לפלשתינה על שם הפלשתים. אגב, פסל מקורי שלו אפשר לפגוש במוזיאון ישראל בירושלים. לימים הפך המאוזוליאום למצודה של האפיפיור ששימשה מתחם כלא. כיום משמש המבנה מוזיאון (Museo Nazionale di Castel Sant'Angelo) ובו כלי נשק מימי הביניים ופריטים היסטוריים נוספים מהמקום. הנוף הפנורמי מגג המצודה מדהים, לא לוותר. חמש דקות הליכה מהמצודה והגענו לביקור בכס הקדוש - הוותיקן, המדינה הקטנה בעולם. גן עדן לחובבי אמנות, היסטוריה ודתות, לצלמים ולצמאי דעת. את הילדים הכנתי מראש כי עד שנגיע ליצירתו של מיכלאנג'לו על יום הדין, נרגיש קצת כמו בויה דולורוזה בירושלים ביום עמוס תיירים. סוג של דרך ייסורים בדרכנו אל המנוחה ואל הנחלה (עוד נגלה שגם שם עמוס לעייפה, השם ישמור). התחלנו את דרכנו דרך המסדרונות האינסופיים של ארמון האפיפיור. כמובן, התעכבנו ליד המומיות המצריות וחפצי אמנות וארכיאולוגיה, שדווקא עניינו את הילדים, כמו גם ציורי הקיר הרבים. יש להביא בחשבון שההליכה הארוכה עם נהרות אדם אינה קלה גם למבוגרים, וללא ספק גם לילדים.
טיול ברומא
ארמון האפיפיור במוזיאון הוותיקן
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
מומיה מצרית במוזיאון הוותיקן
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
מוזיאון הוותיקן
(צילום: רון פלד)
חשוב להכין אותם לכך שהביקור עמוס, אבל מעניק חוויה חד-פעמית. אל הקפלה הסיסטינית הגענו אחרי כשעה של הליכה בתלם - אולם שנבנה במאה ה-15 על פי מידות בית המקדש הראשון כפי שהן מופיעות בתנ"ך וציורי הקיר והתקרה, הפרסקאות של אמנים שונים וכמובן של מיכלאנג'לו, אשר הוזמן לכאן אישית על ידי האפיפיור בימים ההם של אמצע המאה ה-16. אגב, החזיקו חזק, שמו המלא היה מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ דִי לוֹדוֹבִיקוֹ בּוּאוֹנָארוֹטִי סִימוֹנִי. מתגלגל יפה על הלשון יחד עם פיצה.
טיול ברומא
הקפלה הסיסטינית
(צילום: רון פלד)
זהו האולם שבו מתכנסים הקרדינלים ובוחרים את האפיפיור בתקופה המכונה "כיסא ריק" ("sedevacante"), קרי אין אפיפיור - מת או שפרש, כפי שעשה האפיפיור הקודם ב-2013. תהליך מורכב ומרתק זה של בחירת האפיפיור מכונה קונקלווה (Conclave). בסופו של התהליך ממתינים המוני הקתולים בכיכר סנט פטרוס הסמוכה ובעולם כולו להכרזת האפיפיור, שמתבטא ביציאת עשן לבן משריפת פתקי ההצבעה (עם תוסף מיוחד עבור הצבע). לאחר מכן ייגש הקרדינל הבכיר אל מרפסת הבזיליקה שמול הכיכר ויכריז בגאון "הַבֶּמוּס פּאפּאם" (Habemus Papam) - יש לנו אפיפיור. עוד קצת הסבר על התקרה והפרסקאות תחת רעש והמולת התיירים, ומשם אל חלומם הנשגב של הילדים – הקפטריה עם הפיצה שבסוף המסלול. קתרזיס זה כאן, אבל המחירים בהתאם. מכאן המשכנו אל הכיכר המרכזית של הוותיקן, כיכר סנט פטרוס (Piazza San Pietro), שהמלצתי המרכזית היא להגיע אליה גם בערב עם חשיכה כשהכול מואר, כמעט ריק וניתן לשמוע את רעש פכפוך המים של שתי מזרקות הענק שבכיכר. אם הבן שלי אמר ששווה היה להגיע גם בערב וברגל, אין הוכחה ניצחת מכך.
טיול ברומא
הדרך לכיכר סנט פטרוס בוותיקן
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
כיכר סנט פטרוס
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
כיכר סנט פטרוס בוותיקן. צולם מגג בזיליקת סנט פטרוס
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
חיילי משמר הוותיקן
(צילום: רון פלד)
הכיכר נבנתה במאה ה-17, ובמרכזה אובליסק מצרי מקורי שהובא לרומא על ידי הקיסר קַלִיגוּלָה (Caligula), שעליו נטען בין השאר כי מינה את סוסו לקונסול ואף דרש להציב פסל בדמותו הוא בבית המקדש בירושלים, מעשה שנכשל. לשמחתנו כי רבה היא, נפלה בחלקנו החוויה של צפייה בהחלפת חיילי משמר הוותיקן השווייצרים. לבושם הצבעוני, שלא לומר ססגוני, אפשרי רק באיטליה.
טיול ברומא
כיכר הוותיקן בלילה
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
(צילום: רון פלד)

בשלב זה המשכנו אל בזיליקת סנט פטרוס (Basilica Papale di San Pietro in Vaticano), הכנסייה הגדולה בעולם ומקום קבורתם של האפיפיורים במשך השנים. פטרוס או שמעון בר יונה, שעל פי הברית החדשה זכה מפיו של ישוע לכינוי כייפא (פטרוס = סלע) במהלך פגישתם בבניאס שבארצנו (קיסריה פיליפי דאז), היה אחד מתלמידיו של ישוע, שמצא את מותו כאן ברומא על צלב. בקשתו האחרונה הייתה להיצלב הפוך עם ראשו למטה, מתוך כבוד לישוע. פטרוס הפך לבישוף הראשון של רומא ובעצם האפיפיור הראשון, מנהיגם של הקתולים (המערביים) בעולם. האפיפיור הנוכחי הוא מספר 266 מאז פטרוס. בכנסייה אפשר לבלות זמן רב. העושר האמנותי, האגדות, הסיפורים והאנקדוטות פשוט אינסופיים.
טיול ברומא
כנסיית סנט פטרוס
(צילום: רון פלד)
לחובבי מיכאנג'לו, כאן נמצא אחד מפסליו, הפייטה (Pieta = רחמים בעברית), שבו מריה מערסלת את ישוע מיד לאחר צליבתו. הכנסייה בנויה בצורה אדריכלית המכונה בזיליקה (בזילאוס ביוונית = מלך) אך לא כקתדרלה (מושב בישוף), שכן אינה משמשת מקום מושב של בישוף. על התור לטיפוס לתצפית מגג כיפת הכנסייה (120 מטר גובה) אי אפשר לדלג בהזמנת כרטיס. לנו התור ארך 45 דקות ואז עוד 330 מדרגות (ספרנו), אך ישנה גם מעלית עבור החלשים שבינינו (כך הדלקתי את הילדים לטפס ולא לעלות במעלית). והנוף, אוי הנוף. נוף פנורמי שאין שני לו, מדהים. המצלמה לא הפסיקה לתקתק. שווה כל מדרגה וטיפת זיעה - ואלוהים יודע שהיו הרבה משתיהן.

היום השלישי – פלאי עולם החדשים

את היום השלישי פתחתי בהגשמת חלום – כמה מכם הקיפו ברגל מדינה שלמה? יצאתי לריצת בוקר על גדות הטיבר והמשכתי בהקפת חומת הוותיקן, כשלושה ק"מ בלבד. תוך כדי הריצה סרקתי את החומה וחיפשתי רמז או משהו דומה לאיזו מנורת מקדש, שאליה עוד נגיע בשער טיטוס בהמשך. אחרי ארוחת הבוקר היומית בכיכר די פיורי, המשכנו בדרכנו אל הקולוסיאום דרך כיכר ונציה. אתחיל דווקא ב"אזהרת מסע": כפי שכתבתי בהתחלה, חובה להזמין מראש כרטיס המוגדר ככרטיס ללא עמידה בתור. הבעיה החלה כשהגענו לאתר וחיפשנו את התור הספציפי שלנו. בכל אחד מאתרי התיירות הראשיים, כמו בוותיקן וכאן בקולוסיאום, עמדו תיירנים, בחלקם חאפרים, שבמקום לעזור ניסו לשכנע אותנו שהכרטיס שרכשנו מחייב לעמוד בתור, אבל אפשר לקנות מהם כרטיס עוקף תור.
טיול ברומא
כיכר ונציה
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
והנה אנחנו בקולוסיאום
(צילום: רון פלד)
לאחר בדיקה מהירה בקופה עצמה (שאליה יש תור ארוך של שעתיים למי שלא הזמין מראש) נאמר לי פשוט ללכת ישירות לכניסה ולחפש שלט "מוזמנים/קבוצות" עם הכרטיס המודפס מהארץ. כך קרה ששוב נכנסנו, כולל בידוק בטחוני וכרטוס מהיר, תוך פחות מחמש דקות. אותו טריק של חאפרים קרה לי בבזיליקת סנט פטרוס בוותיקן. ראו הוזהרתם - הדרך הפשוטה היא לחפש את התור/כניסה הנכונים, ואז נכנסים במהירות וביעילות. מה לא נכתב על הקולוסיאום של רומא, האמפיתיאטרון הגדול בעולם. גם הוא קשור בעקיפין אלינו – השלים את בנייתו טיטוס, אכן, אותו טיטוס מחורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. באחת הכתובות באתר נכתב: "האימפרטור (טיטוס) קיסר אספסיאנוס אוגוסטוס הורה להקים את האמפיתיאטרון החדש משלל המלחמה". ישנם חוקרים הטוענים שבניית הקולוסיאום מומנה משלל המלחמה של טיטוס ואביו אספסיאנוס, שבזזו את ירושלים ואת בית המקדש השני - טענה שמתאימה מאוד מבחינה כרונולוגית, אבל קשה להוכיח אותה. ועוד לא דיברנו על המנורה, אבל אל דאגה, עוד נגיע אליה. "כל עוד עומד הקולוסיאום תעמוד רומא, כשייפול הקולוסיאום תיפול רומא ואיתה העולם כולו", כך כתב האנגלי בדה (המכובד) במאה השמינית. הקולוסיאום נבחר בשנת 2007 לאתר היחיד באירופה מבין שבעת פלאי העולם "החדש".
טיול ברומא
הקולוסיאום כמו העולם - עדיין קיים
(צילום: רון פלד)
נחזור לחלק הכיפי - הקולוסיאום עצמו. הגישה של שליטי רומי ותפיסת עולמם היו כי בכל שטח האימפריה יש לספק לעם לחם ושעשועים - panem et circenses. השעשועים בחינם. אם חשבתם על שלמה ארצי בתיאטרון בקיסריה (ולא אמפיתיאטרון, כפי שבטעות מכנים אותו בישראל) או אייל גולן אז תחשבו שוב, כי כאן זה גדול. הרבה יותר גדול. מעשה בגלדיאטור כחול לבן: מומלץ לצפות בסרט "גלדיאטור" בכיכובם של ראסל קרואו וחואקין פיניקס, ששחזר להפליא קרבות ענק בקולוסיאום של רומא, ממש כאן. קרבות מול חיות, הוצאות להורג ושעשועים מסוג זה למען העם. זה קרה אגב גם באמפיתיאטרון בקיסריה (ההופעות כיום מתקיימות כאמור בתיאטרון בקיסריה) ובאמפיתיאטרון בבית גוברין (האמפיתיאטרון התקני היחיד בארץ). על פי הערכות, מאז שנחנך בשנת 80 לספירה ועד לשנת 435, שבה נאסרו ההוצאות להורג כנוגד את הנצרות, נהרגו במתחם זה כאן ברומא חצי מיליון איש.
טיול ברומא
בתוך הקולוסיאום
(צילום: רון פלד)
תוך כדי הסיבוב בקולוסאום התענגתי על כך שהילדים היו בהלם מהגודל ומהעוצמה. ניצלתי רגע נדיר זה וסיפרתי להם שידוע לנו מהתלמוד הבבלי והירושלמי על גלדיאטור יהודי כשר בשם ריש לקיש (רבי שמעון בן לקיש). לקיש זכה בנעוריו לפגוש את רבי יהודה הנשיא, ולימים, לאחר שהתפרנס כגלדיאטור מקצועי, חזר בתשובה בזכות חברו רבי יוחנן והפך לגדול בתורה (בתקופת האמוראים, התקופה הרומאית המאוחרת בארץ ישראל). מסופר לנו גם במקורות על ויכוח יהודי סביב השאלה אם בכלל מותר ליהודי להשתתף כצופה במופע שעשועים מסוג זה, שנוגד את היהדות. המצדדים דווקא אמרו שחובה על יהודים לצפות, שכן אם יהודי מוצא להורג באחד "המופעים", יהודי בקהל יוכל להעיד בתהליך התרת העגונות או אפילו להשתתף בהצבעה שבסוף קרב להצלת המסכנים או להוצאתם להורג. בשלב הזה, כששלפתי את האגודל שלי, הילדים אמרו שנסחפתי, ועדיף שאשתוק אם אני רוצה שהם ימשיכו לעשות כאילו זה מעניין אותם. צודקים. ניצחו.

אינדיאנה ג'ונס ושודדי המנורה הקדושה

היציאה מהקולוסיאום מובילה ישירות אל מרכז רומא העתיקה – הפורום הרומאי (Forum Romanum). הכרטיס כלול בכרטיס הקולוסיאום, שאותו מומלץ כאמור לרכוש מראש. סמוך לקולוסיאום שוכנת קשת קונסטנטינוס (Arcus Constantini), שנמצאת בינו לבין גבעת הפאלאטיום (Colle palatino) שאליה מועדות פנינו לכיוון הפורום הרומאי. מומלץ ביותר לחזור אל שער קונסטנטינוס בלילה, במיוחד לחובבי צילום (השטח פתוח ללא צורך בכרטיס כניסה).
טיול ברומא
שער קונסטנטינוס
(צילום: רון פלד)
השער מצטלם מדהים כאשר ברקע הקולוסיאום. מכאן ממשיכים לכיוון שער הניצחון של טיטוס (Arch of Titus). זהו המקום לחפש בתוך הקשת את תחריט תהלוכת הניצחון של הרומאים על ירושלים וכן את מנורת המקדש. השער נבנה עבור טיטוס על ידי אחיו הקיסר דומיטיאנוס כ-12 שנים לאחר החורבן, קרי בשנת 82 לספירה. חשוב לציין שטיטוס עצמו בנה לעצמו קודם לכן בסירקוס מקסימוס (Circus Maximus = הזירה הגדולה ביותר) שער ניצחון לציון אותו מאורע ירושלמי, שער שלא שרד את השנים שחלפו. בשלב הזה שלפתי עבור הילדים את סמל המדינה בדרכון הישראלי (כמו גם בתעודת הזהות), כפי שנבחר על ידי ועדת הסמל והדגל במאי 1948. הסמל שנבחר ועבר שינויים קלים מכיל במרכזו את המנורה כפי שהיא מופיעה כאן, בשער טיטוס. בשלב הזה הם עוד היו בהכרה ובהקשבה, אבל כשהתחלתי לספר על טיטוס, על חורבן ירושלים ועל תשעה באב כבר הבנתי שאם לא אסתום ומהר, ישוחזר חורבן הבית על ראשי.
טיול ברומא
שער טיטוס על רקע הקולוסיאום
(צילום: רון פלד)

טיול ברומא
הפורום הרומאי בלילה
(צילום: רון פלד)
המשכנו באתר הפורום הרומאי הבלתי נגמר, מהאתרים הארכיאולוגיים העשירים והמרשימים בעולם. מומלץ לטפס (עשר דקות) על גבעת הפאלאטיום/פאלאטין מדרום ולתצפת על כל האתר עם זווית ראייה עד לקולוסיאום מימין. תצפית מרשימה. הפורום שמתחתינו, שממנו הגענו ושאליו נמשיך מכאן, שימש את העם לאסיפות, קרבות, תהלוכות דתיות ומשפטים, ובמרכזו הדרך המרכזית, הדרך הקדושה – "ויה סקרה". גן עדן לצלמים ולחובבי עתיקות.
טיול ברומא
הדרך הקדושה – "ויה סקרה"
(צילום: רון פלד)
בפורום הרומאי אפשר לשוטט זמן רב. זה היה השלב שבו הילדים רצו לנוח, ומכאן המשכנו אל כיכר ונציה (Piazza Venezia) המרשימה למסעדה, שכן הם זכו בארוחה זו שעבורה עבדו קשה דרך הרגליים. הדרך אל הכיכר ברחוב הראשי והסואן גדושה נגני רחוב, אמנים ולהקות כאלה ואחרות, שהילדים דרשו לעבור ביניהם אחד-אחד ולצפות. חוויה נפלאה עבורם - אני זרמתי. ארמון ונציה שמעל לכיכר עניין את הילדים, שלא הסכימו לוותר על טיפוס במעלית אל גג הארמון שממנו רואים את הקולוסיאום, הפורום הרומאי, גבעת הקפיטול וחלקים רבים של רומא. מומלץ.
טיול ברומא
גבעת הקפיטולין
(צילום: רון פלד)

היום הרביעי – אופניים ודה וינצ'י

עם בוקר חזרנו לכיוון המדרגות הספרדיות וטיפסנו על הגבעה אל פארק וילה בורגזה (Villa Borghese) – גן אנגלי בלב רומא. שכרנו אופניים משפחתיים (דרשתי חצי חשמליים, מפני שהיה ברור לי מי הפראייר היחיד שידווש בסופו של דבר). אפשר להעביר שעה שלמה של רכיבה בין בית קפה, מזרקות, גינות מוריקות ותצפית על העיר מהמרפסת של גבעת פיצ'יו (Pincio), הצופה לכיוון כיכר דל פופולו (Piazza del Popolo, כיכר העם) שאליה נגיע רגלית בסוף מסע הדיווש.
טיול ברומא
המדרגות הספרדיות
(צילום: רון פלד)
מובן שאפשר לבלות יום שלם בגלריות האמנות שבפארק, אבל בהחלטה דמוקרטית של הילדים, שאיימו בסנקציות ובבחירת בית אבות עבורי כשיבוא היום, הוחלט לוותר עליהן הפעם. המשכנו בירידה קצרה וקלה אל כיכר די פופולו. בכיכר צפינו במופעי רחוב, שמהר מאוד גילינו שהם האטרקציה לילדים בכל מקום שבו ביקרנו. בקצה הכיכר מוזיאון דה וינצ'י (Museo Leonardo da Vinci). אולי קצת מיושן, אבל הילדים נהנו לשחק במכונות ובכלים המכניים שדה וינצ'י תכנן. משם המשכנו לסרטון על ההיסטוריה של רומא במעלית הזמן (The Time Elevator Experience), אטרקציה לילדים עם כיסאות זזים, שפריץ של מים ושאר ירקות. הסרט עצמו קצת מיושן, אבל הילדים צווחו מאושר כך שאני הקפדתי לסתום מאושר. כל אחד ומה שמגיע לו. את שאר היום העברנו בנוהל היומי הקבוע של חיפוש מסעדה, ומחקר מעמיק עד כמה אפשר לגוון עם פיצות וגלידות - והאמת, לא האמנו כמה אפשר. רשמתי לעצמי שלא לעשות בדיקת כולסטרול בחודשיים הקרובים.

היום החמישי – תכלס, מקלחת

את היום החמישי פתחנו במסע רגלי לכיוון מרחצאות קרקלה (Terme di Caracalla). בדיעבד, מומלץ להגיע ולחזור באוטובוס או במונית, אם כי אנחנו בחרנו בדרך הקשה מכיוון שלא רציתי שהילדים יזכרו שרומא מתאפיינת רק בחיים הטובים. אתר שעליו ממליצים ספרי ההדרכה ברומא הוא "פה האמת" (La Bocca della Verita). אגדה מקומית גורסת כי הפה נסגר על ידו של אדם הדובר שקר. תכלס, היה תור ענק והילדים אמרו שגם ללא התור הם לא מבינים את הסיפור האווילי של דבר השקר. לדעתי הם שיקרו לי מתוך עצלות, אבל זרמתי ודילגנו. האתר נמצא בכניסה לכנסיית Santa Maria in Cosmedin, בדרכנו מכיכר ונציה אל הסירקוס מקסימוס ולמרחצאות קרקלה שאליהן מועדות פנינו.
טיול ברומא
מרחצאות קרקלה
(צילום: רון פלד)
כעשר דקות הליכה דרומית לסירקוס מקסימוס, והגענו אל מה שנחשב לאתר המרחצאות הגדול בעולם. המרחצאות נבנו בתחילת המאה השלישית לספירה על ידי הקיסר קרקלה, ובשמו המלא והקצר Marcus Aurelius Severus Antoninus Augustus. מדובר באתר ארכיאולוגי גדול עם מרחצאות, הכולל בין השאר בריכת שחייה אולימפית, אבל כולל גם מספר פסיפסים ושרידים מרשימים נוספים. מומלץ לשכור בכניסה משקפי תלת-ממד המלווים את הסיור באתר. הילדים היו מאושרים ומרוצים, ואני הבנתי מה המשמעות של שילוב בין אפילפסיה, מיגרנה ובחילה במקביל, אבל לרגע לא שכחתי - אני כאן רק כדי לשרוד, הנאה זה לחלשים. המשכנו לכיוון שתי כנסיות נוספות, כשהמטרה היא לפגוש את משה רבנו ולהבין את הגרסה הנוצרית לביטוי קרנו עיניו – פסל השיש המפורסם של מיכלאנג'לו בואונרוטי שבבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי (San Pietro in Vincoli) על גבעת האסקלין – 15 דקות הליכה מהפורום הרומאי והקולוסיאום. שמה של הכנסייה בעברית פטרוס בשלשלאות, שכן בתיבה שבכנסייה מוצגות שלשלאות שבהן על פי המסורת נכבל פטרוס כאן ברומא בטרם הוצא להורג. אם רק יכולתי להשתמש בשלשלאות על הילדים.
טיול ברומא
פסל משה רבנו
(צילום: רון פלד)
הפסל של מוציאנו ממצרים, שנוצר בתחילת המאה ה-16, מרשים מאוד. סיפור הקרניים של משה, ייתכן שמקורו באי הבנה של הפסוק מספר שמות "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו". האם השיבוש היה מכוון, שהרי מיכאלנג'לו היה די משכיל ורחב אופקים? האם טעה או הוטעה? תשובה אין, אם כי אני משוכנע שישנם כמה דוקטורים לאמנות או דתות בעולם שעשו פרופסורה בתזה כזו או אחרת בנושא. מצידיו של משה יושבות שתי נשים – רחל מימין ולאה משמאל. עשר דקות הליכה נוספות והגענו לבזיליקת סנטה מריה מג'ורה (Basilica Papale di Santa Maria Maggiore) המרשימה שעל גבעת אסקווילינו (Esquilino). כמה עושר אמנותי וכמה אושר. אנקדוטה מעניינת היא שכאשר נחתמו הסכמים בין איטליה לכס הקדוש בשנת 1929 (הסכמים לטרניים - Patti Lateranensi), והוותיקן הפך לישות מדינית עצמאית בליבה של רומא, גם כנסייה זו נכללה בהסכם, ולכן מדובר בשטח אקס-טריטוריאלי של הוותיקן. זו הסיבה לכך שחיילי משמר הוותיקן אחראים כאן על הסדר והביטחון. זו גם ככל הנראה הכנסייה הראשונה שנקראה על שם מרים הבתולה אימו של ישוע, המדונה. הכנסייה נבנתה במאה הרביעית לספירה, וכמובן שינתה את פניה עם השנים למתכונתה הנוכחית. בדרך חזרה עברנו במזרקה המפורסמת ועמוסת התיירים, מזרקת טרווי (Fontana di Trevi). כיכר קטנה, מזרקה גדולה שנבנתה במאה ה-18.
טיול ברומא
המזרקה, המטבעות והמוני התיירים
(צילום: רון פלד)
מסורת רבת שנים מספרת כי השלכת מטבע אל מימיה הצלולים של המזרקה, ביד ימין ומעבר לכתף שמאל, תגרום לאלת המזל לדאוג לכך שהמשליך יחזור לרומא. תכלס, אם אמלא לוטו ואזכה, אני מבטיח לחזור לרומא. כשסיפרתי לילדים שאפשר להטיל מטבעות, הם איימו לזרוק אותם עליי. ויתרתי, מעדיף סקילה יבשה. בספרי מדריכים קראתי שישנם המעריכים כי מדי יום מושלכים למזרקה מטבעות בשווי של כשלושת אלפים אירו, והם משמשים למימון חנות מזון לנזקקים. אם כבר רומנטיקה בגרוש אז עד הסוף.

אז מה היה לנו?

במשך השבוע הספקנו עוד מספר אתרים ואטרקציות כאלה ואחרים שלא ציינתי. רומא נפלאה למשפחה ולבד. העושר והגיוון אינסופיים, הקולינריה גן עדן. כמובן כדאי לבקר גם בבית הכנסת הגדול של רומא שנמצא ברובע היהודי. אפשר לשכור רכב לטיולים חד-יומיים למספר אפשרויות מסביב לרומא ואפילו לפירנצה (כשעה וחצי ברכבת). את חלוקת האתרים לפי ימים יכולנו לעשות אחרת, ואולי יותר ביעילות כדי לחסוך בהליכה. מדי יום הוספנו או הורדנו אתר כזה או אחר לפי החשק והזמן, ומכיוון שתכלס הכול במרחק הליכה, שינינו ואלתרנו לפי ראות עינינו. חשוב לדעת ששירותים ציבוריים כמעט שאינם בנמצא ברומא. זכרו שמדובר בהליכה מרובה וקיים מחסור בשירותים ציבוריים. באתרי התיירות בתשלום אין בעיית שירותים, כמו גם בכל מסעדה כמובן. חשוב גם לדעת שחציית כבישים היא בגדר סכנת נפשות, שכן כהולכי רגל לא תקבלו זכות קדימה במעבר חצייה בכביש, ולכן יש להיזהר במיוחד עם ילדים. לסיום, את החשבון בן אלפיים השנים עם טיטוס ואדריאנוס טרם סגרנו, את המנורה טרם איתרנו, את האפיפיור טרם פגשנו - אבל לרומא בטוח שעוד נחזור. לאתר של רון פלד על סיורים בירושלים