טיול שטח ברמת הגולן ובעמק החולה
(צילום: אופיר האוזמן)
בדרך לגליל העליון חלפנו על פני קריית שמונה, עיר שהייתה בעין הסערה של התקפות החיזבאללה. שלטי "סגור עד להודעה חדשה" עדיין מתנוססים על חלק מהחנויות, אך סימני החיים כבר ניכרים בהדרגה - אנשים שבים לשגרתם, והרחובות מתמלאים.
הגענו ל"וילג' מלון מטיילים על הירדן", הצמוד לקיבוץ שדה נחמיה, בשעת ערב מאוחרת יחסית. היה משהו כמעט סוריאליסטי בחוויה. מקום שעד לפני שבועות ספורים הוגדר כשטח צבאי סגור, כעת פותח את שעריו למשפחות.
"כמה כיף לראות אתכם", אמרה לנו הפקידה החייכנית בקבלה, שבהמשך התברר לנו ששמה ליאור, ובקולה ניכרה ההקלה. המלון, שהיה סגור כמעט שנה וחצי בשל מלחמת "חרבות ברזל", נראה כמו אי של נורמליות בתוך מציאות שעדיין מנסה להתעורר לחיים חדשים.
אחרי הסבר קצר של ליאור על המלון, תזכורת על שעות ארוחת הבוקר למחרת, ומספר טיפים שימושיים על האזור - הגענו לבקתה מספר 71 מותשים מהנסיעה הארוכה, והתמקמנו במהירות. באמצע הלילה התעוררנו לרגע לבום חזק שהדהד ברחבי האזור - פעילות של חיל האוויר מעל שמי לבנון, כך התברר בבוקר. תזכורת קטנה לכך שלמרות הפתיחה המחודשת, החיים באזור עדיין רחוקים מלהיות שגרתיים לגמרי.
ועם זאת, הבקתה בכפר הנופש התגלתה כמפלט מושלם. קירות העץ שמשרים אווירה חמימה, החלונות הגדולים והנוף המשתרע מהם - הרי נפתלי מצד אחד ורמת הגולן מהצד השני - היו כמו תזכורת לסיבות שבגללן אהבנו את האזור הזה מלכתחילה. בתוך הבקתה מיטה זוגית נוחה, ספה שמתוכה נשלפת מיטה נוספת, מטבחון קטן עם מיקרוגל ומיני-בר, מקלחת ושירותים משופצים, מרפסת המשקיפה על נוסף פסטורלי, ומרחב מחושב היטב שאיכשהו הצליח להכיל את כל המזוודות והתיקים שלנו בלי שנרגיש צפופים.
בבוקר שאחרי התעוררנו לנוף שנחשף רק עכשיו לאור היום - החרמון המושלג, ניגוד חד לנוף הירוק שמסביב, המנוקד פה ושם בשטחים שרופים - עדות אילמת למה שהתרחש כאן בחודשים האחרונים.
רגליים במים, צחוק של ילדים
בבוקר הראשון יצאנו לחדר האוכל. ארוחת הבוקר העשירה - סלטים מרעננים, מאפים טריים, גבינות משובחות, שקשוקה וכל סוגי החביתות שתבקשו - הוגשה במרפסת המסעדה שמשקיפה לבריכה (הסגורה עדיין לקראת הקיץ). הקפה המצוין עזר להתניע את היום שתכננו. מעבר לטעמים עצמם, היה משהו מעודד בעצם הישיבה שם, במרחב הציבורי של המלון, בתחושה של שגרה מתחדשת.
סיור קצר בשטח המלון גילה בפנינו מדשאות רחבות, גן שעשועים לילדים, ומגרשי כדורגל וכדורשת שהמתינו הרבה מאוד זמן לאורחים. הפרט שהפתיע אותנו לטובה היה המדיניות הידידותית לכלבים - המלון לא רק מקבל חיות מחמד בשמחה, אלא אף מציע מסלולי טיול מותאמים באזור עבורם, ויש אפילו אזור מיוחד בחדר האוכל שאליו הם מורשים להיכנס.
"בואו נלך לנחל", התחננו הילדים כמעט מיד אחרי ארוחת הבוקר. מתבrר שאחד היתרונות הגדולים של המלון הוא הקרבה לנחל שניר - או החצבני, הוא יזרום עם כל שם שתבחרו לכנות אותו בו.
קולות הצהלה של הילדים הדהדו בין העצים, והמראה של משפחות נהנות בטבע היה משהו שהתגעגענו אליו. במעלה הנחל, במקום שבו נחל שניר ונחל חרמון נפגשים ויוצרים את ראשית הירדן, המים זרמו בשלווה - כאילו הטבע ממשיך את מסלולו הרגיל, אדיש לתהפוכות האנושיות מסביב.
המשכנו בטיילת עמי הנגישה שנמצאת בהמשך המסלול, בעוד הילדים מתעקשים לנסות את המים בכל נקודת מפגש אפשרית עם הנחל. המים זרמו בשלווה, ולמרות העונה החורפית, אפשר היה להרגיש את האביב המתקרב בחסות הניגודיות בין הירוק העז של הצמחייה - לשלג הלבן על החרמון, שליווה אותנו לאורך כל החופשה.
בחזרה מהנחל, כשהילדים היו רטובים אך מרוצים, לקחנו רגע להתבונן בנוף המיוחד. הקרבה של המלון למפגש הנחלים והטיילות המטופחות שמאפשרות גישה נוחה לנקודות מפתח בטבע - הן בהחלט אחת הסיבות שבגללן המקום כל כך מיוחד ומומלץ למשפחות.
תה צמחים על גדות הבניאס
ביום השני בחרנו בהרפתקה קצת יותר מאורגנת. "מסע באיזי", חברת טיולי שטח בשאר יישוב, הנמצא במרחק של כרבע שעה נסיעה ממתחם הווילג' בו התארחנו, הייתה ההבטחה לחוויה אחרת של האזור.
ברכבים ירוקים ושקטים - קלאב קאר חשמלי שלא מזהם את הסביבה - יצאנו יחד עם משפחות נוספות למסלול מודרך בין צמחייה פראית ומטעי פרי.
12 צפייה בגלריה
בין מתחם הווילג' לשאר יישוב. החרמון המושלג ומנגד צמחייה ירוקה מנוקדת בשטחים שרופים
(צילום: אופיר האוזמן)
בדרך חלפנו על פני אזורים של צמחייה שרופה, עדות לשריפות שפרצו בחודשים האחרונים כתוצאה מנפילות של טילים ומהפעילות הצבאית שהייתה במקום, ולצד זה התרגשנו לראות את סימני ההתאוששות - נבטים ירוקים רכים בוקעים מהאדמה השחורה, כמו מסרבים להיכנע. סוסים שלווים ליחכו עשב בשולי הדרך, מוסיפים תחושה של חזרה לשגרה בנוף הגלילי.
כשחצינו את הבניאס השוצף וטיפסנו לתצפית המשקיפה על כל דרום לבנון ועמק החולה, הפרספקטיבה השתנתה. המדריך, בן המקום, הצביע על אזורים שהיו במוקד האירועים בחודשים האחרונים בצורה עניינית ורגועה, כאילו מספר על פיסת היסטוריה רחוקה ולא על אירועים מהחודש שעבר.
"העצירה לתה צמחים בצד נחל הבניאס", אמר הבכור בערב כשנשאל מה היה החלק האהוב עליו, "והמים הקרים". האותנטיות הפשוטה של הרגע הזה - תה מהביל על גדות נחל שוצף, הרגליים טובלות במים הקרירים - הייתה שווה את 370 השקלים ששילמנו למשפחה.
ארוחה עם נוף
ארוחת ליל שישי בחדר האוכל הייתה טובה ומספקת. התיאבון שעורר בנו היום הארוך בטבע, נפגש עם מבחר מנות מגוון וטעים. האוכל היה חם ונעים, ולהפתעתנו, חדר האוכל היה מלא באורחים - עדות מעודדת לכך שהתיירות באזור מתחילה להתאושש. למרות העומס, האווירה הייתה נעימה והצוות התמודד היטב עם כמות האורחים.
ובכלל, הצוות במלון התגלה כאחד היתרונות הגדולים של המקום. שירותיים, קשובים ובעיקר - אנשים שכל אחד מהם נשא סיפור. אחד העובדים, סלים נאסר, בן 19 מהכפר ע'ג'ר (או רג'ר, כפי שרבים מאייתים בטעות), שיתף אותנו בקצרה בסיפורו של הכפר המיוחד - היישוב העלאווי היחיד בישראל, שחלקו בשטח ישראל וחלקו בלבנון, אך תושביו סורים במקור המחזיקים תעודות זהות ישראליות.
"הכפר היה סגור עכשיו, כמו רוב יישובי הצפון", הסביר לנו סלים, "אבל ממש לפני המלחמה התחילו לאפשר כניסת מבקרים, והקולינריה שלנו התפרסמה מאוד. הגיעו הרבה מאוד ישראלים, והיו רגעים שלא האמנתי שזה הכפר שבו נולדתי. נקווה שזה יחזור במהרה".
סיפורו של סלים הצטרף לעוד סיפורים קטנים שאספנו מצד המקומיים במהלך הסופ"ש - על השגרה שנקטעה, על קפלי ההיסטוריה המורכבת של האזור, ועל התקווה הזהירה לחזרה לנורמליות.
12 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: סלים נאסר, ליאור זיסקינד וזאיר בשארה. עובדי המלון המקסימים
(צילום: אופיר האוזמן)
למרות שהמלון נפתח והחיים מנסים לחזור למסלולם, הדרך להתאוששות מלאה עדיין ארוכה. במתחם גן הצפון הסמוך, שבימים כתיקונם שוקק חיים עם מסעדות ומקומות בילוי רבים, שררה דממה. כל העסקים היו סגורים מלבד תחנת הדלק, שגם בה חסרו לא מעט מוצרים על המדפים. זוהי תזכורת לכך שפתיחת המלון היא רק צעד ראשון בתהליך ארוך של שיקום האזור כולו.
העגורים נשארו, כמו תקווה עם כנפיים
אגמון החולה חיכה לנו ביום השלישי, היעד האחרון שלנו לפני חזרתנו למרכז הארץ. "עשרה שקלים לאדם עד סוף מרץ", אמרתי בקול כשקניתי את הכרטיסים, עדיין מופתעת מהמחיר המוזל. "לכבוד הפתיחה מחדש של המקום".
באתר, התעורר ויכוח קצר על אמצעי התחבורה - אני התעקשתי על אופניים, טענתי שזו הדרך הטובה ביותר לחוות את המקום, אבל נותרתי במיעוט. "לא בא לנו להתאמץ", הייתה התשובה המשפחתית המוחצת, וכך שכרנו רכב חשמלי לסיור עצמאי, שהתגלה כשקט במיוחד באופן מפתיע ואפשר לנו להתקרב לראות מקרוב את המגוון הביולוגי העשיר של האזור.
מלבד העגורים המפורסמים, פגשנו בשלל בעלי חיים: אנפות, שקנאים, ברווזים, וציפורי שיר רבות שמילאו את האוויר בצלילים. הצמחייה המגוונת - החל מצמחי מים ועד שיחים ועצים בשולי האגם - יצרה מארג חיים עשיר.
עצרנו ליד אחת מעמדות התצפית, והבטנו דרך המשקפת הגדולה שהוצבה שם. "העגורים ממש לומדים לחיות עם הרעש", אמר לנו עובד שפגשנו ליד העמדה. "למרות כל המהומה, הם המשיכו להגיע. כאילו סירבו לוותר על המקום, בדיוק כמונו".
בסיום הסיבוב ברכב החשמלי, ביקרנו במרכז המבקרים של האגמון, המציע מגוון פעילויות העשרה וידע לכל המשפחה. התחלנו במיצג "מיני-אגמון" - חוויה אור-קולית שמספרת את סיפור האגמון מראשיתו ועד ימינו. המשכנו לאודיטוריום, שם צפינו בסרט "ארבע העונות" המציג את יופיו של האגמון לאורך השנה. הילדים התעכבו במיוחד ליד "קיר הציפורים" - חידון אינטראקטיבי שלימד אותם על המגוון העצום של הציפורים שפוקדות את האזור לאורך כל ימות השנה.
אבל עם כל הכבוד לכל אלו השיא היה, ללא ספק, חוויית המציאות המדומה "לעוף עם העגורים" - הילדים יצאו נרגשים אחרי שהרגישו, לדבריהם, "כאילו באמת עפנו איתם".
משם התחלנו את דרכנו חזרה הביתה, למרכז הארץ, מתרחקים מהחרמון הלבן, השדות הירוקים, והכתמים השחורים שביניהם. הצפון שאנחנו כל כך אוהבים יתאושש, אט אט, ייקח זמן עד שהצלקות יגלידו. ולעיתים הדרך הטובה ביותר להביע סולידריות היא פשוט להגיע. להתארח. לקנות. להשתמש בשירותים. לאכול במסעדות כשייפתחו. כל ביקור באזור הוא הצבעת אמון שאומרת - אנחנו חוזרים לצפון, והפעם באנו כדי להישאר.
כמה יעלה לכם לילה במלון:
לזוג:
- אמצע שבוע: החל מ-600 שקלים כולל ארוחת בוקר
- סוף שבוע: החל מ-890 שקלים כולל ארוחת בוקר
למשפחה בהרכב של זוג ושני ילדים:
- אמצע שבוע: החל מ-880 שקלים כולל ארוחת בוקר
- סוף שבוע: החל מ-1180 שקלים כולל ארוחת בוקר
פסטיבל "בשביל הצפון": הזדמנות לתמוך בעסקים המקומיים
אם אתם מתכננים ביקור בגליל בחודש הקרוב, כדאי לכם לשים לב לאירוע מיוחד שמתוכנן להחיות את האזור. רשת מלונות "מטיילים" יוזמת את פסטיבל "בשביל הצפון" שיתקיים ביום שישי, 4 באפריל, ב"וילג'" שדה נחמיה, במטרה לחזק את העסקים המקומיים ולהחזיר את השמחה לגליל.
הפסטיבל יציע מגוון פעילויות הכוללות פודטראק, אמנים מקומיים, פעילויות לילדים, מבשלות ויקבים, מאכלים מתוצרת מקומית ועוד.
הפסטיבל יתקיים ביום שישי, 4 באפריל, בין 18:00-11:00 מלון "וילג'", סמוך לשדה נחמיה. הכניסה חופשית
- הכתבת הייתה אורחת של "וילג' מלון מטיילים על הירדן"
