נתחיל בכך שמפגש עם גורילות בטבע הוא רק חלק קטן ממה שיש לאוגנדה להציע. הארץ המופלאה הזו יושבת על קו המשווה, נחצית על ידי השבר הסורי אפריקאי ונהר הנילוס זורם לכל אורכה .
אוגנדה היא בית גידול לעשרות אלפי יונקים, עופות וזוחלים שחלקם הגדול בסכנת הכחדה חמורה והיא אי של שפיות וביטחון במרחב האפריקאי עם תושבים ידידותיים שמנופפים לשלום לשיירת הג'יפים הנהוגה על ידי ה"מוזונגו" (כך נקרא האדם הלבן) שחולפת על פניהם.
בסודן ובקונגו הפיקוח על הציד לא קיים, המלחמות לא פוסקות, ועל מנת לשרוד המקומיים יורים בכל מה שאפשר - כולל בחיות נדירות כמו גורילות ושימפנזים ננסיים (בונובו), על מנת לאכול או למכור את שללם. אך באוגנדה הפיקוח על הציד נשמר ומתברר שבעלי החיים יודעים ומרגישים את זה. הם עושים את דרכם לשמורות הגדולות של אוגנדה שזוכות לעדנה, ומוצפות בעשרות אלפי בעלי חיים: פילים, ג'ירפות, אנטילופות וכמובן נמרים ואריות. ואם כבר אריות: באיזור אששה שבאוגנדה אפשר לראות את האריות הנדירים והיחידים בעולם שלמדו לטפס על צמרות העצים כמו נמרים.
המסע אליו אנחנו יוצאים חוצה את אוגנדה לאורכה ולרוחבה: מאגם ויקטוריה דרך הנילוס ועד לשמורת הגורילות בבווינדי השוכנת סמוך למשולש הגבולות אוגנדה - קונגו - רואנדה.
גורילות בערפל
הגורילה שייכת למשפחת קופי האדם ונחשבת לגדולה שבהם: משקלו של זכר כסוף גב עשוי להגיע ל-200 קילוגרם וגובהו ל-170 ס"מ. בית הגידול המועדף על הגורילות הוא יער גשם טרופי עשיר בצומח ובעצים סבוכים המניבים פירות . הגורילות הן המין השלישי בדמיונו לאדם מבחינה התנהגותית וגנטית, אחרי השימפנזה הגמדית והשימפנזה המצויה והן מסוגלות ללכת על ארבע וגם על שתיים. בניגוד לשימפנזים, הגורילות צמחוניות לחלוטין והן חיות בלהקות, כשלכל להקה זכר שליט אחד.
הגורילות נמצאות בסכנת הכחדה: הצייד הפראי, צמצום שטחי המחיה והפגיעה ביערות הגשם – כל אלה צמצמו את אוכלוסייתם העולמית למאות בודדות והפכו את המפגש עם גורילות בטבע לאירוע נדיר. למעשה יש היום רק שני מקומות בעולם שבהם ניתן לפגוש את גורילות ההרים: אוגנדה ורואנדה. אקדים ואומר: החוויה באוגנדה מנצחת בכל קנה מידה.
הרבה שנים תכננתי לשלב מפגש עם גורילות במסע לאוגנדה. רק שהדרך ליעד הייתה קשה מאוד למעבר והטרק הרגלי אל מקום מחייתן של הגורילות היה כרוך בטיפוס של שעות ארוכות בתוך הגונ'גל הצפוף, הרטוב והבוצי במסלולים מאתגרים שרבים פשוט לא צלחו.
לשמחתי, נפתחה לאחרונה דרך חדשה שתאפשר לנו להגיע אל הגורילות בהליכה קצרה ונוחה יחסית שלא דורשת כושר גופני חריג.
אבל אם אתם חושבים שיציאה לטרק גורילות היא עניין של מה בכך, או שאפשר פשוט להגיע למקום ולצאת לטרק, אתם ממש לא בכיוון: שלטונות אוגנדה מקפידים לווסת את כמות המטיילים בשמורה ולכן את רישיונות הכניסה המיוחדים צריך להזמין - ולפעמים גם שנה מראש. כל אלה משפיעים על מחיר ה"פרמיט" (אישור) שעולה 800 דולר לאדם. לא זול, אבל לגמרי שווה את החוויה.
בשמורת בווינדי חיות 24 להקות של גורילות הנמצאות תחת מעקב מתמשך ופיקוח של הרשויות - כך שבדרך כלל ניתן לדעת מראש את מיקומן ולהגיע לצפות בהן .
הטרק מתחיל אחרי תדרוך על כללי ההתנהגות ביער וחלוקה לחוליות קטנות של שישה עד שמונה מטיילים והוא מתנהל בליווי צמוד של פקחי היער המקומיים.
ואז אחרי כל התדרוכים, יצאנו לדרך. המפגש עם הגורילות לא קורה מייד. אנחנו הולכים ביער גשם סבוך ולח כשעלים, ענפים וחרקים נמצאים בכל מקום. אין צורך בכושר גופני מיוחד. היער אמנם סבוך אבל ההליכה איטית מאוד. מטפסים בשביל המתפתל בינות לעצים ולשיחים הצפופים.
אפשר להיעזר במקלות הליכה ואפשר גם לשכור את שירותי המקומיים ולהתהלך בטרק נישא על אפיריון (לא, עדיין אין לי תמונות של עצמי בפוזיציה...).
הדבר הראשון שלמדתי בימים שבהם הייתי פקח צעיר בחצבה במה שאז נקרא "רשות שמורות הטבע" הוא שבשביל ג'יפאים הרגליים הן לגז ולברקס וממש לא להליכה. אבל פה הולכים.
"אני ממש לא אוהב ללכת" חשבתי לעצמי בעודי מטפס אחרי הפקח המקומי שמדלג כאיילה בין הגזעים הירוקים. אבל מה לא עושים בשביל לראות גורילות.
אבל אז, מגיע הרגע שבו זה קורה. והאמת? הלכנו בסך הכל 1,200 מטר (כל הכבוד לאוגנדים שסללו את הדרך החדשה חשבתי לעצמי). הגורילות היו שרועות בנחת על האדמה, הגורים הקטנים צמודים לאמהות, מביטים בנו בביישנות, הם מסתכלים עלינו ואנחנו עליהם ולא ברור מי סקרן יותר והכל מקרוב, ממרחק של מטר בלבד. כל כך קרוב עד שאחת הנקבות התקרבה כדי לבדוק בעניין רב מה יש לי בקפל של המכנסיים. הגורים הקטנים התלהבו מהמטיילים ששברו את שגרת יומם וניסו להגיע אלינו, אבל ברגע שהם עשו צעד אחד יותר מידי האימהות מייד משכו אותם חזרה והושיבו אותם במקום .שעה שלמה היינו שם. המצלמות, הטלפונים, כל מה שאפשר נשלף ואנחנו כמובן צילמנו אותם מכל הזוויות. עשרות תמונות וסרטים. השעה נגמרה מהר מאוד. עזבנו בעצב את הגורילות וכמובן שעוצמת החוויה השכיחה את העייפות והמאמץ הכרוכים בטיפוס. אין לי ספק: זה משהו שכל חובב טבע חייב לעשות.
אמנם אנחנו אי שם בסוף העולם, אבל הלודג'ים בהם אנחנו ישנים הם לא רק יפיפיים וברמה גבוהה, הם גם קרובים ליער הגשם ומיועדים במיוחד למטיילים המגיעים לטרק גורילות כך שבסוף היום, אחרי המפגש עם פלאי הטבע, אפשר להנות מארוחה טובה, נוף פלאי וחברה טובה של אוהבי אפריקה אמיתיים.
כשההגה בצד ימין
אבל אוגנדה היא לא רק גורילות. אוגנדה היא ארץ טרופית יפיפייה ואנחנו מגיעים אליה במסע ג'יפים מיוחד במינו שייקח אותנו אל האזורים הכי יפים שלה, אזורים שבהם לג'יפים שלנו יש יתרון עצום, בעיקר בגלל היכולת להגיע קרוב לכל מקום. הנהיגה באוגנדה הפוכה מבארץ: ההגה בצד ימין, הנהיגה בצד שמאל וזה לכשעצמו אתגר, אבל מתרגלים מהר. (לא, הווישרים זה לא איתות).
הדרכים היפות של אוגנדה יובילו אותנו מהר מאד אל שמורת מורצ'יסון הגדולה והמפורסמת וברגע אחד ייפתח מולנו נהר הנילוס העצום. במרכז השמורה, נמצא הלודג' המפנק שלנו וממנו, נצא ונחזור לסיורי ספארי.
עדרים אדירים של אנטילופות ובופאלו רועים בשלווה בסוואנה הירוקה, ג'ירפות חוצות את הדרך, לפעמים את שלוות הסוואנה מפרה הרמת ראש של אנטילופה ואז ריצה אדירה של העדר: סימן של טורף שנמצא בשטח, והכל מתחיל להיות הרבה יותר מעניין.
כאן גם נצא לשייט ספארי על נהר הנילוס, בסירה פרטית שתיקח אותנו קרוב ככל הניתן למפלי מורצ'יסון השוצפים והאדירים ונראה מקרוב את התנינים, ההיפופוטמים ואת הפילים המתקרבים לנהר כדי להרוות את צמאונים.
הרגעים האהובים עלי במסעות הם רגעי השקיעה. צוות מאגמה המסור שולף ערכת קפה עשירה ומפנקת, כסאות נפתחים ואנחנו יושבים מול שקיעה אפריקאית מופלאה על גדות אגם אלברט, שהוא אחד מאגמי השבר. נהנים מקפה הפוך טוב בשטח, ושומעים מרחוק את קולות ההיפופוטמים המתקרבים.
אל יערות הגשם
אנחנו ממשיכים לכיוון קיבלה, אל יערות הגשם ושדות התה הנפרשים אל האופק. פוגשים לועות הרי געש שהתמלאו במי הגשמים ובין יערות הגשם הצפופים נגלים לפנינו מחזות קסומים של אגמים מרהיבים - ממש כמו באגדות.
מכאן תמשיך שיירת הג'יפים שלנו אל קו המשווה. הופס, הנה חצינו אותו ואנחנו בדרך אל שמורת "קווין אליזבת", הגובלת בקונגו , שהיא השמורה הגדולה ביותר באוגנדה. עשרות פילים, קובוסים, אריות ונמרים חיים בשמורת "קווין אליזבת". מקומות המסתור מפתיעים, והג'יפים הם יתרון אדיר. הלודג' המפנק שלנו נמצא במיקום מרהיב ביופיו, על שלוחה הצופה אל השמורה היפה. ממנו אנחנו יכולים בכל רגע לצאת לשטח ולפגוש את בעלי החיים.
ב"קווין אליזבת" נפגוש עוד תופעת טבע ייחודית שמתווספת למסלול החדש של מאגמה: אריות שמטפסים על עצים - ממש כמו נמרים. שימו לב: לא מדובר על עצים קטנים אלא על עצי ענק בגובה עשרות מטרים! להקת אריות על העצים מעלינו ולא במרחבי הסוואנה או בבוש כמו בשאר המקומות בעולם - עוד אחד ממראות הטבע המיוחדים והמרשימים של מסע באוגנדה.
לא סתם היא קיבלה את הכינוי "פנינת אפריקה".
בשיתוף מאגמה
