חנוך לוין ז"ל קרא לשווייץ "שוויצרייה" (הוגים כמו פיצרייה). שווצירייה, שווצירייה אכן משוויצה ומטיחה לי בפנים את כל מה שאין לנו. כל כך בא לי לשנוא את הנסיעה הזאת שלי ושל בודה לשווייץ, אבל זאת נסיעה מהממת.
נסעתי ליומיים בסך הכול, אירוע של חברים שבזכותו הייתי בלי טלפון ובלי פושים של חדשות. יומיים שבהם ההלם המרכזי היה כשעזבתי יום לפני כולם כדי לחזור לעבודה, ואנשים אשכרה שאלו אותי "מה הכוונה שאתם עובדים ביום ראשון?"
כל שיחה התחילה ב"זה באמת נורא כל מה שקורה...", ממשיך ב"אז מה הפתרון לדעתך? ומה את חושבת על טו סטייט סולושן?" "את מרגישה שזה קרוב להסתיים?"
ואני, אולי בפעם הראשונה בחיי, באמת לא יודעת מה לענות. אני נבוכה מול השאלות. אני רק יודעת שאנחנו צודקים וזהו. ואני ממלמלת לעצמי. מצד אחד רוצה להעביר נושא, מצד שני לא יכולה להפסיק לדבר על מה שקורה אצלנו. רוצה להתרענן, אבל תוך כדי שואלת את עצמי מה אני עושה כאן בכלל.
2 צפייה בגלריה
נלי תגר
נלי תגר
רק יודעת שאנחנו צודקים, וזהו. נלי תגר
(צילום: רונית כהן)
היה רגע שהיינו במעלית ודיברנו על אוכל שאכלנו במסעדה, בעברית כמובן. עמד איתנו עוד מישהו, ובאחת הקומות נכנסה למעלית עוד בחורה והם דיברו בערבית.
ישר השתתקנו, פשוט ככה, שתקנו בלי שתיכננו, ככה באינסטינקט. אחר כך אמרתי לבודה שאולי לא היינו צריכים להגיד את המילה ישראל שבע פעמים במעלית כשיורדים כולה כמה קומות. והוא ענה "אז זהו? לא נוכל יותר להגיד מאיפה אנחנו?" אחר כך שתי בנות שאלו אם אני יכולה לצלם אותן. כמובן שהסכמתי וצילמתי, ואז קצת צחקנו ודווקא התחשק לי להמשיך לדבר איתן, אבל נרתעתי מהשיחה, כי מה אני יודעת אם מישהי מהן תזרוק את השאלה המכשילה "וור אר יו פרום?" ואני אמצא את עצמי בשיחה שלא בא לי עליה.
מה הם בכלל יודעים על מה שקורה פה? הם לא יודעים, ואולי גם אנחנו כבר לא יודעים. אם יש מלחמה, אם היא נגמרה ואיך זה שיש מלחמה בצפון ולא מדברים על זה כמעט. על העקורים, המפונים, החטופים.
2 צפייה בגלריה
נוף בשפיץ
נוף בשפיץ
מה אני עושה כאן בכלל? שווייץ
(צילום: גלעד ילון)
בשדה התעופה הפקיד בדרכונים שלא ענה כשאמרתי "דנקה", ההיא מהביטחון שדרשה שאפתח את התיק, כי בסך הכול היא לא זיהתה בשיקוף שיש לי נרות בתיק. נרות. והצעדה הקבועה לקצה הטרמינל, ואני מנסה לעודד את בודה שגם לפני 7 באוקטובר היינו תמיד בסוף.
והאמת שזה לא כזה מטריד אותי. לא להיות בסוף הטרמינל, ולא העולם באופן כללי. מטריד אותי השלט בבורדינג "יחד ננצח". הניאון המרצד כאילו לועג לי. האימה שאנחנו לא יחד, ושלא ננצח לחוד. אנחנו לא חושדים רק בעולם, אלא גם בעצמנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.03.24