ברחבי העולם ישנם 24 קרונות רכבת מקוריים מוכרים ששימשו להובלה של יהודים אל מחנות ההשמדה באירופה במהלך השואה. שניים מאותם קרונות נמצאים בישראל – אחד בכניסה לבית יד לבנים בנתניה והשני במושב ניר גלים. רוני דותן ובת זוגו טטיאנה, גרמנייה לשעבר שעלתה ארצה והתגיירה, הביאו ביוזמתם ארצה בשנת 2014 את אחד מאותם שני קרונות. "שיפצנו אותו, מיקמנו אותו בנתניה ואני עורך בו ביקורים לכל מי שחפץ לפחות שלוש פעמים בשבוע", סיפר רוני בשיחה עם ynet. "העיקר לפתוח את הקרון ולספר את הסיפור שמאחוריו".
קרונות הרכבת בשירות הצורר הנאצי שימשו להובלת מיליוני יהודים ברחבי אירופה אל מותם במחנות ההשמדה, בדרך כלל בתפוסה של עד מאה בני אדם שנדחסו בכל קרון בו ללא תנאים מינימליים כגון אוורור, מזון או מים. הנסיעה ארכה בדרך כלל כיממה עד שתיים, ובסיומה הורדו הנוסעים במהירות ופונו להמתה. כ-1.5 מיליון מתוכם לא שרדו את הנסיעה בקרונות. יש לציין כי הקרון ביד ושם אינו קרון גרמני אותנטי, והוא מוצב בתור אנדרטה.
רוני, כיום בן 75, החליט להביא ארצה את הקרון במהלך ביקור בברלין בשנת 2013. באותה שנה הגיעו אליו מסמכים על אודות בני משפחה שלא הכיר שנספו בשואה. "בבית שלנו לא דיברו על השואה ונמנעו לספר מה אירע", הסביר את העובדה שרק בגיל מאוחר נחשף לסיפורים מאותה תקופה. "החלטתי שאני משלב את השליחות שלי למען הנשמה כדי שהם לא יישכחו לעולם. לא היה קל לאתר קרון גרמני אותנטי, לשחזר אותו ולשמר אותו בדיוק כפי שהיה במלחמה".
המבצע יצא בסופו של דבר אל הפועל, בעזרת תורמים, וב-24 בינואר הוצב במתחם "יד לבנים" בנתניה קרון רכבת גרמני אותנטי שנבנה בגרמניה בתחילת המאה ה-20 ושימש לפינוי של יהודים אל מחנות ההשמדה על ידי הנאצים. הקרון, המכונה "Munchen12 246", אותר בשנת 2013 על ידי דותן, בת זוגו טטיאנה רוגה, מומחית להנצחת השואה, ורחל פרידמן בת לניצולי שואה מנתניה. השלושה פעלו להבאתו ארצה בהתנדבות ומתוך אמונה כי הצבת הקרון תעמיק את הידע ותסייע בשימור זיכרון נספי השואה.
"המפתחות של הקרון נמצאים אצלי, ומתאמים מולי את הסיורים שהם כמובן בהתנדבות מלאה", סיפר דותן. אחד הדברים הכי מרגשים במהלך הסיור הוא הרגע שבו רוני מצביע על מגיני דוד שחרוטים במשקופי הקרון. "מדובר במגיני דוד שנחשפו אחרי שהיינו צריכים לעשות כמה פעולות לשחזור ולשימור הקרון, כדי שיוכל לעבור את ההובלה בים מבלי להיהרס", סיפר. "אחרי שהקרון נוקה באמצעות התזה על חלקי המתכת נחשפו שני סמלי מגן דוד המוטבעים בשלדה ליד שתי הדלתות.
"ככל הידוע הם יחידים מסוגם בעולם. מדובר כנראה ביצירה של יהודי מסגר שהועסק בכפייה על ידי הגרמנים. מדובר במגן דוד בן-ישי הבא להחליף מזוזה. מבחינתי זו תחושה מעורבת של עצב ושל ניצחון בכל פעם שאני מצביע על אותם שלושת מגיני הדוד בקרון".
לתיאום סיור מודרך בקרון התקשרו לטלפון 052-2519484.
"אצל חלק מהניצולים מעורר הקרון זיכרונות כואבים"
בחודש אוגוסט האחרון, בצל הקורונה, הובל קרון גרמני אותנטי נוסף לישראל אל מושב ניר גלים, שמקימיו הם שורדי שואה מהונגריה וממדינות נוספת במזרח אירופה. הקרון הגיע ממוזיאון רכבות בגרמניה.
רחל רוזנמן-עפר, מנכ"לית בית העדות להנחלת זיכרון השואה, סיפרה בשיחה עם ynet כי קניית הקרון התאפשרה לאחר שהמוזיאון הגרמני נקלע לבעיות כלכליות בשל מגפת הקורונה. "עברנו תלאות רבות ובירוקרטיות", סיפרה, "נתקלנו באנשים טובם בדרך, התעסקנו בעמלות, באגרות, במיסים, בפטורים, בעמילי מכס, במשלחים, בהובלות ימיות וביבשתיות. לבסוף הקרון הגיע לנמל אשדוד בחגי תשרי, הובל במנוף מסיבי והונח במקום שיועד לו – בבית העדות בניר גלים. בקרוב הוא ישופץ על ידי החברה לשימור אתרים ויהווה אתר שבו יבקרו תלמידים, חיילים וכל מי שיגיע לבית העדות ללמוד על השואה".
רוזנמן-עפר סיפרה על התגובות במושב לקרון: "הניצולים חולפים על פניו בדרך למרפאה, למכולת או לדואר. חלקם מבינים את החשיבות העצומה שתהיה לו בהנחלת זיכרון השואה ולדורות הבאים, ובאחרים מעורר הקרון זיכרונות כואבים של ימים ארוכים בתוך הקרונות הנוראיים האלה בדרך אל הלא נודע".
עוד סיפרה כי "שבועות מספר לפני שהגיע הקרון פנה בית העדות לשורדי השואה בניר גלים וביקש ללקט סיפורים, מסמכים או כל זיכרון אחר. לפתע צצו כמה מכתבים מצהיבים שנכתבו ברכבת בדרך לאושוויץ על דפי פנקס קטנים, ומעולם כמובן לא נשלחו.
"המכתבים נכתבו על ידי אביה ואחיותיה של חנה שמעוני (גוטדינר), שהייתה ילדה בת שמונה בעת שעשתה את המסע בקרונות הרכבת הללו. במכתבים שמצאנו שואלים בני המשפחה את האחים הגדולים שהתחבאו בבודפשט לשלומם ומתארים את תחושת האי-ודאות. המכתבים עברו את כל תלאות המחנות ושרדו. כמה משורדי השואה הביטו בקרון בעת שהוצב במקומו על פסי הרכבת בחצר בית העדות, נרגשים במיוחד מהמחשבה שילדים ובני נוער יבואו לבקר, ייכנסו לתוך הקרון ויבינו באילו תנאים הם נסעו אל מותם".
"בני היקר יהודה!", נכתב במכתב מ-28 ביולי 1944 שתורגם מהנוגרית, "לדאבוננו אנחנו לא יודעים את כתובתך, וכך אני כותבת דרך שבח. אנחנו כאן בקרון ולא יודעים לאן הולכים. את בורא עולם אנחנו מבקשים שנוכל להיפגש בהקדם. תשמור על עצמך מאוד, תכתוב לשבח באופן סדיר עם הרבה מאוד אהבה. נשיקות, מרים".
במכתב אחר שהצהיב נכתב: "ילדים אהובים ויקרים, אנחנו כאן בקרונות ולא יודעים לאן הולכים. אבא ומרים כותבים על הכול. תשמרו על עצמכם. מקווה שעוד נראה אתכם. אין לי שום בקשה מלבד שכולנו נהיה יחד. הבורא הטוב יעזור לכך לכולנו. הדרך קצת מעייפת, ומקווים שנגיע למקום טוב. ברגע שנוכל נכתוב שוב. עד שנתראה, נשיקות מאמא ואבא". חלק מהמשפחה לא שרדו וחלק הגיעו לברגן בלזן, ניצלו ועלו ארצה.
הערב בשעה 19:00 יוקרן בדף הפייסבוק ובערוץ היוטיוב של בית העדות הסרט "אל הלא נודע - סיפור הרכבות בתקופת השואה". לתיאום סיורים בבית העדות, כולל סיור בקרון, התקשרו לטלפון 08-8568476 או היכנסו לאתר האינטרנט.
