הסגר הממושך והאיסור על פעילות ספורטיבית, כולל זו שמתרחשת בים, מקשה על חייהם של גולשים וחובבי הספורט הימי בישראל. רבים מהם טוענים כי מעבר לפעילות הספורטיבית הנחוצה לגוף ולנפש - הגלישה בים היא דרך חיים עבורם, וככזו בלתי אפשרי למצוא לה תחליף.
"אני מתגעגעת מאוד לגלישה, היא הבסיס והמהות של החיים שלי", אומרת דנה מרגולין, מדריכת גלישה ותיקה המתגוררת בתל אביב. "הגלישה הוציאה אותי מהרבה מצבים לא טובים שעברתי לאורך השנים, היא חסרה לי בנשמה", היא מוסיפה.
במהלך שיחת הווידאו שאנחנו מנהלים, אותה היא בוחרת לקיים בחוף הים, היא מספרת בגילוי לב על המועקה הנפשית שהיא חווה בימים אלו, אשר הולכת ומתגברת בעקבות הריחוק הכפוי מהגלים.
"קשה להתעלם מהטירוף המורגש באוויר, הים מושלם ויש גלים - אבל אסור להיכנס למים. אני באמת מאמינה שהים יכול להבריא 99% מהמגפה הזאת", אומרת מרגולין.
ובכל זאת, את נמצאת בים כרגע למרות האיסור.
"התגנבתי לחוף האהוב עליי, חוף הדולפינריום. אחרי שבוע שנמנעתי מלהגיע לכאן, לא יכולתי להתאפק יותר. והאמת היא שזה לא פשוט עבורי לראות את הים, כשאני יודעת שאני לא יכולה להיכנס אליו".
השיחה עם מרגולין נקטעת באמצע בעקבות הגעתו של פקח עירייה לחוף הים. מרגולין ממהרת לברוח, ומתחבאת כמו עבריינית מאחורי פח חלוד. חוויה מוזרה שאולי בעתיד תיזכר כמשעשעת, אך נכון לרגע זה היא מדכאת וקשה.
כשהפקח מתרחק והסכנה חולפת, היא חוזרת לשיחה ומודה בפנינו כי "האופציות של לעשות 'ויברח' לאתרי גלישה לא ידועים הולכים ופוחתים, המשטרה תופסת את כולם.
"האמת היא שזה מאוד פשוט לתפוס אנשים בחוף הים; הנה, אני למשל לבושה בבגדים שחורים, ובולטת מאוד על החוף הריק. ברור לי שתוך כמה דקות יגיע מסוק מהאוויר, יבוא דבור מהים וחמישה טרקטורונים מכיוון החוף - ואני בורחת הביתה", היא מודה ומוסיפה: "אבל בתכל'ס הם לא אשמים, הם רק עושים את העבודה שלהם".
"בבני ברק חוגגים - ולנו אסור להיכנס למים"
אבל מרגולין לא לבד. בשבועות האחרונים, פורסמו ברשתות החברתיות לא מעט דיווחים על כוחות גדולים של פקחי משטרה, בהם גם השיטור הימי והאווירי, הפושטים על חופי הים באמצעות ספינות משטרתיות, טרקטורונים, מסוקים ורחפנים, בניסיון למנוע מהגולשים להיכנס לים. חלקם, אף נקנסו בסכום של 500 שקלים.
"יש היום גל נחמד מאוד. ביום רגיל אני מאמין שהיו עכשיו במים חמישים או שבעים גולשים, ובתקופה האחרונה הים ריק", מספר לנו גולש שהחליט אף הוא להפר את הוראות משרד הבריאות, ובמהלך חול המועד פסח הגיע לים בכדי לגלוש. החגיגה הסתיימה עבורו תוך זמן קצר, לאחר ששוטר סיור שעבר בחוף דרש ממנו לצאת מהמים ואף רשם לו קנס. "חג הפסח הוא חג החירות, ובמקומו קיבלנו את חנוכה - מותר להביט ואסור לגעת".
אותו גולש אף מוסיף בתסכול כי הגולשים סובלים בתקופה זו מ"הפליה ומרדיפה מטופשת מצד הממסד", לדבריו. "הים בשבילנו הוא כמו בית כנסת - לכאן אני מגיע מדי בוקר כדי להתפלל לאל הים", הוא אומר ומוסיף: "בבני ברק חוגגים ברחובות והמשטרה מפחדת להתעסק עם החרדים, אז הם באים לכאן ועושים עלינו כותרות. יש עכשיו גל של 70 ס"מ, ועם העצבים מהדו"ח שקיבלתי כעת - זה שווה ערך עבורי כמעט כמו גל של מטר".
כאמור, למרות המאבק המתוקשר של המשטרה כנגד הגולשים - רבים מהם ממשיכים לגלוש. בניסיון להימנע מהקנס הכספי, הם מסכנים את חייהם ונכנסים לים בשעות הלילה, או לחלופין, מרחיקים לנקודות גלישה סודיות ומרוחקות שהשוטרים אינם מכירים.
"גם עכשיו אני גולשת בכל פעם שיש גלים, אבל אנחנו מרגישים כמו גנבים ומקבלים דוחות מהמשטרה", חושפת בפנינו אשת התקשורת, שרון פרי. "אני לא רופאה, אבל נראה לי שהמקום האחרון שאפשר לקבל בו קורונה זה בחוף הים או בתוך המים. מיותר לתת דוחות לגולשים שכל מה שהם רוצים זה להתפרק בים באמצעות הגלישה".
פרי, שבתחילה התלבטה האם לחשוף את העובדה כי היא ממשיכה לגלוש למרות ההנחיות האוסרות על כך, מוסיפה כי "קניונים, בתי כנסת ומקומות סגורים - אני יכולה להבין מדוע סגרו אותם, אבל לאסור פעילות במקום פתוח כמו הים? נראה לי קצת הזוי, אולי צריך לשקול שוב את ההנחיות".
"במצב הנוכחי - שווה לגלוש ולשלם את הקנס"
בדומה לשאר המרואיינים בכתבה, גם אסף בן שושן, מדריך גלישה ובעלים של מועדון גלישה פופולרי בחוף טרומפלדור בתל אביב, מודה כי הוא "מתגעגע למי הים המלוחים, לשמש ולגלים".
בן שושן, שבימים שבשגרה מבלה את מרבית זמנו בחוף הים, נמצא כעת בחנות המכולת השכונתית שביישוב אזור, שבימים כתיקונם מפעיל אביו החרוץ.
"בימים אלו אני מחליף את אבא שלי בעבודתו במכולת. הוא בן 70, בקבוצת סיכון, ויושב כרגע בבית", הוא מסביר, כשאת פיו ואפו מכסה מסכה. בחנות יש אווירה של לחץ ובלגן, מרחק שנות אור מאווירת ה"צ'יל" הרגועה אליה בן שושן רגיל ממועדון הגלישה שלו.
"בא לי למות, רוצה לגלוש. האמת? במצב הנוכחי, דו"ח של 500 שקלים מתחיל להישמע כמו משהו שאפשר לעמוד בו", הוא אומר. "תן לי סשן גלישה של שעתיים וחצי - ומתאים לי לשלם 500 שקלים, זה סכום אטרקטיבי כדי לגלוש", הוא מוסיף.
לדבריו, האמצעים בהם המדינה משתמשת על מנת לאכוף את הגלישה בים - מוגזמים, ואף הוצאו מפרופורציה. "מסוקים, סירות, טרקטורונים, רחפנים - מה אתם משקיעים כל כך הרבה כסף ומאמצים בשביל בן אדם שיושב במים? נו באמת, זה מה שידביק אנשים בקורונה?".
לדברי ד"ר ג'סיקה רוז - אלופת ישראל בגלישת גלים בגלשן לונג, העובדת כמיקרו ביולוגית בטכניון ובימים אלה חוקרת את נגיף הקורונה, אין שום היגיון באיסור על הגלישה. במהלך שיחת הוידאו שניהלנו עמה, היא התגנבה ל"בק-דור", חוף הגלישה המפורסם בחיפה, על מנת לצפות בגלים שכל כך חסרים לה.
"עבור הגולשים לא מדובר רק בפעילות הפיזית שאסורה, זה מי שאנחנו - מדובר בדרך חיים. כששוללים מאיתנו את האפשרות לגלוש - מזיקים למערכת החיסונית שלנו", היא מסבירה.
11 צפייה בגלריה
ג'סיקה רוז: "אם מקפידים על מרחק של שני מטרים אחד מהשני - אין שום סיבה להידבק במהלך הגלישה"
(צילום: אוסף פרטי)
כמי שחוקרת את הנגיף - האם יש אפשרות להידבק בו במהלך הגלישה?
"אם נשמור על מרחק של שני מטרים גם בים ונכבד את הכללים - אפשרות ההדבקה היא נמוכה מאוד".
אולם, בניגוד לגולשים הצעירים ולרצון המוחלט שלהם לגלוש בכל מצב, יש גם כאלה שמתנגדים לאווירה האנרכיסטית ולאי ציות אחר ההנחיות. מרביתם, משתייכים לדור הגולשים הוותיקים, ומשיחות שנעשו עמם הם טענו כי "יש להרגיע את החשק העז לגלוש, ולשמש דוגמה אישית לציבור".
על אף ניסיונותינו הרבים לשכנע אותם להתראיין לכתבה - הם סירבו, בטענה שאינם רוצים להיתפס בעיני הגולשים הצעירים "כמטיפים, כנודניקים או כמחנכים".
