נתב"ג בימי קורונה
(צילום: גלעד ילון)
רגע לפני החגים, ויום לאחר ההודעה על פתיחתם של האיים היווניים רודוס וקוס לנופשים ישראלים, בדקנו מה השתנה בנתב"ג ומה צריך לדעת לפני שמגיעים לשדה בדרך לחו"ל.
נתחיל בדבר הכי חשוב – בדיקת קורונה. בהנחה שאתם טסים למדינה ירוקה שבה לא תצטרכו להיות בבידוד, תצטרכו לבצע בדיקה עד 48 או 72 שעות לפני הטיסה, בהתאם ליעד. עד לא מזמן עשו את הבדיקות דרך קופות החולים, אך הנוהל השתנה והבדיקות נעשות דרך בתי החולים או באופן פרטי.
לאחר שתקבלו תוצאה שלילית בבדיקה, תוכלו להכין את המסמכים עם שמכם באנגלית ולהגיע לשדה. מומלץ בימים אלה להגיע כארבע שעות לפני ההמראה כדי להיערך לכל ההליך בנתב"ג.
עוד דבר שתצטרכו להכין הוא טופס יציאה מהארץ, שאותו ממלאים באינטרנט עד 24 שעות משעת ההמראה, עדיף שתדפיסו את הטופס ותביאו אותו איתכם לשדה.
הגעתם לנתב"ג, אז כדאי שתדעו שהחניונים לטווח ארוך אינם פעילים יותר, וכמובן גם לא טרמינל 1. כל הטיסות, המועטות יחסית, מרוכזות בטרמינל 3. על חניה לטווח ארוך, גם בחניון שהיה במקור לטווח קצר, תשלמו מחיר מופחת של 40 שקלים ליממה.
גלעד ילון נתב"גגלעד ילון נתב"ג
גלעד ילון בנתב"ג
(צילום: גלעד ילון)
עצוב ושומן. האולם המרכזי בנתב"געצוב ושומן. האולם המרכזי בנתב"ג
עצוב ושומם. האולם המרכזי בנתב"ג
(צילום: גלעד ילון)
כדי להיכנס למבנה הטרמינל תצטרכו לעבור מדידת חום, ואז להציג את כרטיס הטיסה שלכם. בלי כרטיס - אין כניסה.
אחרי שתציגו אותו לשומר תקבלו צמיד צבעוני שאסור יהיה לכם להוריד אותו. צמיד זה מהווה אישור מעבר שמתווסף לכרטיס הטיסה. כן, זה הרגע להיפרד מהמלווים שלכם שלא יכולים להמשיך מעבר לנקודה זו.

החוויה האישית שלי

כשטסתי לבולגריה לפני כשבוע וחצי נכנסתי לאולם מקבלי הפנים שהיה שומם. המדרגות הנעות היו נטושות ובתי הקפה סגורים. הבודדים שיצאו מאולם הנחיתות לא זכו לקבלת פנים כלשהי וגם בחוץ נהגי המוניות נראו כאילו הם מחכים למשיח.
חזרה פנימה, השדה הספיק "להתקשט" במדבקות עם ציורי רגליים במרחק של כשני מטרים אחד מהשני שמסבירות לנוסעים איפה לעמוד, חלקן בערבית, חלקן בעברית והשאר באנגלית. כך בתור לדוכני המידע, לבדיקות הביטחון וכמובן לצ'ק אין ולעלייה למטוס.
"ארזת לבד?", מי חשב שאי פעם אתרגש לשמוע את השאלה הזאת. אותה שאלה ששמעתי עשרות פעמים בעבר והנה הפעם זה היה מיוחד. כנראה שגם אני כבר הספקתי לשכוח איך זה מרגיש לטוס לחו"ל.
אירוני אבל הגיוני שדווקא כאן תתבקשו לרגע אחד להוריד את המסכה – אחרת איך אמורים לדעת שאתם נראים כמו בתמונה בדרכון? לאחר צ'ק אין מהיר שלא ממש השתנה מבעבר, מעבר לעובדה שעכשיו יש חוצץ שקוף בין דייל הקרקע לנוסעים, התקדמתי לעבר בדיקות הביטחון.
נראה כאילו לקוח מסרט בדיונינראה כאילו לקוח מסרט בדיוני
נראה כאילו לקוח מסרט בדיוני
(צילום: גלעד ילון)
מסועים ריקים מאנשים וממזוודותמסועים ריקים מאנשים וממזוודות
מסועים ריקים מאנשים וממזוודות
(צילום: גלעד ילון)
הסימונים החדשים על הכסאות בנתב"גהסימונים החדשים על הכסאות בנתב"ג
הסימונים החדשים על הכיסאות בנתב"ג
(צילום: גלעד ילון)
אנשי האבטחה ניסו ככל יכולתם לשמור על ריחוק חברתי בין הנוסעים, אבל זה לא תמיד עבד להם. בשלב בדיקת הדרכונים מעודדים אתכם לעבור בעמדה ללא נציג, אי אפשר להאשים אותם. מכאן תלכו במעבר - הירידה המפורסמת לעבר אולם המזרקה והיציאה לשרוולים.
מעבר שמעולם לא נראה כה ריק ועצוב, בהנגדה מוחלטת לימים שבהם היינו רגילים לראות המוני אנשים יורדים והולכים לעבר חנויות הדיוטי פרי עם חיוך גדול מרוח על פניהם. "לא ייאמן שזה נתב"ג", לא הפסקתי לחשוב בזמן שהסתובבתי בין המזרקה המיובשת ממים לבין השולחנות המיותמים מסועדים. מחזה סוריאליסטי.
אחת החוויות האהובות על התייר הישראלי הממוצע בדרך לחו"ל היא הבילוי בחנויות ללא המכס ובראשן החנות של ג'יימס ריצ'ארדסון. לצערי אפשר לשכוח ממנה כרגע ותיאלצו להסתפק בגרסה המצומצמת של כל זה בחנות דיוטי פרי קטנה לפני העלייה למטוס.
יתר החנויות גם הן סגורות ונטושות והמסדרונות הריקים מספרים בעצמם את כל הסיפור. ומה לגבי מזון? חנויות בודדות פתוחות, בהן מקדונלדס, ודוכן קטן שללא בושה יגבה מכם 14 שקלים על חצי ליטר מים.
ציון יעקב מנתניה תיאר את המחזה כעצוב מאוד: "אתה רואה את המקום ריק, כאילו הגעת לבית קברות". אור ונינה מירושלים גם הסכימו עם זה ש"מאוד מוזר לראות את הדיוטי פרי ריק".
איפה התורים הגדולים? דלפקי הצ'ק אין באולם הכניסהאיפה התורים הגדולים? דלפקי הצ'ק אין באולם הכניסה
איפה התורים הגדולים? דלפקי הצ'ק אין באולם הכניסה
(צילום: גלעד ילון)
מעולם לא נראיתה ריקה כל כך: הירידה לעבר אולם המזרקה והחנויותמעולם לא נראיתה ריקה כל כך: הירידה לעבר אולם המזרקה והחנויות
ריקה כל כך: הירידה לעבר אולם המזרקה והחנויות
(צילום: גלעד ילון)
מחזה עצוב. החנות האהובה כל כך - סגורהמחזה עצוב. החנות האהובה כל כך - סגורה
מחזה עצוב. החנות האהובה כל כך - סגורה
(צילום: גלעד ילון)
זה לא כל כך נעים לראות דיוטי פרי סגורזה לא כל כך נעים לראות דיוטי פרי סגור
זה לא כל כך נעים לראות דיוטי פרי סגור
(צילום: גלעד ילון)
כך נראות רוב החנויות כאןכך נראות רוב החנויות כאן
כך נראות רוב החנויות כאן
(צילום: גלעד ילון)
הגשתי את כרטיס הטיסה והדרכון ובהתרגשות עשיתי את דרכי לשרוול המטוס. הדרך שנראית כל כך מובנת מאליה פתאום נצבעת באור כה שונה ומיוחד.
"השאירו את המסכות עליכם עד שאיש צוות יגיד לכם להוריד אותן", נשמע בכריזה באנגלית, רק חבל שחלק גדול מהנוסעים בכלל לא מקשיבים לכריזה, או לדיילים.
וכך הטיסה המלאה למדי יצאה לדרכה מתל אביב, עם מסכות על פניהם של רוב הנוסעים וכמובן גם על פני אנשי הצוות. להפתעתי, אפילו קיבלנו מהם כמה חטיפים לדרך.
הדיילים היו ממוגנים במסכה ובכפפות בלבד, ולא בסרבלים כמו שראינו בטיסות לאילת, האם הם יודעים משהו שאנחנו לא?
לאחר שלושה ימים בבולגריה, הגיע הזמן לעשות את הדרך ההפוכה. בשדה הבולגרי נראה שפחות מקפידים על שמירת הנהלים, או שפחות מנסים. אבל התנחמתי באזור פתוח בשדה כדי להעביר את הזמן עד העלייה למטוס.
די ממושמעים. מסכות על פני הנוסעים במטוסדי ממושמעים. מסכות על פני הנוסעים במטוס
די ממושמעים. מסכות על פני הנוסעים
(צילום: גלעד ילון)
זהו. חזרתם הביתה. שלט הכניסה חזרה לישראלזהו. חזרתם הביתה. שלט הכניסה חזרה לישראל
שלט הכניסה חזרה לישראל
(צילום: גלעד ילון)
שום דבר לא נוסע. אולם המסועים בנתב"גשום דבר לא נוסע. אולם המסועים בנתב"ג
שום דבר לא נוסע. אולם המסועים בנתב"ג
(צילום: גלעד ילון)
להתראות. עד הטיסה הבאהלהתראות. עד הטיסה הבאה
להתראות. עד הטיסה הבאה
(צילום: גלעד ילון)

תחקיר מעמיק בכניסה לארץ

בנחיתה חזרה כבר חיכו לנו אנשי ביטחון עוד לפני בדיקות הדרכונים, עם הרבה מאוד שאלות, הם רצו לדעת מאיפה באנו, כמה זמן היינו שם ואיפה היינו בשבועיים האחרונים. והכי חשוב - אם אנחנו במקרה משתעלים או עם חום.
בשלב זה חשוב לציין שצריך להיערך עם טופס הצהרת בריאות שממלאים 24 שעות לפני הנחיתה בארץ ומצהירים בו מאיפה הגעתם. זה בעצם נותן לכם את אישור הכניסה לארץ. לא מילאתם? צפו לעיכוב.
לאחר שתעברו את הכול תקבלו פתק כחול (בנוסף לפתק שתקבלו מבדיקת הדרכון) - שאותו תצטרכו להראות לפני שתצאו לכיוון מסועי המזוודות. עמדת המידע לתיירים מובטלת, כל מסועי המזוודות ריקים, שום דבר לא קורה, שום דבר לא נוסע ובעיקר שקט. לפחות ביחס למה שאנחנו רגילים.
לקחתי את המזוודה שלי ויצאתי לאולם הנחיתות, שבו בימים כתיקונם עשרות עוברי אורח מחכים ליקריהם ורצים לחבקם, דבר שהפך למצרך כה נדיר בימינו. לא היה כאן אף אחד שחיכה לנו. להתראות נתב"ג, עד הפעם הבאה.