המרדף של חברות התעופה אחרי מקסימום נוסעים במינימום שטח הגיע מזמן לגובה של 30 אלף רגל, אך נדמה שבכל פעם נשברים שיאים חדשים של צפיפות. נוסעים שרגילים להתלונן על איכות האוכל או על עיכובים בלוח הזמנים, מוצאים את עצמם כעת במאבק על הזכות הבסיסית ביותר: המקום להניח בו את הברכיים. תיעוד חדש שעלה לרשתות החברתיות הצליח לעורר תגובות נזעמות, כשהוא מציג מציאות שבה אפילו נוסעים בממדים ממוצעים נאלצים להצטופף בתנוחה שכמעט אינה מאפשרת תנועה.
הסרטון פורסם בטיקטוק ב-27 בדצמבר על ידי אמנדה ריי במהלך טיסה מאדמונטון שבקנדה, כשהיא יושבת במושב הסמוך למעבר ומתעדת את הוריה הדחוסים זה לצד זה בטיסה של חברת הלואו-קוסט ווסטג'ט. במהלך הצילום היא שואלת את אביה אם הוא מסוגל ליישר את הרגליים, והוא משיב בצחוק של ייאוש: "בלתי אפשרי". גם האם, שנראית קטנת ממדים יחסית, מודה שאין לה כמעט מרווח, ומתבדחת שתיאלץ "לחלוק את מרווח הרגליים" עם בעלה. ההומור המשפחתי לא הצליח להסתיר את הדוחק עצמו – וברשתות החברתיות, שם צבר הסרטון מיליוני צפיות, רבים כבר פחות צחקו.
גולשים ברדיט וב-X (טוויטר לשעבר) תיארו את חוויית הישיבה כבלתי נסבלת. אחרים הודיעו כי יוותרו על טיסות עם החברה בעתיד, וחלקם תהו אם מדובר לא רק באי נוחות אלא גם בבעיה בטיחותית. היו מי שהשוו את מרווח הרגליים ללול תעשייתי, ואחרים טענו כי במצב של טלטלה חריגה או נחיתת חירום, הצפיפות עלולה להפוך למסוכנת. "זו מלכודת מוות", כתב אחד המגיבים, בעוד אחר הוסיף: "אני מעדיף לנהוג שעות ולא לשבת ככה אפילו דקה".
הסרטון מצטרף לדיון סביב תצורות המושבים החדשות של ווסטג'ט, שלדברי החברה נועדו להציע "חוויית קבינה מודרנית". בחודשים האחרונים הודיעה החברה על שינויי ישיבה בחלק ממטוסי הבואינג 737 שלה – מהלך שכולל, בין היתר, מושבים עם הטיה קבועה (שאינם ניתנים להטיה לאחור), הוספת שורת מושבים נוספת, וכן אפשרות לשלם מחיר גבוה יותר עבור מושבים מרווחים יותר. עם זאת, בכתבות שפורסמו בחו"ל צוין כי לא ברור אם הטיסה שבה צולם הסרטון התבצעה באחד מהמטוסים שעברו את העדכון.
בווסטג'ט מסרו בתגובה לרשת הקנדית CityNews, שדיווחה גם היא על הדיון שעורר הסרטון, כי הם "עוקבים מקרוב אחר משוב מצד נוסעים ועובדים, כדי להעריך את ביצועי המוצר, רמת הנוחות וההתאמה שלו, תוך הקפדה על כך שהמחויבות לבטיחות תישאר בראש סדר העדיפויות".
במקביל, בכתבות שפורסמו ב"דיילי מייל" וב"ניו יורק פוסט" צוטטו גם תגובות קודמות של בכירי החברה, שנמסרו עם השקת תצורת המושבים החדשה ולא כתגובה ישירה לסרטון. סמנתה טיילור, סגנית נשיא בכירה ומנהלת חוויית הלקוח של ווסטג'ט, אמרה אז כי הקבינה "תוכננה בקפידה כדי להציע את השירות הידידותי של החברה בכל רמת תקציב", וכי המהלך "משקף את המחויבות לשדרג כל היבט בחוויית הנסיעה ולענות על דרישת הנוסעים למגוון רחב יותר של מוצרים".
בחודש שעבר דיווחה בסוכנות הידיעות הקנדית The Canadian Press כי ווסטג'ט החליטה להשהות חלקית את המהלך להתקנת מושבים שאינם ניתנים להטיה, בעקבות ביקורת חריפה – לא רק מצד נוסעים, אלא גם מצד עובדיה. לפי הדיווח, החברה תכננה לעדכן את תצורת הישיבה ב-43 ממטוסי הבואינג 737 שלה, אך בשלב זה המהלך נמשך רק בחלק מהצי. איגוד הדיילים הקנדי התריע אז כי מרווח הרגליים צומצם לרמה הדומה לזו של חברות לואו-קוסט קיצוניות, כמו ספיריט או וויזאייר, וטען כי הדבר עלול להגביר את תסכול הנוסעים ולהקשות על עבודת הצוות.
המקרה של ווסטג'ט הוא רק קצה הקרחון של מגמה עולמית רחבה. לפי נתונים שפורסמו ב"ניו יורק פוסט" והתבססו על ניתוח של מכון המחקר האמריקני American Economic Liberties, חברות התעופה הגדולות קיצצו מאז שנות ה-80 בין 5 ל-12 סנטימטרים ממרווח הרגליים הממוצע – ממרחק של כ-89 סנטימטרים (35 אינץ') בעבר, לממוצע של כ-78 סנטימטרים (31 אינץ') כיום. בחברות לואו-קוסט מסוימות המרווח מצטמצם אף יותר, ולעיתים עומד על כ-71 סנטימטרים (28 אינץ') בלבד – נתון שהופך כל טיסה ארוכה למבחן סיבולת פיזי. בעוד שהכנסות משירותים נלווים הפכו למנוע צמיחה מרכזי בענף, הסרטון הוויראלי של אמנדה ריי מזכיר עד כמה גבולות הנוחות במטוס כבר נמתחים לקצה.
