רק התחלנו להתאושש משנתיים של קורונה, שכפתה עלינו להתרחק זה מזה ולהחליף את לחיצת הידיים בגיפופי מרפק, וכבר נחת עלינו 7 באוקטובר. סרט האימה מתארך, אז בואו נודה באמת, אין דרך לשרוד את המלחמה הזאת בלי להתחבק. לחזק ולהתחזק. ומה יותר סימבולי ממעגל גועש ומרגש שמביע אחדות ושותפות וכוח ויהיה מה שיהיה? מתברר שכל הארץ התמלאה במעגלים. מעגלי תמיכה, מעגלי יצירה, מעגלי תרפיה באמנות ומעגלים כדי לשיר ביחד ואולי למצוא קצת נחמה.
מעגל גברים בקריית טבעון
"לא מדובר בהמצאה חדשה", אומר נמרוד בלוג, עובד סוציאלי מקריית טבעון שכבר עשר שנים מנחה קבוצות של גברים בלבד ("ההפרדה מבטלת את המתח הבין־מגדרי ומקילה על הגברים להיפתח"), שעובדות לטווחים קצרים וארוכים. "המעגל מפתח יכולת של הקשבה אמפתית, מבלי להגיב מיד", הוא אומר. "בשלב הבא מגיע ההדהוד. אנשים מביאים דברים מהעולם שלהם, והמעגל משמש כמגביר כוח המוכיח שכל הקבוצה למען האחד. מי שנכנס לתהליך ממושך, מגלה את האינטימיות, שהיא השלב המורכב ביותר, אך גם המתגמל מכולם".
מה עשתה המלחמה לגברים במעגל?
"עוד לא פגשתי גבר אחד שלא נשבר, או לפחות נסדק. בשבועיים הראשונים של המלחמה הגברים דיברו על הצורך בשינוי משמעותי. זה רוצה להחליף עבודה, זה מחליט לחתוך את הזוגיות שצולעת כבר זמן רב, וההוא, רואה חשבון במקצועו, התחיל ללמוד אילוף כלבים. דברים קיצוניים. פתאום כולם הבינו שהחיים הם לא לתמיד. בשבוע השלישי הנפש שלהם כבר רצתה לחזור לשגרה. הנפש לא מסוגלת להתאבל בלי סוף, יש בה משהו שרוצה להמשיך ולהתקדם".
בלוג מודה שלמעגלי הגברים שבהנחייתו (בקריית טבעון, פעם בשבוע, שעתיים, 350 שקל לחודש) עדיין לא הגיעו ניצולים ממסיבת הטבע או חיילים ששרדו את הקרב. "בהם יטפלו הפסיכולוגים והתרפיסטים. המעגל הוא לא תחליף לציפרלקס, הוא דומה יותר לרפואה משלימה. למרות שהמעגלים מאוד עוצמתיים, אין תחליף לטיפול דיאדי, אחד מול אחד, ומעגל הגברים ימשיך לתמוך בתהליך הטיפולי".
מעגלי סריגה בבנימינה ובמשמר העמק
"המלחמה הציפה באזז לא רגיל של סריגה", אומרת דליה ברנובר מבנימינה, שלפני 16 שנה החלימה מסרטן ומאז היא מפיצה את הבשורה של "יצירה מחלימה". "אני מעצבת, יוצרת ואשת רוח, ושלושת העולמות האלה נפגשים בסריגה, שבמהלכה את גם יוצרת וגם מייצרת וגם, בלי לשים לב, עושה משהו רוחני למען הנשמה השפופה. לחלק מהאנשים זה יישמע לא שפוי ולא הגיוני, אבל נשים מתחברות לזה חזק מפני שבסריגה יש משהו מאוד עתיק, פולקלור נשי, חברותא נשית, הזדמנות לביטוי אישי שכוללת אלמנטים מדיטטיביים של הרגעה".
עד למלחמה, מעגלי הסריגה התקיימו בביתה שבבנימינה (360 שקל לחודש, פעם בשבוע לשעתיים) בהשתתפות 10-6 נשים, והגיל הממוצע עמד על 50. נשים באמצע החיים שסורגות בכיף ומפטפטות בהנאה. בחודש האחרון, לאור הביקוש הגובר, ברנובר הרחיבה את המנעד. "במשמר העמק יש לי מעגל סריגה של נשים בנות 70 עד 95. זה מרשים מאוד לראות אותן בפעולה. התקומה של המסרגה התחילה בקורונה, כשנשים שנתקעו בבית גילו מחדש את כוחה של המסרגה, אבל עכשיו, במלחמה, זה מטורף. נשות המעגל סורגות כובעי צמר לילדי המפונים. הלהיט הגדול הוא כובעי צמר לחיילים, וכל הסבתות תורמות להעלאת המורל בסריגת בובות עידוד ובובות דאגה שהילד הקטן ממולל בין אצבעותיו על מנת להירגע".
מעגל גברים בזום
"גברים נפגשים לשם שינוי" הוא מיזם חברתי שפועל כבר שש שנים, בפריסה ארצית, ומעניק לכל גבר "מרחב בטוח, ללא ביקורת ושיפוט, מקום שבו הוא יכול לשבת ולדבר על מה שיושב לו על הלב", מספר משה אושפיז, מטפל רגשי ומרצה להתפתחות אישית שאחראי על המעגלים הפרונטליים באזור תל אביב. "במלחמה פתחנו ערוץ חדש, מעגל בזום, כל ערב בתשע, ללא תשלום, ואנחנו קולטים גברים ממקומות רחוקים מאוד. במפגש האחרון הצטרף אליי סטודנט לכלכלה מרהט שלעולם לא היה מגיע למסגרת כזאת. הוא מאוד חשש מהמפגש, מהדינמיקה שתתפתח, מהיחס כלפיו, ודי מהר נרגע והתחיל לזרום.
"גבר אלפא טיפוסי אומר: 'מה, עכשיו אני אתחיל לקטר ולהתבכיין? זה לא לעניין', אבל המוטו שלנו — הרבה לפני המלחמה — היה לעודד את הגברים לדבר. אדם שלא נוגע ברגשות ולא מדבר צובר בתוך עצמו מטען של כעס, תסכול ולחץ, וכמה הוא מסוגל לאגור מבלי להתפוצץ? מתישהו זה מתפרץ במופע כזה או אחר. לאט־לאט, באמצעות טכניקה של הנחיה מקרבת, אנחנו מקלפים מהם את השכבות".
האורחים הטריים במעגל המלחמתי מעלים לדיון שלושה נושאים שבעבר לא עמדו על השולחן. הראשון שבהם הוא חוסר ודאות. "המצב הנוכחי, שיש בו הכל חוץ מוודאות, מעלה שאלות קשות. אחד שואל מה יהיה בהקשר של פרנסה, אחר נאחז בסיפור הרואי של אבא שנסע לרעים וחילץ את בתו במו ידיו, בדקה ה-90, ותוהה האם גם הוא יצליח למלא את תפקידו בהגנה על משפחתו".
הנושא השני הוא חוסר האונים של האבות מול המצוקה של ילדיהם. אבא של צעירה שחברותיה נטבחו במסיבה אומר: "אני, בגילי, כבר יודע להתמודד עם אסונות, אבל הבת שלי עוד לא יודעת". אושפיז: "זה קורע לו את הלב. אין לו שום תרופת קסם עבורה".
ובצל המלחמה, גם הזוגיות עומדת במבחן. "אחד הגברים סיפר שהוא נהג להכריז שבאזעקות הוא לא נכנס לממ"ד מפני שהוא לא ייתן לאף אחד להפחיד אותו, ובכל אזעקה אשתו רבה איתו וכעסה עליו. בירור שערכתי איתו, אל מול הקבוצה, העלה שהגבר שלא מפחד מאזעקה הוטרד מאוד מהשאלה איך אשתו תתייחס אליו אם פתאום הוא לא יהיה הכי יציב וחזק, אלא רגיש ופגיע ומבוהל".
מעגל נשים עם קלפים
ליבת מלכה, מקיבוץ גשר הזיו שבצפון, מגדירה את עצמה "רואת חשבון נפש"' מפני שבמשך שנות עבודתה הארוכות כרואת חשבון היא ליוותה נשים שרצו לפתוח עסק, וכמאסטר בשיטת הטיפול NLP היא הפכה את התהליך הכלכלי למסע רגשי של התפתחות אישית. לפני שנה וחצי היא החליטה להגשים חלום נוסף. היא ישבה עם ספר שיריה "כותבת אותי ומכאן זה שלך", בחרה 30 שירים "מעולמות של השראה, קבלה ואהבה עצמית", הדפיסה אותם על קלפים מעוצבים ויצאה איתם למעגלי נשים. "כל אחת, בתורה, בחרה קלף, הקריאה את השיר וסיפרה איפה הוא פוגש אותה. החלטתי לפתוח את המעגל לנשים בלבד, מפני שהמקום הסטרילי מאפשר להן להיפתח עד הסוף. זו רוצה להתגרש וזו רוצה להתפטר מהעבודה. וברור שמותר לבכות, יש מקום לכל מנעד הרגשות. הנחיתי מעגל כזה גם לחולות סרטן ומחלימות".
אבל ב-7 באוקטובר נפלו עליה השמיים. בנה הצנחן, סמל מתן מלכה, נהרג בקרב עם המחבלים בכיסופים, "בגיל 19 וחודש ויום". כשקמו מהשבעה, הגזרה הצפונית כבר רתחה. "הקיבוץ שלנו לא פונה, אבל הצעיר בארבעת בניי, בן שבע, לא היה מסוגל לשמוע את הבומים. משרד הביטחון סייע לנו להתפנות למלון 'עדן אין' בזכרון יעקב שבו שהו משפחות מקריית שמונה, שדרות, גליל מערבי, ותשומת הלב שלי התמקדה בנשים. חלקן מתפקדות כחד-הוריות מפני שהבעלים מגויסים, אחרות דואגות לילדיהן שבצבא, ויש גם אמהות צעירות שנקרעות בין הנקה לזומים של העבודה. נשים מותשות ומפורקות. הצעתי למנהלת המלון לארגן עבורן מעגל, באולם הכנסים, וזה היה מדהים. השירים קיבלו משמעות חדשה, הקלפים התחברו למלחמה, ולמרות שפתחתי את המעגל במצגת על בני שנפל, והמשתתפות העידו שהן באו כדי לחזק אותי, האם השכולה, ויצאו מחוזקות".
בוגרות המעגל הראשון תיעדו אותו ברשת, ומאז הטלפון של מלכה מצלצל נון-סטופ. היא מוזמנת לבתי מלון של מפונים, לבתי חולים, לבתי דיור מוגן, לכל מקום שבו שוהות נשים המאמינות בכוחם של קלפים אימוניים. בעלה נשאר בבית המלון בזכרון, עם שלושת הבנים, כשהיא חורשת את הארץ במעגלים. "במלונות של מפונים אני עושה את זה בהתנדבות, והלבבות נפתחים. הדינמיקה מאוד מקרבת ובסוף הערב יש לנו שיר כוח כמו 'תן לי תפילה', של זמר חדש, שמואל פרדניק, או 'שלא ייעלמו הדברים היפים' של שלמה ארצי. זה המוטו שלי בחיים. אנשים רודפים אחרי האושר במקום ליהנות מהדברים הקטנים. במלחמה נשים חרדתיות שלא מפסיקות לנקות ולסדר את הבית, והכל נראה להן תפל וחסר משמעות, שואלות אותי איך אני, כאם שכולה, מסוגלת לעמוד מולן".
ומה תשובתך?
"מבחינתי, המחזק מתחזק. מכל מעגל אני שואבת המון כוח, אותי זה ממלא. בעקבות מעגל הקלפים פונות אליי אמהות שכולות ואמהות של חטופים. אמה של תצפיתנית שנהרגה שאלה אותי: 'איך את מרימה את עצמך? אני כל היום בוכה'. סיפרתי לה שיש לי המון נקודות שבירה, אבל הן נקודות, לא קו. הבנים שלנו היו רוצים לראות אותנו חזקות. הבן שלי מכיר אותי בתור אמא שרצה מרתון, הוא לא היה מרשה לי להישאר במיטה".
מעגל סבתות ברעננה
דקה לפני פרוץ המלחמה יצאה רות כהן-אדיב, יועצת זוגית ומדריכת הורים, במיזם חדש – מעגל סבתות במטרה לכבות שריפות ("כלתי מרחיקה ממני את הנכדים") או להקדים תרופה למכה ("איך להפוך מסבתא מרַצה לסבתא מרוצה"). היא הזמינה עשר סבתות לביתה שברעננה, גבתה 900 שקל לשמונה מפגשים שכוללים כיבוד קל, והרגישה כמי שהמציאה את הגלגל.
מעגל סבתות עדיף על פסיכולוג?
"שיחה עם פסיכולוג עולה הרבה יותר. בנוסף, קבוצת התמיכה מנרמלת את התופעה שמציקה לאחת המשתתפות, ובמסגרת המעגל יכולים לצוץ הרבה עצות ורעיונות, הן תורמות זו לזו מניסיונן. אחרי האזעקה הראשונה המעגל הוקפא. הסבתות חששו לצאת מבתיהן, בטח שלא לבית שלי שאין בו ממ"ד. אבל הצורך בדיבור, שיתוף ואוורור לא פחת. אחרי שבועיים של חרדות התחילו התלונות. הסבתא הזאת עברה לגור אצל בתה או כלתה כדי לעזור בטיפול בנכדים הקטנים שאין להם מסגרות, או שהגן שלהם פועל רק במשך שלוש שעות, גם הסבתא ההיא לא נמצאת במקום הטבעי שלה – וזה פתח לחיכוכים ומריבות. התחלתי לחזק את הסבתות שלי דרך הווטסאפ, בחינם, וזה מה שאני מתכוננת לעשות עד סוף המלחמה".
מעגל כתיבה להמונים
במוצאי השבת של 7 באוקטובר עברו "סדנאות הבית" של המשוררת והסופרת אורית גידלי והסופר אשכול נבו פרמוט מחדש. עד אז הם עבדו במעגלי כתיבה מצומצמים, עד 15 איש, ותוך שעות ספורות הם גיבשו את "מרחב כתיבה", שמתנהל מדי ערב ב-21:00 בזום. בפוסט צנוע הם כתבו: "בתוך הרגע הזה בו אנחנו שרויות ושרויים, נתכנס לכמה רגעים של יחד באונליין. פשוט להיות, לנשום, לכתוב".
גידלי: "זו סדנה לרבים, לקהל הרחב, שמטרתה לתמוך באנשים בעת מלחמה. לחזק, לברוא קהילה שחבריה משתמשים בתרגילי כתיבה באופן שיכול לעודד. אנחנו מאוד נזהרים שלא לעשות הצפה משום סוג, ויש פסיכולוגית שנותנת לצוות שלנו הדרכות טראומה, איך להגיב במקרה שמישהו ייגע בפצעים שעדיין מדממים. הרי אין לך שום דרך לדעת מראש מי חטף מה".
מדי ערב נכנסים בין 100 ל-3,000 גולשים ("חינם", אומרת גידלי, "דבר כזה חייב להיות בחינם") למפגש עם מנחה המעגל. רשימת המנחים שמתפרסמת מראש כוללת שמות מהאיי-ליסט שנרתמו לשליחות הספרותית בהתנדבות מלאה. "בשבועיים הראשונים קיבלנו תקציב סמלי ממפעל הפיס, כדי לפחות לכבד את זמנם של המנחים, ובגלל מגבלות מפעל הפיס התמיכה הופסקה. קרן אייל-מלמד, שמרכזת אצלנו את הפרויקט הזה, מצליחה לגייס המוני מתנדבים וכולם באים במטרה לתת. את הערב שלי הנחיתי עם אחינועם ניני והוא נפתח, איך לא, בלשיר".
גידלי מניחה שלא כל אלה שהתמכרו למעגל הכתיבה יתעמקו בתמיכה נפשית. "אלה שמעוניינים רק בחוות הדעת המקצועית מוזמנים לשלוח את הטקסט המלא למנחה בתום המפגש, והם יקבלו משוב בכתב". אבל לא לזה כיוון המשורר. "ההיוועדות היא לשם הטבה, לשם היות יחד בהרבה אופנים. זה מתחיל באופן הגופני. אנחנו יושבים ביחד באותו 'חדר' ענק, אנחנו נושמים ביחד, בתרגילים משתמשים בצ'ט, עובדים הרבה עם מוזיקה, אנחנו מחפשים לעשות טוב, זו הפעימה הקבועה".
הכתיבה מיטיבה?
"זה כלי שיש לו יכולת להיטיב. לדוגמה, באחד המפגשים עשינו כתיבה כרונולוגית – איפה היינו רגע לפני ואיפה נהיה רגע אחרי. כתיבה יכולה לבנות סיפור, לתפור את הקרע. כתיבה יכולה לשים זרקור על כוחות, לגרום לאנשים לחפש את הכוחות שלהם. כתיבה יכולה להסמיך אנשים להיטיב, מפני שהם יכולים לדמיין סצינה מיטיבה. כתיבה היא הפעלה של הכוח היוצר, של הדמיון. ובכתיבה במעגל יש חשמל. זה דבר בריא, פשוט דבר בריא וטוב".
