עבור רוב הנוסעים, החשיפה לקרינה במהלך טיסה היא עניין שולי שכמעט אף פעם לא עולה על הפרק. אבל שעבור מי שמבלה מאות שעות בשנה בגובה של כ–10 קילומטרים מעל הקרקע, התמונה עשויה להיות שונה. מחקר חדש ורחב היקף מצא כי דיילים וטייסים נמצאים בראש רשימת המקצועות בארה"ב בכל הנוגע למוות מסוגי סרטן שנקשרו לחשיפה לקרינה.
גלריה
6.9% מכלל מקרי המוות בקרב דיילים ו–6.7% בקרב טייסים נגרמו מסוגי הסרטן
(צילום: Matej Kastelic / shutterstock)
המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת הרפואי JAMA Internal Medicine בידי חוקרים מבית הספר לרפואה של הרווארד ומבתי החולים המסונפים אליו, בחן נתונים מתעודות פטירה בארה"ב בין השנים 2020 ל–2024. מאגר הנתונים כלל כמעט 13 מיליון בני אדם ו–503 מקצועות שונים, ובהם כ–14 אלף טייסים ויותר מ–7,000 דיילים ודיילות.
החוקרים התמקדו בסוגי סרטן שנקשרו בעבר לחשיפה לקרינה מייננת, בהם לוקמיה, לימפומה, מיאלומה נפוצה, סרטן השד, בלוטת התריס, הערמונית ומערכת העצבים המרכזית, מלנומה וסוגים נוספים של סרטן העור.
התוצאה הייתה חריגה: 6.9% מכלל מקרי המוות בקרב דיילים ו–6.7% בקרב טייסים נגרמו מסוגי הסרטן שנכללו בקבוצה הזו, לעומת כ–5% בקרב כלל האוכלוסייה העובדת. לאחר שקלול משתנים כמו גיל, מין, השכלה ומאפיינים דמוגרפיים נוספים, נמצא כי בקרב דיילים סיכויי התמותה מסוגי סרטן אלה היו גבוהים בכ–50% בהשוואה לקבוצת הייחוס, ובקרב טייסים הם היו גבוהים בכ–36%.
מבין מאות המקצועות שנבדקו, הדיילים דורגו במקום הראשון והטייסים במקום השני. באופן מפתיע, הם הקדימו אפילו טכנאים בתחום הגרעין, שעובדים בסביבה שבה החשיפה לקרינה היא חלק מוכר ומפוקח מהמקצוע. הם דווקא דורגו במקום ה–12.
עבור הנוסעים - החשיפה לקרינה במהלך טיסה היא עניין שולי
(צילום: Zeluloidea / shutterstock)
החוקרים מצאו גם עלייה מובהקת במקרי מוות מסרטן השד, סרטן מערכת העצבים המרכזית, סרטן הערמונית ומלנומה בקרב אנשי צוות אוויר, ובקרב טייסים נמצאה גם עלייה במקרי המוות מלוקמיה. מנגד, כאשר נבחנו סוגי סרטן שאינם מקושרים בדרך כלל לחשיפה לקרינה, לא נמצאה אצל אנשי צוות האוויר אותה חריגה. לפי שני מומחי קרינה אוסטרלים שפרסמו מאמר פרשנות נלווה ב–JAMA, הממצא הזה מחזק את האפשרות שלחשיפה התעסוקתית יש חלק בממצאים הללו.
החשוד המרכזי הוא הקרינה הקוסמית – קרינה מייננת שמקורה בחלל. האטמוספרה של כדור הארץ מגינה על בני האדם מפני מרבית הקרינה הזו, אך ככל שעולים בגובה, שכבת ההגנה נחלשת. היקף החשיפה מושפע בין היתר מגובה הטיסה, קו הרוחב, משך הטיסה והפעילות הסולארית.
המרכז האמריקני לבקרת מחלות ומניעתן, ה–CDC, כבר ציין כי אנשי צוות אוויר עשויים להיות בסיכון מוגבר למלנומה ולסוגים אחרים של סרטן עור, וכי מחקרים מצאו גם שיעורים גבוהים יותר של סרטן השד בקרב דיילות. עם זאת, גם בסוכנות הבריאות האמריקנית מדגישים כי עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות מהו חלקה של הקרינה עצמה ומהו חלקם של גורמים אחרים.
הסיכון מוכר – אבל בארה"ב עדיין אין חובת ניטור
המחקר החדש מגיע בעיתוי משמעותי. ביוני האחרון פרסמו האקדמיות הלאומיות למדעים, להנדסה ולרפואה בארה"ב דו"ח מקיף שהוזמן על ידי משרד התחבורה האמריקני, ובו נקבע כי החשיפה המצטברת לקרינה קוסמית לאורך קריירה עשויה להגדיל את הסיכון לסרטן ולבעיות בריאות נוספות, וכי שיטות הניטור והטיפול בנושא בארה"ב כיום אינן מספקות.
מחברי הדו"ח קראו לרשות התעופה האמריקנית (FAA) להכיר בקרינה המייננת כסיכון תעסוקתי המחייב פיקוח, ליצור מערכת שתאפשר לעקוב אחר מנת הקרינה המצטברת של אנשי צוות ולדרוש מחברות התעופה להפעיל תוכניות בטיחות מסודרות בנושא. האקדמיות ציינו כי ה–FAA מכיר בחשיפה לקרינה כבעיה תעסוקתית של אנשי צוות כבר מאז 1990, אך עדיין לא מחייב ניטור וניהול של החשיפה.
בידי ה–FAA קיימת גם תוכנת CARI, שנועדה לחשב את מנת הקרינה הקוסמית שאדם מקבל במהלך טיסה בהתאם למסלול, לגובה, למיקום הגיאוגרפי ולפעילות בחלל. אלא שבניגוד לעובדים אחרים החשופים לקרינה במסגרת עבודתם, בארה"ב אין היום מגבלת חשיפה לצוותי אוויר.
המצב שונה בחלק ממדינות אירופה, שבהן החשיפה של צוותי אוויר לקרינה קוסמית מוסדרת במסגרת התקנות להגנה מפני קרינה, ונדרשים צעדים להערכת החשיפה ולהפחתתה.
ד"ר וישאל פאטל מבית הספר לרפואה של הרווארד, המחבר הראשון של המחקר החדש, סיכם את הבעיה במשפט אחד: "אי אפשר לנהל חשיפה שהחלטת לא למדוד".
״עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות מהו חלקה של הקרינה עצמה בתחלואת צוות אוויר״
(צילום: Pookkie / shutterstock)
גם שרה נלסון, נשיאת איגוד הדיילים AFA-CWA, המייצג כ–55 אלף אנשי צוות, אמרה כי המחקר מחזק טענה שהאיגוד מעלה זה שנים. לדבריה, הסיכון מוכר, אך אנשי הצוות אינם מקבלים מספיק מידע או הכשרה בנושא.
לצד הממצאים המדאיגים, החוקרים מדגישים מגבלות חשובות: המחקר התבסס על המקצועות שנרשמו בתעודות הפטירה ולא כלל מידע על מספר השעות שטס כל אדם, המסלולים שבהם טס או מנת הקרינה המצטברת שספג במהלך הקריירה. בנוסף, החוקרים לא יכלו להפריד לחלוטין בין השפעת הקרינה לבין גורם נוסף שמאפיין את חיי צוותי האוויר – שיבוש כרוני של השעון הביולוגי כתוצאה מעבודת לילה, שעות לא סדירות ומעבר תכוף בין אזורי זמן. לכן הממצאים מצביעים על קשר משמעותי, אך אינם מוכיחים כי הקרינה הקוסמית היא שגרמה למקרי הסרטן.
ובכל זאת, שני המומחים שכתבו את מאמר הפרשנות הנלווה סבורים כי הממצאים מצדיקים ערנות רפואית גבוהה יותר בקרב אנשי צוות אוויר. בין היתר הם מעלים אפשרות לבדיקות עור שנתיות ולשקילת בדיקות ממוגרפיה מוקדמות או תכופות יותר לנשים שעבדו שנים רבות בגובה.
ומה בישראל?
גם בישראל הסיכון מוכר לרשויות כבר שנים, אך אין חוק המחייב לנטר באופן שוטף את החשיפה לקרינה קוסמית של כלל הטייסים והדיילים. ב–2014 אימץ מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית נוהל הקובע אמות מידה מקצועיות להגנה על צוותי אוויר, ובהן הערכת החשיפה לקרינה, התחשבות בה בעת תכנון שעות ומסלולי הטיסה והגבלת מנת הקרינה. הנוהל כולל גם תיעוד של מנות הקרינה והגבלות מיוחדות לעובדות הרות, אך משרד הכלכלה הבהיר בעת פרסומו כי הוא אינו מהווה חובה.
עם זאת, תקנות הטיס כוללות חובה מצומצמת יותר: לגבי טיסות המתבצעות בגובה של יותר מ–49 אלף רגל, המפעיל מחויב לנהל רישומים שיאפשרו לחשב את מנת הקרינה הקוסמית המצטברת שאליה נחשף כל איש צוות במשך 12 חודשים רצופים.
