המחשבה על טיסה מלונדון לסידני בתוך שלוש שעות נשמעת כמעט כמו מדע בדיוני, אבל באירופה כבר עובדים על הטכנולוגיה שעשויה לקרב את החזון הזה למציאות. סוכנות החלל האירופית (ESA) השיקה תוכנית לפיתוח INVICTUS – כלי טיס ניסיוני שמתוכנן להגיע למהירות של מאך 5 (יותר מפי חמישה ממהירות הקול). בשלב זה לא מדובר במטוס נוסעים אלא בפלטפורמת ניסוי שנועדה לבחון טכנולוגיות היפרסוניות, אולם אם הפיתוח יצליח, הוא עשוי לסלול את הדרך לדור חדש של מטוסי נוסעים שיוכלו לקצר באופן דרמטי את זמני הטיסה בקווים ארוכי טווח.
חשוב להדגיש כי הייעוד הראשוני של INVICTUS אינו הובלת נוסעים. כלי הטיס נועד לשמש כפלטפורמת ניסוי שתדגים טכנולוגיות חדשות, ובהמשך אף לשיגור לוויינים לחלל. רק אם הפרויקט יעמוד ביעדיו, הטכנולוגיות שיפותחו במסגרתו עשויות בעתיד לשמש בסיס לדור חדש של מטוסי נוסעים מהירים במיוחד.
אחד האתגרים הגדולים ביותר בפיתוח כלי טיס היפרסוני הוא ההתמודדות עם החום הקיצוני שנוצר במהירויות כאלה. לפי סוכנות החלל האירופית, כאשר כלי טיס נע במהירות של מאך 5, האוויר סביבו נדחס ומתחמם, ובשילוב החיכוך עם האטמוספרה נוצרות טמפרטורות קיצוניות הן על מעטפת המטוס והן באוויר שנכנס למנועים. לכן נדרשים חומרים מיוחדים ומערכות הנעה מתקדמות, השונות לחלוטין מאלה המשמשות במטוסי נוסעים כיום.
במרכז הפרויקט עומדת מערכת קירור חדשנית המבוססת על טכנולוגיה שפותחה במסגרת מחקרים קודמים של ESA. המערכת מסוגלת לקרר בתוך שבריר שנייה את האוויר הלוהט שנכנס למנוע, ובכך לאפשר לו לפעול גם במהירויות של מאך 5. בסוכנות מעריכים כי הטכנולוגיה הזו עשויה בעתיד לשמש בסיס לכלי טיס שיוכלו להמריא ממסלול רגיל, לטוס במהירויות גבוהות במיוחד ואף לקרב את פיתוחם של מטוסי חלל רב-פעמיים.
אבל הדרך לטיסות נוסעים היפרסוניות עדיין ארוכה. לפי ESA, השנה יושלם שלב התכנון הראשוני של כלי הטיס. לפי דיווח ב"דיילי מייל", בהמשך מתוכננים ניסויי מנוע בקנה מידה קטן, והטיסה הראשונה של INVICTUS מתוכננת ל-2034, תחילה במהירויות נמוכות יותר. ניסויים במהירות היפרסונית מלאה צפויים רק סביב 2036.
INVICTUS אינו הפרויקט היחיד שמנסה לקרב את עולם התעופה לעידן חדש של טיסות מהירות במיוחד, אך הוא בהחלט אחד השאפתניים שבהם. בעוד המיזם האירופי מכוון לטיסה היפרסונית (מעל מאך 5), שאר המיזמים במרוץ מתרכזים בטיסות על-קוליות "איטיות" יותר, אך כאלה שקרובות בהרבה למימוש.
בארצות הברית, למשל, ממשיכה נאס"א בניסויי ה-X-59, מטוס ניסיוני שנועד לפתור את הבעיה הרגולטורית הגדולה ביותר – ה"בום" העל-קולי. המטוס, שמתאפיין בעיצוב ייחודי עם חרטום דמוי מחט, עבר לאחרונה לראשונה את מהירות הקול במסגרת טיסות הניסוי שלו, במטרה להוכיח כי ניתן לטוס מהר מבלי להרעיד ערים שלמות על הקרקע וליצור מטרד סביבתי.
המטוס החדיש של נאס"א
(צילום: נאס"א)
במקביל, גם סין נכנסת למרוץ. תאגיד התעופה הממשלתי קומק (Comac) חשף בשנה שעברה תוכניות ל-C949, מטוס נוסעים שאמור לטוס במהירות של 1.6 מאך ולקצר את הטיסה משנגחאי ללוס אנג'לס לחמש שעות בלבד. המטוס הסיני צפוי להסתמך על מערכות בינה מלאכותית מתקדמות, שישמרו על שליטה מלאה במערכות ההיגוי ויפצו על אובדן יציבות באוויר.
הדמייה של מטוס הקומק C949
לצד סוכנויות החלל והתאגידים הממשלתיים, גם המגזר הפרטי מקדם במרץ פתרונות מסחריים. חברת בום טכנולוגיה (Boom Technology) האמריקנית כבר ביצעה טיסות מבחן מוצלחות לאבטיפוס של מטוס ה"אוברטור" (Overture) שלה. היעד של החברה הוא המסחרי והקרוב מכולם: הובלת עד 80 נוסעים במהירות של 1.7 מאך כבר בשנת 2030, לפי תחזיות החברה, תוך שימוש בלעדי בדלק תעופה בר-קיימא.
טיסת הבכורה של מטוס XB-1 של חברת בום טכנולוגיה
(קרדיט: Boom Technology)
לכן, גם אם החזון של טיסה בת שלוש שעות בין אירופה לאוסטרליה נשמע מפתה, הוא עדיין רחוק ממימוש. יותר משני עשורים לאחר שמטוסי הקונקורד האגדיים הוצאו משירות והותירו חלל בעולם הטיסות המהירות, ענף התעופה צמא למהפכה הבאה. אולם, בשנים הקרובות יידרש הפרויקט האירופי להוכיח שהטכנולוגיה החדשנית אכן עובדת בתנאי אמת, ורק לאחר מכן ניתן יהיה להתחיל לחשוב על התאמתה למטוסי נוסעים. במילים אחרות, החזון כבר קיים, הפיתוח נמצא בעיצומו, אך הדרך ממטוס ניסוי ליורש מסחרי אמיתי לקונקורד עוד ארוכה מאוד.
