מחלון המטוס נפרשים גושי קרח עצומים הצפים במימי מפרץ דיסקו, ולצדם אחת הערים המבודדות והמרהיבות בגרינלנד. עד השבוע, ההגעה לאילוליסאט (Ilulissat), עיר בת כ-5,000 תושבים בצפון-מערב האי, הייתה כרוכה בדרך כלל בטיסות המשך במטוסים קטנים. ביום חמישי האחרון נחת בה מטוס איירבוס A330neo של חברת אייר גרינלנד, שהגיע בטיסה ישירה מקופנהגן עם 169 נוסעים, בהם ראש ממשלת גרינלנד. טיסת הבכורה ציינה את פתיחתו של נמל תעופה בינלאומי חדש, שעשוי לשנות את הדרך שבה תיירים מגיעים לאחד מאזורי הטבע המרהיבים בעולם. אבל לצד ההתרגשות מהאפשרויות החדשות, כבר עולות שאלות לגבי המחיר שעלול לשלם האזור הארקטי הרגיש אם התיירים יתחילו להגיע בהמוניהם.
אילוליסאט, שפירוש שמה בשפה הגרינלנדית הוא "קרחונים", שוכנת בחוף המערבי של גרינלנד, כ-250 קילומטרים מצפון לחוג הקוטב הצפוני. העיר השלישית בגודלה באי היא אחד ממוקדי התיירות הבולטים שלו, בעיקר בזכות פיורד הקרחונים של אילוליסאט, שהוכרז בשנת 2004 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. קרחוני ענק הניתקים מכיפת הקרח של גרינלנד נעים לאורך הפיורד אל מפרץ דיסקו (Disko Bay), ויוצרים נוף יוצא דופן של גושי קרח עצומים הצפים במים.
המבקרים באזור יכולים לצאת לשיט בין הקרחונים, לטייל ברגל בנופים הארקטיים, לחתור בקיאקים בחודשי הקיץ ולצאת לסיורים במזחלות כלבים בחורף. בעונה המתאימה אפשר גם לצפות בזוהר הצפוני. אבל הדרך להגיע לכל אלה לא הייתה פשוטה במיוחד. אין כביש המחבר את אילוליסאט לערים הגדולות האחרות בגרינלנד, והתנועה בין היישובים באזור מתבססת בעיקר על מטוסים, מסוקים וכלי שיט.
עד לפתיחת הנמל החדש, תיירים שהגיעו לאילוליסאט מקופנהגן נדרשו לנחות בנמל תעופה אחר בגרינלנד ולהמשיך בטיסת פנים במטוס קטן. אפשרויות נוספות היו להגיע בטיסה מאיסלנד או באמצעות אוניית תענוגות.
נמל התעופה החדש משנה את התמונה. במקום המסלול הקודם, שאורכו היה 845 מטרים בלבד, הוכשר מסלול באורך 2,200 מטרים, ולצדו נבנה טרמינל חדש בשטח של כ-5,000 מ"ר. השדרוג מאפשר למטוסי נוסעים גדולים לנחות ישירות בעיר. בטיסת הבכורה מקופנהגן, שנמשכה כארבע שעות וחצי, השתתף גם ראש ממשלת גרינלנד, ינס-פרדריק נילסן (Jens-Frederik Nielsen), שתיאר את פתיחת הנמל כאחת ההשקעות הגדולות בתולדות האי.
עבור מטיילים ישראלים, שאין להם טיסות ישירות לגרינלנד, המשמעות היא אפשרות להגיע לאילוליסאט דרך קופנהגן, בלי צורך בטיסת המשך נוספת בתוך גרינלנד
מטוס איירבוס A330neo של חברת אייר גרינלנד חונה בנמל התעופה באילוליסאט
(צילום: James Brooks / AP)
עובדת בנמל התעופה מנופפת בדגלי גרינלנד
(צילום: James Brooks / AP)
קרחונים צפים במפרץ דיסקו, סמוך לעיר הארקטית אילוליסאט שבגרינלנד
(צילום: James Brooks / AP)
על אף הפתיחה החגיגית, הפעילות בנמל התעופה החדש תתרחב בהדרגה. החל מנובמבר 2026 יופעל הקו הישיר בין קופנהגן לאילוליסאט באמצעות מטוסי בואינג 737-800 של חברת ג'טטיים (Jettime), בתדירות בסיסית של טיסה שבועית, בימי רביעי. בתקופות מסוימות, ובהן חג המולד, ראש השנה האזרחית ומרץ 2027, מתוכננות טיסות נוספות גם בימי שני.
באפריל 2027 צפויה חברת אייר גרינלנד להכניס לקו את מטוס האיירבוס A320neo החדש שלה. במהלך עונת השיא של הקיץ, מאמצע יוני ועד תחילת ספטמבר, מתוכננות עד שש טיסות שבועיות ישירות מקופנהגן. גם חברת איסלנדאייר מתכננת להפעיל בקיץ 2027 שלוש טיסות שבועיות בין נמל התעופה קפלאוויק באיסלנד לאילוליסאט.
עבור מטיילים ישראלים, שאין להם טיסות ישירות לגרינלנד, המשמעות היא אפשרות להגיע לאילוליסאט דרך קופנהגן, בלי צורך בטיסת המשך נוספת בתוך גרינלנד. עם זאת, לפחות בחודשי החורף, התדירות המצומצמת של הקו החדש מחייבת תכנון מוקדם והתאמה של מועדי הנסיעה ללוח הטיסות.
פתיחת הנמל באילוליסאט משלימה תוכנית רחבת היקף לשדרוג תשתיות התעופה בגרינלנד. בנובמבר 2024 נחנך נמל התעופה הבינלאומי החדש בבירה נואוק, ובאפריל 2026 נפתח נמל נוסף בקאקורטוק, בדרום האי. שלושת הפרויקטים נועדו לשפר את הקשר בין היישובים המבודדים של גרינלנד, להקל על התנועה אל האי וממנו ולעודד את התפתחות התיירות והכלכלה המקומית.
השאיפות לעצמאות מקבלות משנה חשיבות על רקע העניין שמגלה נשיא ארה"ב באי. טראמפ הביע שוב ושוב את רצונו להעביר את גרינלנד לשליטה אמריקנית, והצהרותיו עוררו מתיחות עם דנמרק. אלא שבגרינלנד עצמה מבקשים לבנות עתיד כלכלי שיאפשר לתושבים לקבוע את גורלם
מבחינת ממשלת גרינלנד, פתיחת נמלי התעופה היא הרבה יותר מהשקעה בתיירות. האי, שבו מתגוררים כ-56 אלף תושבים, נהנה משלטון עצמי במסגרת ממלכת דנמרק, אך שואף לעצמאות מלאה. כלכלתו עדיין נשענת במידה רבה על ענף הדיג, ופיתוח התיירות נתפס כאחת הדרכים לגוון את מקורות ההכנסה ולהפחית את התלות הכלכלית בדנמרק.
"אם גרינלנד רוצה להיות עצמאית, אנחנו צריכים לבנות בסיס חזק, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת התעשייה והעסקים", אמר ראש הממשלה נילסן לסוכנות AP לפני ההמראה מקופנהגן.
השאיפות לעצמאות מקבלות משנה חשיבות על רקע העניין שמגלה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באי הארקטי. טראמפ הביע שוב ושוב את רצונו להעביר את גרינלנד לשליטה אמריקנית, והצהרותיו עוררו מתיחות עם דנמרק. אלא שבגרינלנד עצמה מבקשים לבנות עתיד כלכלי שיאפשר לתושבים לקבוע את גורלם.
עוברי אורח ברחוב בעיר באילוליסאט
(צילום: James Brooks / AP)
אילוליסאט בימים פחות מושלגים
(צילום: Milosz Maslanka / shutterstock)
קרחוני ענק באוקיינוס האטלנטי, סמוך לפיורד אילוליסאט שבמערב גרינלנד
(צילום: Michal Balada / shutterstock)
קרחוני ענק שניתקו מקרחון סרמק קויאלק צפים בפיורד אילוליסאט
(צילום: Petr Kahanek / shutterstock)
מספר המבקרים הבינלאומיים בגרינלנד גדל בלפחות 65% מאז 2018 והגיע לכמעט 150 אלף בשנת 2024. למרות הצמיחה, באותה שנה תרמה התיירות פחות מ-5% לתוצר המקומי. אחד החסמים להמשך התפתחות הענף הוא המחסור בתשתיות תיירות, ובכלל זה מקומות לינה. פתיחת נמלי התעופה החדשים עשויה להגביר את הביקוש, אך כדי ליהנות ממנו תידרש גרינלנד להרחיב גם את יכולתה לקלוט מבקרים.
לצד התקוות הכלכליות, יש מי שחוששים מהשלכותיה של תיירות המונית על הסביבה הארקטית הרגישה. פאלה ירמיאסן, לשעבר ראש רשות מקומית באזור אילוליסאט, הזהיר בריאיון ל-AP כי גידול חד במספר התיירים עלול להעמיס על התשתיות המקומיות ולפגוע בסביבה ובתושבים. "כמה אנשים אנחנו יכולים להזמין?", תהה. "אנחנו מקבלים בברכה את כל התיירים. זאת הזדמנות להרוויח כסף נוסף. אבל אנחנו חייבים להיזהר".
