בקיץ 2008, בתוך הלחץ והבהלה של העלייה לטיסה לפריז, איש לא הבחין שילדה בת ארבע וחצי כלל לא עלתה למטוס. רק כ-40 דקות לאחר ההמראה גילו הוריה שהיא כלל לא איתם – בזמן שהיא הסתובבה לבדה בדיוטי פרי בנתב"ג ושאלה: "איפה אבא ואמא?".
עיתונות חופרת - "שכחו אותי בבית", גרסת נתב"ג
המשפחה הגיעה באיחור לשער העלייה לטיסת סאן דור לפריז. איתם היו לא פחות מ-18 מזוודות, ולדברי חברת התעופה הם סיפרו כי הם עוזבים את הארץ. בתוך הלחץ, המזוודות והמרוץ אל השרוול עלו למטוס ההורים וארבעה מילדיהם, מבלי להבחין שהבת הצעירה נותרה מאחור.
גם בשער העלייה לא הבחינו מיד בטעות. ההורים מסרו שבעה כרטיסי עלייה למטוס, אך בפועל נכנסו לשרוול שישה נוסעים בלבד. איש לא עצר את המשפחה, ואיש לא שם לב שהילדה החמישית איננה. כעבור דקות נסגרו דלתות המטוס והוא המריא לפריז.
באותו זמן כבר הייתה הילדה לבדה ליד המזרקה שבמרכז הדיוטי פרי בנתב"ג. נוסעים שהבחינו בה משוטטת לבדה הפנו אותה אל השוטר ליאור אוחיון, שעמד באזור. "איפה ההורים שלי? איפה האחים שלי?" שאלה אותו. אוחיון הרים אותה כדי שתוכל להביט מעל ראשי הנוסעים בתור הארוך ושאל אם היא מזהה מישהו מבני משפחתה. הילדה סרקה את ההמון, ואז החלה לבכות.
בתחילה הניח השוטר שהוריה נמצאים בקרבת מקום, אולי התקדמו לאזור אחר בדיוטי פרי. אלא שהדקות חלפו ואף אחד לא הגיע לחפש אותה. הילדה, סיפר אוחיון, הייתה חכמה, רהוטה והצליחה להסביר את עצמה היטב. כאשר ניסו להרגיע אותה והציעו לה גלידה, היא השיבה ברצינות שאביה מרשה לה לאכול רק מוצרים בהשגחת בד"ץ. השוטר מצא עבורה ארטיק מתאים והבטיח לה: "זה בד"ץ, את יכולה לאכול". לרגע קטן, בתוך הדרמה הגדולה, הארטיק עזר.
הילדה הועברה לנקודת המשטרה, שם הצליחה למסור לשוטרים את שמות הוריה. במערכת הכריזה כבר הודיעו על ילדה שנמצאה, אך איש לא הגיע לקחת אותה. השוטרת שרית בן-עדן הזינה את שמות ההורים במסוף ביקורת הגבולות – ונדהמה לגלות שהם רשומים כנוסעים בטיסה לפריז.
באותו רגע החל מרוץ נגד הזמן. בן-עדן הרימה את הילדה ורצה איתה לעבר שער היציאה, ובמקביל ניסו השוטרים להשיג בטלפון את צוות הקרקע ולבקש שיעצרו את המטוס. כשהגיעה אל קצה השרוול, כבר לא היה שם מטוס. גם הילדה הבינה שמשהו קרה. השוטרת ניסתה להרגיע אותה והבטיחה: "אל תדאגי. את תגיעי לאמא ולאבא".
אלא שההורים, באותו זמן, עדיין לא ידעו שבתם כלל לא עלתה לטיסה.
שער "ידיעות אחרונות", 4 ב-אוגוסט 2008:
מפקד ביקורת הגבולות, רפ"ק אמנון שמואלי, יצר קשר עם נציגי סאן דור. גם בחברת התעופה התקשו בתחילה להאמין לדיווח. קברניט המטוס עודכן והתבקש לבדוק אם הוריה של הילדה אכן נמצאים בטיסה – ואם הם יודעים היכן בתם.
המטוס כבר היה כ-40 דקות באוויר כאשר אנשי הצוות ניגשו אל האם, שישבה בקדמת המטוס עם שניים מילדיה, ושאלו היכן בתה. האם לא נבהלה מיד. היא הייתה בטוחה שהילדה יושבת עם אביה בחלקו האחורי של המטוס. "היא עם האבא מאחור", אמרה.
הדיילים מיהרו אל האב. גם הוא ישב עם שני ילדים והיה משוכנע ששלושת הילדים האחרים נמצאים עם האם. נדרשו כמה שניות ארוכות כדי להסביר לו מה קרה. שני ההורים קמו ממקומותיהם וניצבו במעבר, המומים, בזמן שאנשי הצוות ניסו להרגיע אותם והסבירו שבתם נמצאה, שהיא בטוחה ושמטפלים בה. "איך זה קרה?" חזר האב ושאל.
לפי אנשי צוות האוויר, בתחילה כמעט שלא הצליחו ההורים לדבר. רק לאחר שקיבלו את מלוא הפרטים והבינו שבתם נמצאת בידי המשטרה, חזרו למקומותיהם.
בנתב"ג כבר החלו לארגן את השלב הבא. הילדה הועלתה לטיסת אל על לפריז, כשאשת צוות מוצמדת אליה ומלווה אותה לאורך הדרך. להורים נמסר כי לאחר נחיתתם עליהם להישאר בנמל התעופה שארל דה גול ולהמתין לבתם, ואנשי תחנת אל על בפריז קיבלו את פניהם מיד עם הגעתם.
כעבור כשעתיים נחת גם המטוס שבו טסה הילדה. היא הורדה ממנו בליווי והועברה אל הוריה. נוסעים שהיו איתה בטיסה סיפרו כי לאורך הדרך נראתה אבודה – ילדה קטנה בתוך מטוס מלא באנשים זרים, בדרכה אל משפחתה שכבר המתינה לה במדינה אחרת. המסע המשפחתי לפריז הסתיים לבסוף באיחוד מרגש בנמל התעופה הצרפתי.
הכתבה מ"ידיעות אחרונות" - "שכחתם את הבת שלכם בארץ"
לצד ההקלה על כך שהילדה נמצאה בריאה ושלמה, האירוע הותיר אחריו שורה של שאלות: כיצד עלו למטוס רק שישה נוסעים לאחר שנמסרו שבעה כרטיסי עלייה למטוס? מדוע איש מצוות הקרקע לא הבחין בילדה שנותרה מאחור? וכיצד הצליחה משפחה שלמה להמריא בלי שאיש מההורים יוודא שכל חמשת הילדים נמצאים איתם?
מפקד משטרת נתב"ג הודיע כי עם שובם ארצה יעוכבו ההורים לחקירה בחשד להזנחת חסר ישע. בשלב הראשון לא נפתחה חקירה נגד חברת התעופה, אולם סאן דור ורשות שדות התעופה הודיעו כי יקיימו תחקיר פנימי לבדיקת ההתנהלות ונהלי העלייה למטוס. מנכ"ל סאן דור הגדיר את האירוע תקלה נדירה ביותר והודיע על פתיחת בדיקה רחבה בהשתתפות כל הגורמים.
אבל מאחורי הנהלים, הכרטיסים והתחקירים נשאר רגע אחד שקשה לשכוח: ילדה קטנה, לבדה בלב נמל התעופה, אוחזת ברגלו של שוטר ושואלת את השאלה הפשוטה ביותר בעולם: "איפה אבא ואמא?".
