הם שילמו עשרות ואף מאות אלפי דולרים כדי להפוך אוניית תענוגות לביתם הקבוע ולהפליג איתה מסביב לעולם. אלא שהחלום הסתיים השבוע בפתאומיות בנמל בקמבודיה: 203 נוסעים, רבים מהם דיירים שהתגוררו באונייה Villa Vie Odyssey, התבשרו כי החברה מפסיקה את פעילותה, וקיבלו פחות משבע שעות להתארגן ולרדת לחוף. הסיבה הרשמית: זינוק חד במחירי הדלק בעקבות המלחמה באיראן, שהפך את המשך ההפלגה לבלתי משתלם. אלא שלפחות חלק מהדיירים טוענים שהבעיות החלו הרבה קודם לכן.
האונייה, שאורכה כ-200 מטרים, יצאה לדרכה מבלפסט שבצפון אירלנד באוקטובר 2024, למסע סביב העולם שהיה אמור להימשך כמה שנים. בניגוד להפלגות נופש רגילות, החברה האמריקנית Villa Vie Residences הציעה לנוסעים לשכור או לרכוש זכויות מגורים ארוכות טווח בתאים, ואפילו להפוך את האונייה לביתם הקבוע. חלק מהדיירים מכרו את בתיהם ואת רכושם כדי לממן את החיים בים.
המחירים לא היו לכל כיס: לפי רויטרס, תא פנימי באונייה עלה כ-120 אלף דולר, וסוויטות מגורים הוצעו גם במחירים של כ-440 אלף דולר. בנוסף למחיר הרכישה, הדיירים שילמו דמי תחזוקה חודשיים. האונייה מסוגלת להכיל 650 נוסעים, אך בעת עצירתה בקמבודיה היו עליה 203 נוסעים ו-156 אנשי צוות, לפי הרשויות המקומיות.
ב-23 באוקטובר הגיעה האונייה לנמל סיהנוקוויל (Sihanoukville) שבקמבודיה, לעצירה מתוכננת של חמישה ימים לפני המשך ההפלגה לווייטנאם. אלא שבתחילת השבוע התברר לדיירים שהמסע נעצר.
"שרשרת של בעיות שהצטברו"
רנדי קסינגהם, שהתגורר באונייה עם אשתו קיט ומתעד את חייהם באתר ResidentialCruising.com, סיפר כי ההודעה על הפסקת הפעילות פורסמה מעט אחרי השעה שבע בבוקר. הדיירים התבקשו לעזוב את האונייה עד השעה שתיים בצהריים. מי שלא הספיק לפנות את כל חפציו הורשה לתאם חזרה לאונייה באמצעות הסעות שעמדו לרשות הדיירים עד למחרת בערב.
קסינגהם כתב כי ההודעה לא הפתיעה אותו לחלוטין. לדבריו, הפסקת הפעילות הייתה תוצאה של "שרשרת של בעיות שהצטברו זו על גבי זו", ובהן קשיים במודל העסקי, טעויות ניהוליות ומשבר מחירי הדלק.
מבט מהאוויר על אוניית הקרוזים Villa Vie Odyssey בנמל סיהנוקוויל שבקמבודיה
(צילום: REUTERS/Soveit Yarn)
גם פול ולין מונטויה, זוג פנסיונרים ממדינת ויומינג שבארה"ב, סיפרו לסוכנות הידיעות AP על קשיים שקדמו להפסקת הפעילות. בני הזוג רכשו תא עם חלון והצטרפו להפלגה לפני 17 חודשים. לדבריהם, שינויים תכופים במסלול, בעיות בחיבור לאינטרנט וירידה באיכות האוכל גרמו לדיירים רבים לעזוב את האונייה בחודשים האחרונים.
לין סיפרה שהדיירים התבקשו שוב ושוב להעביר לחברה כספים נוספים למימון הדלק והוצאות אחרות. לדבריה, גם כשהאונייה כבר עגנה בקמבודיה התבקשו הדיירים לתרום כסף לרכישת דלק שיאפשר לה להמשיך בדרכה.
לטענת החברה, עלויות הדלק זינקו ביותר מפי שלושה
בחברת Villa Vie Residences תולים את המשבר בעיקר בהתייקרות הדלק בעקבות המלחמה באיראן. לטענת החברה, עלויות הדלק החודשיות, שעמדו בעבר על כ-1,800 דולר בממוצע לכל תא באונייה, זינקו בחלקים מאסיה לכ-6,000 עד 8,000 דולר. מדובר בחישוב העלות הממוצעת לתא, ולא בתשלום חודשי שנגבה מכל דייר.
החברה ניסתה לצמצם את צריכת הדלק באמצעות האטת קצב ההפלגה והארכת השהות בנמלים, אך לטענתה גם הצעדים האלה לא הספיקו כדי לבלום את ההפסדים.
"החברה אינה יכולה פשוט לגלגל על הדיירים התייקרויות בסדר גודל כזה", נמסר בהודעתה. "הפער שנוצר העמיד את מודל הפעילות הנוכחי תחת לחץ כלכלי שאינו מאפשר להמשיך בו".
גם שאלת הסיוע לדיירים עוררה מחלוקת. חלקם טענו שנאלצו למצוא לעצמם מקום לינה לאחר הפינוי. מנגד, מייסד החברה, מיקאל פטרסון, אמר לבלומברג כי החברה מממנת לינה ותחבורה מקומית, אך אינה מממנת טיסות ליציאה מקמבודיה.
החברה הודיעה כי תבחן במהלך 60 הימים הקרובים אפשרויות לארגון מחדש של עסקיה ולגיוס הון שיאפשר את חידוש הפעילות. עם זאת, נכון לעכשיו לא הושג מימון חדש ואין ודאות שההפלגה תחודש.
נוסעים יורדים מהאונייה
(צילום: AFP)
"זה חלום לחיות על האונייה"
למרות האכזבה, לא כל הדיירים מתחרטים על ההרפתקה. קרול לרסון, בת 69 מקליפורניה, ואחותה קריסטל לברינג, בת 72, התגוררו באונייה במשך כ-18 חודשים, כל אחת בתא משלה.
לרסון סיפרה ל-AP שרכשה את התא שלה תמורת 120 אלף דולר, בתשלומים, בנוסף לדמי תחזוקה חודשיים. לדבריה, היא ידעה שמדובר במיזם חדש שיש בו סיכון, אך גם כעת אינה מתחרטת על החלטתה. היא מקווה שהדיירים יצליחו להתאגד ולרכוש בעצמם את האונייה כדי להמשיך את המסע.
אחותה סיפרה כי מצבה הבריאותי השתפר במהלך החיים בים, עד שכבר לא נזקקה למקל הליכה. לדבריה, האונייה הייתה הרבה יותר מאמצעי תחבורה או מקום מגורים.
לפי הרשויות בקמבודיה, האונייה צפויה לתדלק ולעזוב את המדינה בשבת הקרובה, 31 באוקטובר, אך החברה עדיין לא אישרה מועד יציאה. גם אם תפליג, אין בכך הבטחה שהדיירים יוכלו לחזור לבתיהם הצפים. עבור האנשים שהשקיעו את חסכונותיהם בחיים על הים, העתיד נותר מעורפל.
