על פניו, מדובר במוצר מושלם. כמה נשיפות מהגז האצילי קסנון, וכיבוש האוורסט, הפסגה הגבוהה בעולם, הופך לטיול בפארק, בריא יותר למטפס, ועוד עם בונוס אקלימי: מדובר בטיפוס הרבה יותר ידידותי לסביבה מאשר טיפוסים רגילים. כך הוכיחו ארבעה בריטים, כולם יוצאי יחידות עלית בצבא, בהדרכתו של מדריך טיפוסים אוסטרי, שטיפסו לגובה של 8,848 מטר בשיא של חמישה ימים (זמן השיא מתייחס לזמן שבין היציאה שלהם מארצם ועד לרגע שבו צילמו סלפי על הפסגה), כשעל הדרך הם גם מתעכבים יום אחד בגלל רוחות שדחו את המשך הטיפוס.
כדי לדעת איך זה, צריך ללמוד על ההכנות שלהם לקראת הטיפוס. בדרך כלל, מטפסי האוורסט או פסגות גבוהות אחרות, צריכים לערוך כמה טיפוסים מוקדמים לגבהים שונים בהר ואז לרדת מהם בכל פעם כדי להרגיל את עצמם לתנאי המקום ובעיקר למדדי החמצן הנמוכים ולאוויר הדליל (בפסגות המסוכנות שלו, אזורי המוות כמו שהם נקראים על ידי המטפסים, כמות החמצן היא שליש מכמות החמצן שקיימת בגובה פני הים).
מדובר בתהליך של שבועות שמי שלא נוקט בו מסתכן במחלות גבהים. אבל ארבעת המטפסים הפעם יצאו ביום שישי בטיסה מלונדון לקטמנדו, מקטמנדו המשיכו עם מסוק לבסיס ההר, ומשם, אחרי בדיקות רפואיות קצרות, התחילו את הטיפוס שהסתיים ביום שלישי עם תמונות לאינסטגרם.
איך זה קרה? מתברר ששאיפת קסנון מגרה תהליך בגוף שדומה להסתגלות הטבעית של הגוף לשינויי גובה. הקסנון מדמה תהליך של ייצור של אריתרופויאטין (EPO), הורמון המופק בכליה, וכתוצאה מכך מעודד ייצור של תאי דם אדומים, מה שמשפר את חלוקת החמצן בגוף.
המטפסים הבריטים בפסגה:
לוקאס פורטנבאך האוסטרי הוא הרוח החיה של השינוי העצום הזה. הוא כבר הוביל כמה משלחות לטיפוס על ההר ובשנים האחרונות הוא מיקד את זמנו בניסיון לבדוק את ההשפעה של שאיפת קסנון על תהליך ההסתגלות לאוויר הדליל. כיוון שאף אחד לא ממש אוהב מהפכנים בשום מקום, בעיקר לא בענף שבו למסורות המקומיות יש תפקיד חשוב בטקס, ברור שהשלטונות והרשויות יוצאות נגד פורטנבאך ונגד השימוש בגז קסנון, שנחשב, לדבריהם, גם לסם מסוכן בגבהים הללו, וגם לסם אסור לפי הרשימות של הרשויות למלחמה בסמים בספורט.
פורטנבאך הוא לא רק מהפכן שבועט בשיטה (ואולי גם עבריין לפי תקנוני הסמים), אלא שהוא איש עסקים מוכשר שלא בוחל לערוך ניסויים בבני אדם כדי להגשים את מטרתו ולהראות לכל רשויות האלפיניסטים הבינלאומיות שהם חיים בהיסטוריה. הוא כבר קיצר את זמן ההסתגלות מחמישה לשלושה שבועות על ידי כך שהמשלחות שלו ישנו באוהלים היפוקסיים לפני המסע.
מחיר המהירות: 150 אלף אירו לטיפוס
אם ארבעת המטפסים הבריטים לא יסבלו מבעיות רפואיות כלשהן בעקבות זמן ההסתגלות המהיר כתוצאה משאיפת הקסנון, הרי שהוא מבטל שבועות של הכנות לטיפוס. כיוון שהקליינטורה של מטפסי האוורסט היא בעלת סממנים כלכליים ברורים, הרי ברור שבשבילם זמן הוא כסף. אם הם לא חייבים להסתגל, הם לא יסתגלו, וכך חופשה של שבועות יכולה להצטמצם לשבוע בלבד. זמן הוא כסף. כמה כסף? פורטנבאך עומד להציע טיפוסים עתידיים ב-150 אלף אירו לראש. אחרי ההצלחה של הבריטים השבוע יש לפורטנבאך רשימת המתנה. כאמור, הוא מכיר את הקליינטורה שלו.
האמת היא שאף אחד כמעט לא יוכל לעשות את זה מהר יותר מחבורה של ארבעה חיילים מיחידות עלית בצבא הבריטי, אף אחד לא יהיה מאורגן ומוכן כמוהם (הם כינו את המסע ''מישן אוורסט''), ומי שיבחר לטפס כמוהם יבחר בדרך חיים שמתעדפת את כיבוש המטרה על פני הדרך אליה, אבל בצד החיובי של מסע כזה אפשר לספור את הצד האקלימי. לעומת מאות ואלפי הקילוגרמים של אשפה שמותירים אחריהם מטפסי ההסתגלות, הבריטים הוכיחו את עצמם כידידותיים מאוד לסביבה: באתי, כבשתי, ירדתי.
לוקאס פורטנבאך:
מדובר, כאמור, בפריצת דרך, לא רק מבחינה מדעית. יש אנשים שיש להם את הכסף כדי לטפס את הר ההימליאני במהירות כזו, אבל לרבים מהם אין זמן מהעבודה או מהמחויבות המשפחתית.
פורטנבאך ומהפכת הקסנון מציעים למטפסים פוטנציאליים להיות דרוכים לתנאים פוטנציאליים, לשאוף קסנון מתוך פחית קטנה שהכמות בה נקבע בעזרת צוות רפואי מומחה, ותוך שעה להתחיל את המסע משדה התעופה בקרבת ביתם, ולחזור תוך שבוע עד עשרה ימים חזרה לחיים הרגילים שלהם. זה עשוי להיות מתורגם, בין היתר, גם לבום של מטפסים ולבום כלכלי באזור.
