שירן דהן בוחבוט לא צריכה להתרגל לנוף שמאחוריה. הים הוא הבית השני שלה – ולעיתים אפילו הראשון. כעת היא רושמת היסטוריה מקומית: דהן בוחבוט תהיה המצילה הראשונה בחופי אשדוד והרביעית בלבד בישראל כולה. בעיר שבה סוכת המציל נחשבה במשך עשרות שנים לטריטוריה גברית מובהקת, היא שוברת מוסכמות – עם הרבה ביטחון, חיוך רחב ואהבה עמוקה למים. "המתרחצים עפים עליי", אמרה בשיחה עם אולפן ynet. "הם רואים אותי עם החסקה, והמבט שלהם פשוט עושה לי את הכול. זה כל כך כיף ומרגש בשבילי שמסתכלים עליי בצורה כזו".
(צילום: ליאור שרון)
ספרי לנו מאיפה זה התחיל, הכמיהה הזאת לים ולהיות מצילה ראשונה בעיר חוף כל כך מרכזית.
"אני חושבת שההתחלה שלי בעצם הייתה עם אבא, שהוא מאוד מאוד אוהב ים, בלשון המעטה – סקיפר, דייג, צוללן, וכמובן גם מציל לשעבר. הזיכרון הראשון שלי הוא שנכנסתי עם גלגל של מצילים למים, ועברה לי מדוזה כזה בין הרגליים. ולא קיבלתי שום טראומה מזה. זאת אומרת, זה לא הרחיק אותי מהים – ההפך, זה דווקא יותר קירב אותי. יותר רציתי להבין למה ואיך נמנעים, ואיך מבינים שבעצם צריך לדעת לחיות עם הים. אנחנו רק אורחים בו, זה לא הבית שלנו, וצריך לכבד אותו מעל הכול. זו אהבה, פשוט אהבה מתינוקת, בזכות אבא".
אבא שלך גם אחד המצילים הראשונים באשדוד.
"נכון. אבא שלי עשה כאן מהלך מאוד רציני – ראש העיר בעצמו ביקש ממנו להיות מציל אחרי שהייתה כאן טביעה מאוד קשה לפני אולי 50 שנה. הוא היה אז חייל, והחייל היחיד שבעצם היה גם מציל. זו הייתה זכות גדולה. זו הייתה הצלה מאוד קשה, שאף אחד לא הצליח להוציא את הבן אדם, והוא זה שהצליח להיכנס לזרמים בים גבוה מאוד, לחלץ את האדם ולהשיב אותה לחיים".
מתי את מתחילה להרהר ברעיון להפוך למצילה בים?
"אני יכולה להגיד לך שבאופן כללי הצלתי לא מעט אנשים בעזרת הגלשן שלי, כשהלכתי לגלוש להנאתי – אם זה ילדים ואם זה בוגרים, אנשים שממש היה צריך להזמין להם אמבולנס כי אלו היו טביעות מאוד קשות. כבר חוויתי את זה. בשבילי להיות בסוכת ההצלה זה משהו מאוד רגיל, כי אני גם עובדת בים – יש לי קייטנות גלישה, בית ספר לגלישה. אז אני מוצאת את עצמי עולה לבית השני שלי עם החבר'ה, יושבת, שותה קפה, מדברים, צוחקים, מעבירים חוויות ומסתכלים על הים. אני חושבת שעבורי זה היה מאוד טבעי".
את מתארת את זה כבית שני, וזה מוביל לשאלה שהיא אולי שאלת השאלות: לצערנו זה עדיין נתפס עולם גברי, וכולנו מכירים את הסטריאוטיפ של מציל בים. איך המצילים האחרים מתייחסים אלייך?
"כמו שאמרתי, המצילים עצמם הם משפחה. אני גדלתי בסוכת המציל עם אבא שלי, אז אני יודעת שמבחינת כבוד – הכבוד הוא עצום. זה פשוט להיות בתוך משפחה, עם השיחות והחמלה, ולהכין אחד לשני אוכל, ממש כמו משפחה".
