בעיירה וארנה (Varenna) שעל גדות אגם קומו באיטליה החליטו להזכיר לתיירים כלל פשוט: מה שמתאים לחוף, לא בהכרח מתאים לסמטאות, לכנסיות, לחנויות ולמסעדות.
העיירה הקטנה, שנחשבת לאחת הפנינים היפות והמוכרות של אגם קומו, אישרה לאחרונה תקנות חדשות שנועדו להתמודד עם תיירות המונית ועם מה שהמקומיים מתארים כהתנהגות שפוגעת באיכות החיים במקום. לפי התקנות החדשות, מי שיסתובב ברחבי העיירה בלי חולצה או בבגד ים עלול לקבל קנס של 50 עד 200 אירו (כ-700 שקלים). בגדי ים עדיין מותרים בחופים, על הרציפים ובסביבת הסירות - אבל לא ברחובות ובמרחבים הציבוריים של העיירה.
הצעד הזה אולי נשמע בהתחלה כמו עוד גחמה איטלקית מקומית, אבל בווארנה מתעקשים שמדובר בצורך אמיתי. בעיירה חיים כ-650 תושבים בלבד, אבל מדי שנה מגיעים אליה מאות אלפי מבקרים. אלה מגיעים ליהנות מהנוף, מהבתים הצבעוניים, מהסמטאות הצרות ומהקרבה לאחד האגמים המפורסמים בעולם - אבל יחד עם התיירים מגיעים גם עומס, רעש, צפיפות ולפעמים גם תחושה שהתפאורה היפה של המקום הופכת למגרש משחקים של מבקרים שלא תמיד זוכרים שמישהו באמת גר שם.
ראש העיירה, מאורו מנצוני, הסביר כי וארנה גאה לארח תיירים מכל העולם, אבל לדבריו אי אפשר להקריב את איכות החיים של התושבים על מזבח התיירות ההמונית. המסר שלו פשוט: התיירות חשובה לכלכלה המקומית, אבל היא חייבת להתנהל בצורה מכבדת ומסודרת יותר.
העיירה הקסומה שמאיימת בקנסות כבדים
(צילום: BLACKDAY / shutterstock)
התקנות החדשות לא עוסקות רק בלבוש. מועצת העיירה החליטה גם להגביל את גודל קבוצות התיירים ל-25 איש לכל היותר, לאסור על מדריכי טיולים להשתמש ברמקולים או במגפונים, ולמנוע מקבוצות לעמוד לאורך זמן בנקודות רגישות וצפופות במיוחד במרכז ההיסטורי. המטרה היא למנוע חסימה של סמטאות צרות, להפחית רעש ולאפשר לתושבים ולמבקרים אחרים לנוע בעיירה בלי להיתקע מאחורי קבוצות ענק.
לפי דיווחים מקומיים, מדריכים שיפרו את הכללים עלולים לספוג קנסות של 100 עד 400 אירו, ובמקרים חוזרים אף להיאסר עליהם להדריך בתחומי העיירה לתקופה של כמה חודשים עד שנה. כלומר, וארנה לא מסתפקת בשלטים מנומסים או בבקשות כלליות להתנהג יפה - היא עוברת לאכיפה.
אגם קומו - האוויר אכן נראה צלול
(צילום: shutterstock)
הסיבה לכך, לפחות לפי התיאורים בעיתונות המקומית, היא הצטברות של תופעות שהפכו את חיי היומיום בעיירה לבלתי נסבלים יותר ויותר: תיירים שעומדים באמצע הרחוב וחוסמים מעבר, מבקרים שיושבים על מדרגות ואוכלים, אנשים שמסתובבים בבגד ים גם ליד כנסיות, וקבוצות גדולות שממלאות את הסמטאות הצרות של הכפר. במילים אחרות, המאבק הוא לא בביקיני עצמו, אלא בתחושה שהעיירה ההיסטורית הפכה לעוד תחנה מהירה במסלול אינסטגרם.
בווארנה מדגישים כי הם לא מנסים לגרש תיירים, אלא להחזיר איזון. זו נקודה חשובה: העיירה לא אומרת למבקרים לא לבוא, אלא מבקשת מהם להבין לאן הם באו. אגם קומו הוא לא רק רקע לצילומים, וארנה היא לא רק חוף עם בתים יפים מאחוריו - היא גם קהילה קטנה, עם תושבים שמנסים לחיות, לעבוד ולנוע בתוך המקום שאליו אחרים מגיעים לכמה שעות.
לא רק אגם קומו: אירופה מתחילה לחנך תיירים
הסיפור של וארנה הוא חלק ממגמה רחבה יותר שמתרחשת בשנים האחרונות ביעדי תיירות פופולריים באירופה. אחרי שנים שבהן ערים ועיירות עודדו כמעט כל סוג של תיירות, יותר ויותר מקומות מנסים להציב גבולות ברורים: איפה מותר להסתובב בבגד ים, כמה אנשים יכולים להגיע בקבוצה, מתי אסור להשתמש ברמקולים, ואפילו איפה מותר לעצור כדי להצטלם.
באיטליה עצמה יש כבר כמה דוגמאות בולטות. בסורנטו, עיירת הנופש המפורסמת שליד נאפולי, הוטלו בעבר קנסות גבוהים על מי שמסתובבים ברחובות בבגד ים או בלי חולצה. בפורטופינו, מהיעדים היוקרתיים בריביירה האיטלקית, הרשויות סימנו אזורים שבהם אסור לתיירים להשתהות יותר מדי זמן לצילומים, כדי למנוע פקקים אנושיים של מבקרים שמנסים להשיג את הסלפי המושלם.
עומס תיירים בברצלונה
(צילום: shutterstock)
גם ביוון: תיירות יתר בסנטוריני
(קרדיט: רויטרס)
בברצלונה, אחת הערים המזוהות ביותר באירופה עם מאבק בתיירות יתר, אסור כבר שנים להסתובב בבגד ים הרחק מהחוף. גם בקרואטיה, באי חוואר, תיירים הוזהרו בעבר מפני קנסות על הסתובבות בעיר בבגד ים, בלי חולצה או במצב של שכרות בולטת. בפורטוגל, בעיירת הנופש אלבופיירה שבאלגרבה, הוצגו בשנים האחרונות כללי התנהגות נוקשים במיוחד נגד עירום חלקי, שתייה והתנהגות פרועה במרחב הציבורי.
המכנה המשותף לכל המקומות האלה הוא לא רק לבוש. זהו שינוי עמוק יותר ביחס לתיירות. המקומיים כבר לא מוכנים לקבל כל התנהגות בשם ההכנסות מתיירים, והרשויות מבינות שהצלחה תיירותית עלולה להפוך במהירות לבעיה: רחובות עמוסים מדי, תושבים שנדחקים החוצה, רעש בלתי פוסק ותחושה שהמרכז ההיסטורי של העיר הפך לפארק שעשועים פתוח.
