יואל דרוויש (27) מתל אביב, סיים לאחרונה לימודי קולנוע. ביום הוא עובד מאחורי הקלעים של "ארץ נהדרת", ובלילה – הופך לכוכב רשת בלתי צפוי: מבקר אסלות. הסדרה שלו ברשת, שבה הוא נותן ביקורות לשירותים ציבוריים כאילו היו מנות גורמה יוקרתיות, הפכה לתופעה ויראלית עם עשרות אלפי צפיות.
"בואו לחרבן איתי בנתב"ג"
(צילום ועריכה: יואל דרוויש)
"זה התחיל ממקום מאוד אישי", סיפר בשיחה עם ynet. "תמיד הייתי הולך הרבה לשירותים, אבל אחרי שחזרתי מהודו עם איזו דלקת, זה נהיה קטע. הגוף שלי בסדר, אבל מאז – אני פשוט הולך המון לשירותים. גם בבית וגם עם חברים וזה הפך לבדיחה קבועה - 'איפה יואל? - בשירותים!'. אז חשבתי לעצמי - איך אני יכול לנצל את הזמן הזה לעשות משהו פרודוקטיבי ומשם נולד הרעיון של ביקורות שירותים. אמרתי: אם כבר אני הולך, אז לפחות אעשה מזה משהו מצחיק".
יואל מדבר בטון רגוע ומדויק, כמעט אקדמי, גם כשהתוכן קשה לעיכול ואולי קצת מסריח: "הרעיון הזה ישב לי בראש המון זמן, רציתי למצוא משהו מקורי שיכניס אותי לרשת. בהתחלה חשבתי שרק החברים שלי ראו ויצחקו - אבל זה קצת יצא משליטה".
איך הכל התחיל? "הסרטון הראשון צולם בכלל במקרה, בלי הפקה ובלי תכנון מוקדם. חבר שלי בן מאור, שהוא גם העורך שלי, אמר לי 'די לדבר – תעשה!', ומבחינתי הוא שותף מלא".
מבקר האסלות הצעיר ישב לשתות קפה במסעדת הלנה בתל אביב ושם הקסם הראשון התחולל: "פשוט אמרתי לעצמי – אני מתחיל עכשיו. זה היה לגמרי אותנטי. שלפתי את המצלמה וצילמתי. אחר כך ערכנו שיפרנו ופתאום זה תפס".
"כן, זה מביך", הוא מודה ובכלל לא מתכוון לנושא ההזוי והבלתי שגרתי. "אני לא שחקן ולא טבעי לי להיות מול מצלמה. אני רגיל להיות מאחורי הקלעים, אבל החלטתי להתגבר על זה. עכשיו, אחרי 13 סרטונים אני יותר חופשי. אימא שלי, אגב, עוד לא יודעת. אני הולך לספר לה בסוף השבוע ואבא שלי יודע וממש גאה".
ומה אומרת בת הזוג?
"התחתנתי לפני חודשיים, אשתי ממש תומכת. היא מכירה אותי טוב, אז זה מצחיק אותה. חברים רואים את הסדרה ואומרים – זה ממש אתה וזה נכון. החברים שלי אפילו הציעו לקנות לי אסלה מתנה לחתונה, אסלה יוקרתית משוגעת כזאת. אני חושב שיום אחד אנסה את האסלה היפנית המפורסמת – זה בתכנון".
אם ביקורת על אסלות נשמעת לכם מוזר, חכו שתשמעו את הפילוסופיה המסקרנת שמאחורי הנושא המביך. "חשוב לי שכל ביקורת תתחיל בכמה מילים טובות על המקום", הדגיש יואל. "אני רוצה להרים לעסק לפני שאני נכנס לשירותים ואז כשאני נכנס – זה עולם אחר לגמרי. קודם בודק ניקיון ואז אם יש מגבונים, אם הקרש בגודל נכון, אם יש נייר טואלט איכותי, אם הדלת ננעלת כמו שצריך, אם הכיור נוח לתפעול והכי חשוב אם יש ריח טוב".
"יש מקומות שאתה מרגיש שלא רוצים שתעשה שם קקי, למשל כשאין קרש על האסלה. אתה מתיישב על מתכת קרה וזה מרגיש כמו אסלה של בית כלא"
יואל מבקר האסלות מתייחס לכל פרט, גם לדברים הקטנים שהמשתמש הרגיל כלל לא חושב עליהם. "יש מקומות שאתה מרגיש שלא רוצים שתעשה שם קקי, למשל כשאין קרש על האסלה. אתה מתיישב על מתכת קרה וזה מרגיש כמו אסלה של בית כלא. מבחינתי ביקורת צריכה להיות אמיתית - אבל גם מצחיקה. אני לא רוצה להעליב עסקים, להפך, אני רוצה להעלות מודעות לנושא של שירותים ציבוריים ולתת לזה מקום מכובד".
כששואלים את יואל על השירותים הכי טובים בגוש דן, הוא לא מתבלבל: "יש שני מקומות ראויים לשבח בתל אביב. הראשון – בית הקפה 'חוד המחט' ברחוב דיזנגוף. המקום הזה פשוט תמיד נקי. יש מגבונים, ריח טוב, הכל מתוקתק. אולי זה כי אני מגיע בבוקר, אבל אף פעם לא ראיתי שם בלגן. זה נותן תחושת יוקרה, גם אם מדובר בשירותים פשוטים.
"המקום השני הכי טוב בת"א הוא – בושוויק, בר הקוקטיילים היוקרתי בנחלת בנימין. דווקא שם אני פחות יושב לשתות, אבל השירותים שם מושלמים בלילות. אתה יכול להיכנס דרך הקבלה של המלון, ואף אחד לא שואל שאלות. הם לא יודעים מי אורח של המסעדה ומי סתם לקוח מזדמן, אז אתה נכנס בלי מבטים והכל מרגיש נוח. בלילות שאני מסתובב בעיר - אני יודע שאפשר לסמוך על המקום הזה, אז אני אומר לחברים – 'רגע, אני קופץ לבושוויק'".
באופן טבעי ומצער במיוחד לא כל האסלות הציבוריות בגוש דן זוכות לציונים גבוהים. "יש שירותים שממש מבאסים אותי. השירותים העירוניים של תל אביב למשל – אלה התאים האוטומטיים בשדרות רוטשילד ונורדאו. אתה נכנס לשם ומרגיש שלא רוצים שתשתמש. אין קרש והכל מתכתי, זה נראה כמו בית סוהר. אני אומר את זה גם בסרטון – זו אסלה של בית כלא. נראה שככה זה מתוכנן".
לדבריו, מעבר לעיצוב, יש גם בעיה תכנונית. "אני חושב שצריכים להיות הרבה יותר שירותים ציבוריים בארץ. אין מספיק ותל אביב היא כנראה העיר הגדולה עם הכי מעט שירותים ציבוריים בישראל. זה משהו שחייב להשתנות. אסלה נקיה היא צורך בסיסי לבני אדם ולא פינוק".
באופן משעשע במיוחד, מתברר כי אפילו לתאי השירותים הציבוריים של רכבת ישראל יש מקום שמור בלבו של מבקר האסלות הקפדן. "אני מאוד אוהב את השירותים של הרכבת, תמיד הייתי משתמש בהם כשהייתי חוזר הביתה מהצבא. יש בזה משהו נוסטלגי. הייתי בטירונות בסיירים, אחר כך ביהודה ושומרון ותמיד כשחזרתי ברכבת זה היה רגע של החופש שלי. אתה נכנס לשירותים ולא צריך לבקש אישור מהמפקד לעשות קקי – זה רגע של עצמאות וחופש ובשבילי זה זיכרון מתוק".
באופן משעשע חשבון האינסטגרם של רכבת ישראל הגיב לסרטון הביקורת של יואל באופן ענייני ואף הודה לו על המשוב. "במהלך היום לפעמים נוסעים משאירים… אממ… הפתעות לא נעימות", נכתב בתגובה, "וזה באמת מעצבן גם אותנו!".
"לפעמים מציעים לי גם שיתופי פעולה או מתנות בתמורה, אבל אני לא רוצה להפוך את זה לפרסומת. המטרה שלי היא להעלות מודעות – לא להקריס עסקים"
מה התגובות מהשטח?
"בהתחלה פחדתי שבתי העסק יכעסו, אבל דווקא קרה ההיפך. רובם מפרגנים. חלק אפילו פונים אליי ומבקשים שאבוא לבקר אצלם. אני מנסה לשמור על איזון ולא להציף. לפעמים מציעים לי גם שיתופי פעולה או מתנות בתמורה, אבל אני לא רוצה להפוך את זה לפרסומת. המטרה שלי היא להעלות מודעות – לא להקריס עסקים. גם אם השירותים גרועים, אני תמיד מוצא משהו חיובי לומר".
אחת ההברקות הגדולות של יואל היא שיטת הדירוג – לא כוכבים, אלא "גוז'ונים". "אני מדרג מתוך חמש, כולל חצאים", הסביר בכובד ראש כמו מבקר מסעדות מישלן קפדן. "גוז'ון זה בעצם כמו גוש קטן, רק בצרפתית. זה סלנג מהבית ואני נותן ציון על פי הניקיון, נוחות, טואלטיקה, אווירה, ודברים מעניינים שתפסו לי את העין. בסוף כל סרטון אני מסכם בכמה גוז'ונים השירותים שווים".
ומהם שירותים מושלמים מבחינת המבקר המיומן?
"אלה תאי השירותים שמקבלים חמש גוז'ונים: נייר טואלט איכותי, בידה עם צינור ולא באסלת פלסטיק, אסלה מחרסינה, ריח טוב, ניקיון קבוע – והכי חשוב שיהיה נעים להיכנס".
"אני מתרגש מאוד מהתגובות שאנשים כותבים. זה מדהים שאנשים מוצאים את זה מצחיק ומתחברים. אני רוצה להמשיך עם הסדרה, אבל גם להרחיב. אנחנו עובדים על פרויקטים חדשים, אולי מערכונים. זה הולך להיות אפילו יותר מטורף, אבל עדיין בעולם של השירותים. המטרה שלי היא להגיע גם לאסלות של האלפיון העליון. אתה עשית כתבה על זה, נכון? זאת פסגת הקריירה של מבקר אסלות".
