הקיץ האחרון סיפק לא מעט רגעים מתסכלים לנוסעים שניסו להיכנס לאירופה דרך נמלי התעופה הגדולים: תורים ארוכים בביקורת הגבולות, המתנות שהגיעו בשעות העומס לשעה ואף לשעתיים – ובמקרים מסוימים גם טיסות המשך שהמריאו בלעדיהם. לפי נתונים שפרסם בסוף השבוע ה"פייננשל טיימס", מספר פספוסי הקונקשן תחת מערכת הגבולות החדשה הוכפל במהלך הקיץ, ובחלק מחברות התעופה נרשמה עלייה של עד פי שישה.
במרכז הביקורת עומדת מערכת EES – מערכת הכניסה והיציאה הביומטרית של אירופה, שחלה גם על ישראלים. בחודשים האחרונים עמד לרשות מדינות שנגן מנגנון שאפשר להן להשעות זמנית את איסוף הנתונים הביומטריים בנקודת גבול מסוימת כאשר העומס הפך לחריג. אלא שהאפשרות הזאת מגיעה היום, 6 בספטמבר, לסיומה – ובענף התעופה חוששים שהיעלמות "שסתום הביטחון" תחזיר את התורים הקשים שנראו במהלך הקיץ.
מערכת ה-Entry/Exit System החלה לפעול בהדרגה ב-12 באוקטובר 2025, וב-10 באפריל השנה הפכה למבצעית בכל נקודות הגבול החיצוניות של 29 מדינות שנגן. היא מחליפה את החותמות המסורתיות בדרכון ברישום דיגיטלי של כניסות ויציאות, ומאפשרת בין היתר לזהות באופן אוטומטי נוסעים שחרגו מתקופת השהייה המותרת להם.
המערכת חלה על נוסעים שאינם אזרחי האיחוד האירופי ומגיעים לשהייה קצרה באזור שנגן, בכפוף למספר פטורים – ובהם גם בעלי דרכון ישראלי שמגיעים כתיירים. היא רושמת את פרטי מסמך הנסיעה, מועד ומקום הכניסה והיציאה ונתונים ביומטריים הכוללים צילום פנים וטביעות אצבע. מגבלת השהייה עצמה לא השתנתה: עד 90 ימים בתוך תקופה של 180 ימים.
על הנייר, המעבר מחותמות בדרכון למערכת דיגיטלית אמור בסופו של דבר להפוך את ביקורת הגבולות ליעילה יותר. אלא שהחודשים הראשונים של ההפעלה המלאה חשפו שורה של צווארי בקבוק: תקלות בציוד, עמדות שירות עצמי שלא פעלו כנדרש, מחסור בכוח אדם וזמן ארוך יותר שנדרש לטיפול בנוסעים.
לפי IATA, ארגון חברות התעופה הבינלאומי, בדיקת דרכונים שארכה בעבר כ-20 עד 25 שניות דורשת במסגרת EES כ-90 שניות. כבר בתחילת הקיץ דיווח הארגון על עיכובים ופספוסי טיסות המשך בפורטוגל, ספרד, איטליה, יוון ובלגיה, וקרא למדינות לתגבר את כוח האדם, להפעיל את עמדות השירות העצמי והשערים האוטומטיים ולהשתמש במנגנון ההשעיה לפני שהתורים יוצאים משליטה.
לוח המראות בנתב"ג - הבעיה במקרה הזה היא לא בצד הישראלי
(צילום: shutterstock)
הנתונים מנמלי התעופה הגדולים המחישו היטב את הבעיה. ניתוח של ה"פייננשל טיימס" וחברת Qsensor מצא כי זמן ההמתנה המרבי בשעות העומס בפרנקפורט הגיע ביולי ל-120 דקות, לעומת 60 דקות בתקופה המקבילה אשתקד. במינכן הוא עלה מ-31 דקות ל-60 דקות, ובאמסטרדם מ-80 דקות ל-120 דקות. לא מדובר בזמן ההמתנה הרגיל לאורך כל היום, אלא בשיאים שנרשמו בתקופות העומס – אבל עבור נוסע עם קונקשן קצר, זה הבדל קריטי.
והבעיה אינה מסתיימת באי־נוחות. מספר פספוסי טיסות ההמשך הקשורים לתורים בביקורת הגבולות הוכפל במהלך הקיץ, כאשר בחלק מחברות התעופה דווח על זינוק של עד פי שישה. בין המקומות שבהם נרשמו שיבושים היו גם נמלי תעופה ביעדי נופש עמוסים כמו קורפו וטנריף.
כדי למנוע מצב שבו תור כזה יוצא משליטה, תקנות המעבר של EES העניקו למדינות אפשרות מיוחדת להשעות באופן חלקי את פעולת המערכת בנקודת גבול מסוימת. במקרה של עומס חריג וזמן המתנה מופרז ניתן היה, למשך עד שש שעות, להמשיך לרשום את פרטי הנוסעים אך לוותר זמנית על איסוף הנתונים הביומטריים.
ישראלי שטס, למשל, מנתב"ג לפרנקפורט וממשיך משם ליעד בתוך גרמניה או למדינה אחרת בשנגן, עובר את ביקורת הגבולות כבר בפרנקפורט. במקרה כזה, שעה נוספת בתור אינה רק מטרד בדרך לחופשה – היא עלולה להיות ההבדל בין הגעה לשער בזמן לבין צפייה בטיסת ההמשך ממריאה בלעדיו
האפשרות הזאת נועדה להיות זמנית, לתקופה שלאחר השלמת ההטמעה של המערכת. היא הוארכה בהתאם למנגנון שנקבע בתקנות, אך כעת מגיעה לסיומה. בענף התעופה מכנים אותה "שסתום ביטחון", וטוענים כי היא הייתה אחת הסיבות לכך שהעומסים בקיץ לא הפכו חמורים עוד יותר.
החשש מסיום ההקלה אינו מוגבל לחברות התעופה. תשע מדינות – בלגיה, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, מלטה, הולנד, פורטוגל ושווייץ – פנו לנציבות האירופית וביקשו לאפשר את המשך השימוש במנגנון גם לאחר 6 בספטמבר. במכתב המשותף הזהירו המדינות כי החודשים הראשונים של הפעלת EES חשפו "קשיים משמעותיים" כאשר המערכת נמצאת תחת לחץ. עוד בפברואר קראו IATA, ארגון נמלי התעופה ACI Europe וארגון חברות התעופה A4E לנציבות לאפשר למדינות להמשיך להשעות באופן חלקי או מלא את המערכת עד סוף אוקטובר 2026.
נכון להבוקר, הנציבות האירופית לא האריכה רשמית את המנגנון. עם זאת, אין פירוש הדבר שמעתה כל מעבר גבול באירופה יפעיל מיד את מלוא הבדיקות בכל מצב. לפי דיווח ב"גרדיאן", היישום עדיין אינו אחיד בחלק מנקודות הגבול, בין היתר בשל קשיים טכניים, והנציבות מסרה כי היא נמצאת בקשר עם המדינות שבהן עדיין נדרשות התאמות. בענף הנסיעות חוששים שהמבחן האמיתי יגיע כאשר ייווצר שוב עומס חריג – אבל הפעם ללא האפשרות הרגילה להשעות את איסוף הביומטריה רק כדי לקצר את התור.
לוח הטיסות בנמל התעופה סכיפהול שבאמסטרדם
(צילום: REUTERS/Piroschka van de Wouw)
עבור נוסעים ישראלים, הנקודה הרגישה במיוחד היא קונקשן שבו נכנסים לאזור שנגן. ישראלי שטס, למשל, מנתב"ג לפרנקפורט וממשיך משם ליעד בתוך גרמניה או למדינה אחרת בשנגן, עובר את ביקורת הגבולות כבר בפרנקפורט. במקרה כזה, שעה נוספת בתור אינה רק מטרד בדרך לחופשה – היא עלולה להיות ההבדל בין הגעה לשער בזמן לבין צפייה בטיסת ההמשך ממריאה בלעדיו.
לעומת זאת, מי שעושה קונקשן בנמל אירופי אך ממשיך ליעד שמחוץ לשנגן ונשאר באזור הטרנזיט, בדרך כלל אינו נכנס לאזור שנגן ולכן לא אמור לעבור את אותה ביקורת גבולות. הדבר תלוי כמובן במסלול ובסידורי הטרמינל בנמל הספציפי.
מומחים בענף ממליצים שלא לבנות בתקופה הקרובה מסלול סביב זמן הקונקשן המינימלי האפשרי כאשר יש צורך לעבור ביקורת גבולות של שנגן
לנוכח אי הוודאות, מומחים בענף ממליצים שלא לבנות בתקופה הקרובה מסלול סביב זמן הקונקשן המינימלי האפשרי כאשר יש צורך לעבור ביקורת גבולות של שנגן. מומחה שצוטט באתר "יורוניוז" הזהיר כי קונקשן שנראה סביר על הנייר עלול להפוך לבעייתי מאוד אם שעה ויותר מתבזבזות בתור. במקרה של טיסת המשך, גם הגעה מוקדמת יותר לנתב"ג אינה פותרת את הבעיה – לנוסע אין שליטה על אורך התור שיפגוש לאחר הנחיתה באירופה.
ולבסוף, חשוב לא להתבלבל בין EES לבין מערכת אירופית נוספת שבעלי דרכון ישראלי צפויים לפגוש – ETIAS. בעוד EES כבר פועלת ומשמשת לרישום הכניסות, היציאות והנתונים הביומטריים, ETIAS היא מערכת נפרדת של אישור נסיעה מוקדם לנוסעים ממדינות הפטורות מוויזה, ובהן ישראל. היא צפויה להתחיל לפעול ברבעון האחרון של 2026, אך מועד ההשקה המדויק עדיין לא פורסם ובשלב זה לא ניתן להגיש בקשות.
