מיליוני הודים חגגו ביום שני את פסטיבל ההולי המסורתי שמסמל את סוף החורף ותחילת האביב. הפסטיבל נחגג בהודו, נפאל ומדינות נוספות בדרום אסיה ובמהלכו ההינדים חוגגים את האהבה האלוהית בין האל ההודי קרישנה ואהובתו ראדהא.
החגיגה מסמלת, בין היתר, לידה מחדש, התחדשות, אימוץ גישות חיוביות וגירוש אנרגיות רעול. בכל רחבי המדינה אנשים מתלבשים בבגדים לבנים ואז משליכים ומורחים אבקות צבעוניות זה על זה, זורקים זה על זה בלונים שממולאים במים צבעוניים ורוקדים לצלילי המוזיקה שמתנגנת ברחובות.
הריקודים, האבקות הצבעוניות והסכנות
בשנה שעברה שוחחנו עם לימור צדוק, צלמת ומדריכת טיולים שסיפרה בריאיון לאולפן ynet על החגיגה המטורפת בעיר פושקר. לימור סיפרה לנו אז על ההכנות לפסטיבל, החוויה עצמה, וגם על הסכנות באירוע מסוג זה: "קנינו בגדים לבנים – שהיה ברור שהם ייזרקו לפח – ושמן קוקוס שמרחנו את כל העור והשיער כדי שהצבעים לא יידבקו. הגענו בשעה מוקדמת, בתוך נחיל אנושי שהתנקז אל הכיכר. ברקע הייתה מוזיקת טרנס מאוד קצבית, אין סוף אבקות עפו באוויר, אנשים שתו ועישנו מריחואנה. זו חגיגה מטורפת, חוויה שצריך לחוות. יש המון תיירים ותרמילאים".
החגיגות בשנה שעברה
(צילום: חגי דקל)
"צריך ללכת בקבוצה, הלכנו מאוד צמודות אחת לשנייה, והיה רגע ששתיהן התרחקו ממני וקפצו עליי ארבעה-חמישה בחורים, זה התחיל מהכיף שלהם למרוח אותי בפנים באבקות, אבל המשיך לליטופים במקומות נוספים, וזה היה רגע מאוד לא קל – נתתי לאחד מהם כאפה, והמשכתי הלאה. כל אחד צריך לשאול את עצמו אם זה מתאים לו או לא מתאים לו. בסופו של דבר זו חוויה תרבותית-אתנית מרתקת".
צדוק הוסיפה והסבירה כי "הפסטיבל נחגג בכל מקדש הינדי ובכיכרות המרכזיות בערים השונות. מספר ימים לפני הפסטיבל אוספים בכיכרות העיר ערמות עצים וענפים, ובערב לפני החג מדליקים מדורות ענק ורוקדים סביבן. מנהג זה קשור לאחד הסיפורים הלקוחים מהמיתולוגיה ההודית. על פי האגדה, היה מלך הודי שדרש מכל נתיניו לסגוד רק לו ולא לאף אל אחר. משסירב בנו שהיה חסיד של האל וישנו להיענות לדרישה זו, גזר עליו המלך מוות. אחותו של המלך, הוליקא, הלכה עם הנסיך אל מדורה שבה נגזר דינו להישרף למוות, וישבה עמו בין הלהבות. בזכות דבקותה, יצא הנער מתוך האש ללא פגע, אך היא עצמה מתה. מאז, בכל שנה בערב פסטיבל ההולי מדליקים המאמינים מדורות ענק לזכרה".
