שעת בוקר מוקדמת בפינת חמד סודית במורדות הכרמל. השמש מטפסת בשמיים, קרני אור רכות מסתננות בין ענפי העצים, נוגעות בעור החשוף של זוג צעיר ומאוהב, שמדגמן בעירום מלא. הצלמת מבקשת מהם לקחת נשימה עמוקה, להרגיש את כפות הרגליים על הקרקע, לשחרר את הגוף, להרים את הראש אל האור. הם מחייכים. אין בושה. אין מתח. רק שלווה מפתיעה.
לחוות את הטבע בלי בגדים
(צילום: אסף קמר)
אורי (37) ונטע (23) הגיעו לסשן צילום בעירום מלא בטבע. כששואלים אותם איך זה מרגיש, נטע צוחקת: "אני מרגישה כמו נסיכה", ובן זוגה מוסיף: "זה פשוט טבעי. לא מרגישים שיש כאן משהו שצריך להסתיר".
השניים הכירו לפני כמה שנים בפסטיבל אלטרנטיבי. "הייתה אנרגיה טובה". משתף אורי, שף במקצועו. "משם זה התגלגל לזוגיות שמבוססת על כנות ותחושת טבעיות. אנחנו חיים פשוט – בלי פוזות. זה שאנחנו בעירום לא אומר שאנחנו עושים משהו קיצוני. חלק מהעניין הוא להסיר את השיפוט ומה יחשבו. באנו לצילומים בשביל לראות כמה אנחנו יפים. אנחנו שומעים לא מעט שאנחנו זוג יפה, ורצינו לראות מהצד איך זה נראה באמת – בלי בגדים, בלי פילטרים, פשוט אנחנו".
"זה לא קשור למיניות, זה קשור לקבלה. ההיחשפות ברשת, זה כבר שלב אחר, צעד אמיץ. אבל העירום עצמו מרגיש לי הכי טבעי בעולם. זה מרגיש כמו לנשום"
נטע מוסיפה: "תמיד היה לי חלום לעשות סשן צילומי עירום. זה היה כמו מתנה לעצמי ואני מתרגשת לראות את התמונות. זה לא קשור למיניות, זה קשור לקבלה. ההיחשפות ברשת, זה כבר שלב אחר, צעד אמיץ. אבל העירום עצמו מרגיש לי הכי טבעי בעולם. זה מרגיש כמו לנשום. כמו לחזור למצב הכי בסיסי, להתחבר לעצמי, לאורי ולגוף. זה לא היה אירוטי, זה היה חופשי".
אורי: "אני מרגיש מהפכן קטן, כמו ג'ון לנון ויוקו אונו שכבר פרצו את הדרך לפנינו. אנחנו לא הראשונים, אבל אנחנו ממשיכים. אולי אם יהיו יותר אנשים שיסכימו להיחשף כך, נתחיל לראות כאן חברה קצת פחות שיפוטית".
נטע: "אני הכי יפה כשאני עירומה. זה הגוף שלי וזה מספיק. מי שעדיין לא חווה צילומי עירום בטבע, זו יכולה להיות חוויה מרפאת. גם אם זה רק עם עצמך, מול המראה. להסכים לראות את הגוף שלך בלי ביקורת. זה רגע של חופש אמיתי".
מי שמובילה את התהליך הנועז היא נוי מוסטיק (32), אמנית בינלאומית וצלמת, המזמינה אנשים להשיל את הבגדים ואת הפחדים בעלות של 2,800 שקל לסשן של שלוש שעות. בעדשת המצלמה שלה, עירום הוא לא פרובוקציה. לטענתה, הצילום בעירום הוא לא למטרות מיניות אלא תהליך ריפוי אהבה עצמית ושיבה לאנושיות. "כשאנחנו עירומים ומרגישים רוח על כל הגוף, זה כמו אקסטזה. אי אפשר לברוח מהנוכחות הזאת. זה מחזיר אותנו לכאן ולעכשיו".
למי מתאים סשן צילום עירום בטבע?
"לזוגות שפתוחים בראש שלהם", היא אומרת בביטחון. "צילמתי אנשים מגיל עשרים ועד 72. זה מתאים לזוגות או יחידים שרוצים ליצור חוויה אחרת, לתעד את הזוגיות שלהם, לחוות את עצמם. אלה אנשים שהמחשבה שלהם רחבה יותר, אפילו קדמונית. הם חוזרים להיות תינוקות, חוזרים להיות המקור של עצמם. זו חוויה זוגית עמוקה מאוד, אבל גם חוויה של אדם מול עצמו. השהות בעירום – עם השמש הרוח והאדמה – היא תחושה של אקסטזה. זה מחזיר אותנו לחיים עצמם, ואסף, אני מזמינה אותך לנסות".
ומה עושים עם התמונות?
"יש אנשים שרוצים לשמור את זה לעצמם, לפתוח אלבום פרטי או להראות רק לחברים קרובים. ויש אחרים שרוצים לקחת חלק בתנועה הזאת, להשתתף בתערוכות שאני מקיימת, לפרסם את זה ברשתות החברתיות. הם רוצים לומר שיש בישראל חופש, שיש כאן מקום להיות בן אדם חופשי שלא מגדיר את עצמו לפי תלבושת או אמונה".
הזוג הנועז הבא שמגיע להצטלם, והפעם תחת עץ פקאן, הם טל (29) פסיכותרפיסטית גופנית ובן זוגה - נהר (34) מוזיקאי ומטפל. הם מכירים כבר שנתיים, ובשנה האחרונה עברו לגור יחד בפרדס חנה. לדבריהם, עירום הוא לא רק מצב פיזי, אלא דרך חיים.
נהר: "אנחנו נודיסטים באופי. אוהבים את הגוף, את הרוח, את הטבע. אוהבים לשחק, לעשות הרפתקאות, להתחבר בכל מיני דרכים מגוונות".
הגבר העירום כביום הווולדו מצביע בגאווה על זר הפרחים שלראשו: "יש לי יום הולדת היום וקיבלתי מתנה מושלמת, לקום בבוקר לצד טל, לצאת לצילומים עם נוי המוכשרת ולהצטלם בשמש. זו פעם ראשונה שאנחנו מצטלמים בעירום, למרות שהיינו עירומים יחד בהרבה מקומות אחרים. זה נותן כל כך הרבה דרור".
טל: "זוגיות ועירום זה הדבר הכי טבעי שיש. להיות בזוגיות זה להיות חשופים ופגיעים ורגישים כל הזמן. העירום רק מוסיף עומק לשכבה הזו. זה מפגש אמיתי, בלי מסכות. זו רפואה זוגית ואישית. גם אם התמונות נשארות רק בשבילנו, זה תיעוד המאפשר התבוננות. אפשר לראות את עצמך אחרת, לראות את החיבור שלך לגוף, לבן הזוג שלך, לטבע".
"אנשים לא תמיד יודעים שזה בכלל אפשרי – לצאת לטבע, להיות עירומים ולהרגיש בנוח. תהיו עירומים, אם בא לכם. תאהבו את הגוף שלכם, תסתכלו עליו, תכירו אותו. זו מתנה עצומה"
טל נזכרת בתחילת דרכה סצנת צילומי העירום בחיק הטבע: "עשיתי סשן צילום עירום לפני שנתיים וחצי, אחרי פרידה מאוד כואבת. זה היה תהליך של ריפוי. הלכנו ליער והיה בכי טבע ועירום. זה היה מאוד מרפא עבורי. הבנתי כמה זה חזק, גם הצילום בעירום וגם העירום עצמו".
נהר משתף: "עירום זה תהליך התבגרות, השלה של שכבות. התמודדות עם בושה עמוקה, מול עצמך. זו דרך להיות נוכח באמת, בלי להסתיר כלום וזה דווקא מחזק את הביחד. אנחנו לומדים לשמור אחד על השנייה, להרגיש את הגבולות ואת האמון. זה המשחק שלנו, בשבילנו, לא בשביל אחרים. זה הפאן שלנו, מחוץ למיטה ומחוץ לבית. צילומי עירום בטבע זה סוג של טיפול זוגי. אחר כך אנחנו מדברים על מה שעלה, מה הרגיש חזק, מה היה נעים או מביך. זו דרך לגעת באינטימיות אחרת, לא דרך מילים, אלא דרך גוף ונשימה".
ומה אומרים ההורים?
טל צוחקת: "אני באה מבית מאוד ליברלי. יחסי מין ועירום היו נושאים פתוחים וההורים עפים עליי. הם אומרים: 'הלוואי שגם אנחנו היינו יכולים לעשות דברים כאלה בגיל שלנו'". נהר מחייך: "אצלי זה שונה. ההורים שלי יותר שמרנים. זה פחות נוח להם, אבל אני מביא איתי משהו חדש, חופש, זווית אחרת על החיים וזה בסדר. זו הדרך שלי".
הסשן עצמו מתחיל הרבה לפני שלוחצים על ההדק במצלמה. "אנשים מתקשרים אליי ואומרים שהם מעוניינים לחוות את הסשן הזה", מספרת נוי הצלמת. "אנחנו מדברים בזום, כדי להכיר לפני שנפגשים בעירום. חשוב לי לדעת מי עומד מולי – ואם אני מרגישה שזה לא נכון או לא בטוח, אני פשוט לא מצלמת. במפגש עצמו יש שיח קצר של גבולות ופתיחת קלפים. אפשר להתפשט בפראות ואפשר בטקסיות. כל בגד שמורידים מקושר למשהו שמשילים – פחד, בושה. אחר כך אנחנו מסתובבים, מדברים, צוחקים. זה שיח חברי מאוד. אין פוזות, אין הצגות. מה שקורה – זה מה שקורה".
"אני קוראת לזה סשן צילומי אהבה עצמית. המטרה היא לחזור לעצמנו ולחופש. ברגע שנרגיש ריבונות על הגוף, נרגיש גם ריבונות במדינה שלנו"
ומה קורה כשהעירום מעלה גם מתח מיני הנראה לעין? נוי לא מתחמקת. "אני הולכת עם האינטואיציה שלי ובוחרת זוגות שאני יודעת שאהיה איתם בנוח. אם יש ארוס (זקפה - א"ק) זה טבעי. מיניות היא חלק מהחיים, אבל זה לא העניין. היא פשוט נוכחת, לא מודחקת ולא מתוכננת. אם זה עולה, נותנים לזה שקט. לא נבהלים. פשוט ממשיכים".
לדבריה, הצילום הוא דרך לרפא את היחסים עם הגוף ועם החיים עצמם. "אני קוראת לזה סשן צילומי אהבה עצמית. המטרה היא לחזור לעצמנו ולחופש. ברגע שנרגיש ריבונות על הגוף, נרגיש גם ריבונות במדינה שלנו".
סשן הצילומים הנועז מגיע לשיאו. הזוג המאוהב עולה על גרוטאה של טרקטור ונהר נראה מאושר, הוא צוחק ומרים את זר הפרחים שלראשו: "הנה, זר יום ההולדת שלי. אני חוגג עם סשן צילום מדהים. זו דרך נהדרת לחגוג את עצמי ואת הזוגיות. להיות עירום כמו ביום שנולדתי – ולחזור אחר כך לבגדים שלי עם חיוך ענק". אני מזמין את כולם פשוט להיות ערומים – לא רק פיזית, גם רגשית".
איפה תולים את התמונות?
טל: "נבחר את היפות ונשמור אותן. אולי נתלה אחת גדולה בחדר שינה. זו מזכרת אינטימית שלנו. אנחנו לא מתביישים. אנחנו אוהבים לשתף, להפיץ את האהבה ואת החופש. אנשים לא תמיד יודעים שזה בכלל אפשרי – לצאת לטבע, להיות עירומים ולהרגיש בנוח. תהיו עירומים, אם בא לכם. תאהבו את הגוף שלכם, תסתכלו עליו, תכירו אותו. זו מתנה עצומה".
מבחינה אמנותית, נוי מתעקשת שהצילום שלה הוא טבעי לגמרי. "אני לא מכוונת את המצולמים שלי. אני נותנת להם לעוף. לפעמים אני רק עוזרת להם לנשום, לשחרר, אבל אין כמעט פוזות. אני נותנת לדברים לקרות בטבעיות".
ומה ההבדל בין צילום עירום אמנותי לבין פורנוגרפיה? נוי:"הכל בכוונה. בפורנוגרפיה יש כוונה ליצור גירוי אצל הצופה. בצילומים שלי יש כוונה אחרת לגמרי – לייצר חופש, ריפוי, שלווה. בפורנו אנשים הם מוצר שמספק משהו. אצלי הם חופשיים. הם יכולים לשכב, לבהות, לקפץ, מה שהם רוצים. החופש הזה הוא כל ההבדל".
בישראל השמרנית המתחרדת של שנת 2025, נוי לא חוששת לדבר על חופש. "אני רואה שהעירום בטבע רק משגשג. בקורונה זה פרץ ובמלחמה זה התעצם. צילמתי לוחמים שהגיעו מעזה והתפשטו מהמדים - משדה הקרב לשדה הפתוח. הם חוו את השוני, את השחרור. זה היה רגע של ריפוי. מתחת לכל הכותרות בחדשות על דת ומלחמה יש בישראל אנשים חופשיים וליברליים שרוצים פשוט להיות ואני מאמינה שזה רק ילך ויגדל".
כדי לסיים את העסק כמה שיותר מהר, אני זורק את הבגדים במהירות ורץ לחבק את הגזע המחוספס, מקווה שאולי יעניק לי הגנה מהמבוכה הרבה שמשתלטת עליי
כעיתונאי חוקר - עכשיו הגיע תורי. אחרי בוקר מלא בפטמות חריצים ואיברים שלא רגילים לאור השמש, נוי מציעה לי בטבעיות להתפשט - ולחפש חיבור עם עץ אזדרכת שמוט שקרץ לי מהבוקר. אני מסמיק ומתמלא במבוכה. כדי לסיים את העסק כמה שיותר מהר, אני זורק את הבגדים במהירות ורץ לחבק את הגזע המחוספס, מקווה שאולי יעניק לי הגנה מהמבוכה הרבה שמשתלטת עליי. נוי מזהה שאני בלחץ ומבקשת ממני להירגע ולנשום.
רוח צפונית נעימה מלטפת לי את הישבן בעדינות, מעבירה זרמים של מודעות לעמוד השדרה - חוויה כה טבעית ומהנה וכה נדירה למציאות של 2025. אני מחליט להתמסר לתהליך, ממציא פוזות ומנסה לטפס על העץ - עירום כביום היוולדי. יתושים מרושעים עוקצים אותי בתחת אבל הגירוד הזה שווה את הכל, אני מרגיש חגיגי ומחובר, העירום נשכח, המודעות מתגברת ופתאום הצלמת פונה אליי בעדינות. "הסשן נגמר - אסף, אתה יכול להתלבש".
