גואה בימי קורונהגואה בימי קורונה
שקיעה בגואה
(צילום: AP)
קרני השמש המוזהבות נופלות בכל ערב על החופים היפים של גואה, אך מאחורי היופי והטבע האווירה שקטה ובודדה. בעונת החגים הזאת רק מבקרים מעטים נהנים מהשקיעות בבירת המסיבות של הודו. הפחד הדומם מפני נגיף הקורונה שואב את החיים מבקתות החוף ומהברים שהיו בעבר תוססים ורועשים.
גואה, קולוניה פורטוגזית עד ל-1961, המדינה הקטנה ביותר בהודו, מתעוררת בדרך כלל בחודשים דצמבר וינואר כשהמוני תיירים מגיעים לנפוש בה. בעשור האחרון היא הפכה מיעד עונתי לתרמילאים ונופשים עשירים, למקום שבו בני מעמד הביניים בהודו מצאו את הבית השני שלהם. תנופת הבנייה עוררה דאגה בנוגע להשפעה על הסביבה, ודירות שפונות לים לגדות נהרות ולנוף של יערות הפכו למצרך מבוקש. המגפה, ולאחר מכן מגבלות התנועה והסגרים, שינו את הכל, אולי לתמיד.
לאורך החופים הפופולריים בצפון גואה – מקנדולים, לקלנגוטה ולמורג'ים – בתי קפה, ברים וסלוני קעקועים נסגרו לתמיד. חיי הלילה באזורי המסיבות הפופולריים מתו.
גואה בימי קורונהגואה בימי קורונה
חוף מורג'ים. גם בגואה עסקים רבים נסגרו
(צילום: AP)
גואה בימי קורונהגואה בימי קורונה
המקומות נותרו ריקים
(צילום: AP)
קצת מספרים שיבהירו את המצב. בסך הכל נרשמו בגואה יותר מ-51 אלף מקרים מאומתים של קורונה ו-749 בני אדם מתו מהמחלה. בשנת 2019 יותר משמונה מיליון תיירים ביקרו בגואה, מהם יותר מ-930 אלף תיירים זרים. כ-800 טיסות צ'ארטר הגיעו מרוסיה, אוקראינה, בריטניה, יפן ומדינות נוספות. ואז הגיעה הקורונה. נכון לאוגוסט 2020, רק 1.1 מיליון נופשים ביקרו, כולל קצת יותר מ-280 אלף תיירים זרים.
על פי דו"ח רשמי שפורסם בדצמבר, תעשיית התיירות הפסידה כמעט מיליארד דולרים בשל הסגר שהוטל בחודשים אפריל-מאי. 1.6 מיליון תושבי גואה עבדו בתיירות, ופוטנציאל אובדן המשרות צפוי להיות בטווח שבין 35 אחוזים ל-58 אחוזים.
חודשים לאחר שנרשמה הקלה בסגר, גואה מתחילה להראות סימני חיים. תיירות הפנים זינקה במהלך חגי סוף השנה, בתי קזינו נפתחו מחדש ובניגוד למדינות אחרות בהודו מבקרים יכולים להיכנס לגואה מבלי להציג בדיקות קורונה שליליות. ועדיין, קשה לומר שדברים חזרו לנורמליות.
גואה בימי קורונהגואה בימי קורונה
צעיר עם מסכה, סמוך לחוף קנדולים
(צילום: AP)
גואה בימי קורונהגואה בימי קורונה
ברים ומקומות בילוי שנסגרו
(צילום: AP)
גואה בימי קורונהגואה בימי קורונה
סימנים ראשונים של חזרה לחיים
(צילום: AP)

איך מתפרנסים מפחות מ-3 דולר ליום?

סימה ראג'ארח, מוכרת תכשיטים בת 37, מסתובבת על החוף אך לא מוצאת לקוחות. בשנים קודמות בתקופה זו היא הרוויחה כ-2,000 רופי (27 דולרים) ביום, אבל כעת הזמנים עגומים. "בימים מסוימים אני מרוויחה בקושי 200 רופי (2.7 דולר)", סיפרה המוכרת שהיא גם אם לשלוש בנות. "זה לא מספיק אפילו כדי לקנות חלב ומזון לילדים שלי".
גואה בימי קורונהגואה בימי קורונה
סימה ראג'ארח בחוף השומם
(צילום: AP)
בעלה של ראג'ארח עבד כטבח, אך איבד את משרתו במהלך הסגר שהוטל על המדינה בחודש מרץ. מאז הוא נותר מובטל. השניים מאחרים בתשלומים לבתי הספר של הבנות והם בפיגור של שלושה חודשים בשכר הדירה. "הווירוס הזה הרס את החיים שלנו", סיכמה.
לא רק הסוחרים הקטנים נמצאים במצוקה. מעצבת האופנה סומאן בהאט, שמותג היוקרה שלה Lola by SumanB פופולרי בקרב כוכבי בוליווד, מתלבטת אם לסגור את חנות הדגל שלה בפאנאג'י בירת גואה. היא הצליחה לשמור בינתיים על העובדים שלה, אבל נאלצה להעביר בחודש אוגוסט את החנות למקום פחות יוקרתי.
גואה בימי קורונהגואה בימי קורונה
מעצבת האופנה סומאן בהאט
(צילום: AP)
"איך מוכרים בגדים לבילויים בערבים כשאין בילויים לצאת אליהם?", היא שואלת. "האם זה הוגן לבקש מאנשים לשלם סכומי כסף כשכולם מנסים לחסוך? כולם פשוט מותשים, את לא יודעת מתי עובד יגיד שיש לו חום. מה את עושה, סוגרת הכל? אומרת לכולם ללכת להיבדק? מחטאת את הכל? את עסוקה כל הזמן בלפתור בעיות".
מדריכת היוגה שאראניה נאראיאנאן (34) הגיעה לגואה ממובאי ב-2008 כדי לעבוד כאקרובטית במועדון ומאז נשארה במדינה. היא לימדה בכמה מקומות, אבל נאלצה לעבור לשיעורים וירטואליים במהלך הסגר. כשמרכזי בריאות נפתחו מחדש באוגוסט, היא חזרה רק למקום עבודה אחד, הכיתה הפרטית שלה. "המגפה שינתי את החיים של כולם – כולל שלי", סיפרה.
גואה בימי קורונהגואה בימי קורונה
שאראניה נאראיאנאן
(צילום: AP)